לפני כ-200 שנה, רופא בגרמני העונה לשם "סמואל היינמן" חיפש שיטה חדשנית, פחות אלימה ובעלת תופעות לוואי, על מנת להצליח לסייע לחולים שלו. לאחר שנתקל בספר שעסק בבוטניקה הופתע לגלות מחקר אודות הצמח "צ'ינוקונה" ועל כך שסימני הרעלת הצמח הנ"ל זהים מאוד להרעלה של חולים במחלת המלריה.
ד"ר היינמן שלא היה חולה במחלת המלריה החליט לקחת תרופה לטיפול במחלה הופתע לגלות שלמרות שאיננו חולה במחלה הוא מפתח תסמינים שמזוהים למלריה. כאשר נטל את צמח ה"צי'נוקונה", התסמינים הפסיקו והוא הבריא מכך הסיק שאם אדם בריא נחשף לחומר מסוים שגורם לתופעות כאלו ואחרות, ניתן לרפא אותו בכך שיחשפו אותו לאותו החומר בצורתו המקורית.
הליך טיפול בשיטת הומאופתיה
לאחר שדיברנו אודות ההיסטוריה של השיטה, בואו נעסוק כרגע אודות הטיפול עצמו. אז כיצד מטפל מצליח לטפל בחולה המגיע אליו ומתלונן על תסמינים כאלו ואחרים? ראשית כל, חשוב מאוד לציין, ששיטת ההומאופתיה רואה בגוף ובנפש האדם כיישות אחת ומכאן יוצאים מנקודת הנחה שאם יש בעיה פיזית יכול להיות שמדובר על בעיה נפש וההפך.
בשל כך, כאשר מטופל מגיע אל מטפל בשיטת ההומאופתיה (ואין זה משנה אם מדובר על אישה שזה עתה, ככול הנראה, סובלת מדיכאון מסוג דיכאון אחרי לידה או על ילד שסובל מדלקות מסוג דלקות אוזניים חוזרות) המטפל ינסה לברר את התסמינים הפיזיים מהם סובל המטופל אך יקדיש זמן לשאלות בנוגע לנפש האדם וזה בכדי לבדוק האם קיים איזון נפשי ולא רק פיזי.
לאחר שהמטפל שאל את השאלות הרלוונטיות בעיניו, יכין הוא למטופל רמדי (תרופה הנרקחת במיוחד עבור המטופל ועבור הבעיות מהן הוא סובל). היתרון של שיטת ההומאופתיה לא באה לידי ביטוי רק בכך שהתרופה נרקחת באופן ספציפי למטופל אלא בכך שהשיטה מנסה לעקור את הבעיה מהשורש.