צ'י היא מילה קסומה. עד היום, הרפואה המערבית של ימינו לא מכירה במושג העלום הזה, אותה רפואה מבוססת ראיות (EBM- evidence based medicine) לא מוכנה לקבל את מה שאינו מוחשי ברמה הפיזית הטוטאלית, כזה מושג הרי לא ניתן לחוש, למשש ביד או לראות במכשיר כזה או אחר.

לשיטתי, אין בושה בלא לדעת, אין בושה בלא לראות. ואם הצ'י היה נחלתם של רופאים במזרח כבר לפני מעל 3,000 שנה, כנראה שבכל זאת יש כאן משהו.

כשמדברים על צ'י (לפי הרפואה הסינית- אנרגיית המקור, אנרגיית החיים), מדברים על יחידת הספק, כח שיש לאיבר מסוים בגוף (לדוגמא: הלב) והוא זה אשר מסייע לו בפעילותו השוטפת, שומר על חיותו וחיוניותו במערך הכולל של איברי הגוף ומסייע לו בזרימת דם תקינה אליו וממנו.

האבחנה ב רפואה סינית מסורתית נשענת על סינדרומים- תבניות מחלה אשר נקבעו מראש בהתאם לפיזיולוגיית האיברים, הסינדרומים נועדו לסייע בהגדרת חוסר האיזון הקיים בשדה כח מסויים, לדוגמא- חוסר צ'י הלב או חוסר דם הכבד , כאשר כל אחד מהסינדרומים מציין תמונה קלינית בעלת סימנים ברורים (לדוגמא בחוסר דם בכבד נבחין בחיוורון, ציפורניים נשברות בקלות, שיער נושר, עייפות רבה, יובש כללי בעור, ייתכנו התקררויות חוזרות ונשנות, ועוד) .

סינדרום של חוסר צ'י יכול להתקיים בכל אחד מן האיברים הבאים: לב, טחול, קיבה, כליות, שלפוחית השתן, והריאות.

האיבר שנוטה הכי הרבה לסבול מחוסר בצ'י הוא הטחול בגופנו, זהו ה"פועל" אשר אחראי לייצר אנרגיה באופן שוטף לכל רקמות גופנו ללא הרף. כאשר הטחול סובל מחוסר צ'י נבחין בסימנים כמו חולשת גפיים, עייפות ותשישות, צניחת איברים כמו שלפוחית שתן, רצפת האגן, טחורים ודימומים במקומות שונים בגוף, ייתכן שיופיעו גם סימנים כחולים של מכות יבשות אפילו ממכות קלות על פני העור.