המילה הומאופתיה היא כבר לא מילה גסה, וכמעט אין אדם שלא נתקל בה. בין אם בעיתונים ובשאר אמצעי התקשורת, על גבי רשת האינטרנט, או פנים מול פנים בחדר הטיפולים, הההומאופתיה היא חלק מתרבות הטיפול בישראל ובעולם כולו, והיא כאן כדי להישאר.
למרות הפופולאריות הגואה של השיטה שהחלה את דרכה כבר במאה השמונה-עשרה, רוב המטופלים לא יודעים הרבה על הרעיונות עליה השיטה מתבססת, וחלקם מעדיפים לא לדעת דבר, אולי מתוך חשש מפני מה שהם עלולים לגלות.
הסודות של ההומאופתיה הקלאסית לא כל-כך אפלים, אך בכל זאת מעוררים עניין, סימני שאלה, ובעיקר תמיהה, כי בסופו של דבר - הטיפול ההומיאופאתי עובד.
אז מה הסוד של הומאופתיה קלאסית?
הרעיון העיקרי ופורץ הדרך של ההומאופתיה הקלאסית הוא השימוש בדומה בכדי לטפל בדומה. סמואל האנמן, האיש מאחורי שיטת הטיפול המוכרת, גרס כי ניתן לטפל בשיטה שלא עלתה על דעתו של אף מטפל לפניו, שיטה המיישמת חומרים מעוררי מחלה, וזאת בכדי לסלק את החולי.
הרעיון הוא התבוננות בסימפטומים של החולה, ואז זיהוי של חומר שעלול לגרום לאותם הסימפטומים להתעורר בגוף במידה ויינתן לאדם הבריא. לאחר מכן יש לקחת את אותו החומר שהיה גורם חולי אצל האדם הבריא, להוציא ממנו את התכונות שלו לתוך תמהיל של אלכוהול ומים, לדלל אותו מאוד, ולהשתמש בתכשיר שנוצר בכדי לרפא את החולה ממחלתו.
סוד התכשיר - דילול מרבי
אחד הסודות של ההומאופתיה הקלאסית הוא עוצמת הדילול ודרך ההכנה יוצאת הדופן. בתחילה נמהל החומר הנבחר בתמיסה המתוארת לעיל, אך מעבר לכך הבקבוק בוא התמיסה מושרית מקבל סדרה של חבטות וטלטלות על מנת להוציא מהחומר את ההרכב הפעיל האנרגטי שלו, ולהצפינו בתוך הנוזל.
לאחר מכן הנוזל מדולל מספר רב של פעמים ומגיע למצב בו לרוב אין זכר ולו למולקולה אחת מהחומר המקורי. רק לאחר תהליך זה של השריה, טלטול, חבטה ומהילה מוכן התכשיר ההומאופתי לשימוש על-ידי המטופל.
קריאה ראשונה של עובדות אלו לאדם שאינו מכיר את ההומאופתיה המודרנית הקלאסית כלל עלולה ליצור דיסוננס, אך בשורה התחתונה, הטיפול הקלאסי בשיטה ההומאופתית עובד.