המקרה של לימור אחת לא שם בדוי שעשתה ניתוח פלסטי כדי לקבל הגדלת חזה, סיפור אמיתי שסיפרה לי שכנה של ההורים, מצוטט ללא שינויים.

חברה שלי, שמה הוא לימור (באמת) סבלה במשך שנים מבעייה שאותה הגדירה "פטמות לא מפותחות"

אי-אפשר להגיד שהיא היתה שטוחה לגמרי, אבל היה לה חזה באמת קטן, שלא זז אפילו מילימטר מאז שהוא התחיל לצמוח בגיל 12. זאת אומרת שבגיל 12 סוף סוף התחילה תנועה כלשהי קדימה, אבל אחרי כמה סנטימטר בודדים הכל נעצר ולא ניצפתה כל התקדמות עד היום.

בהתחלה היא לקחה את זה בצורה קלה, לא צריך לקנות חזיות, יש גוזיות בכיף, שום דבר לא קופץ כשרצים, חזה גדול זה סתם בעייה לנערה וכו וכו.

במשך הזמן היא היא שינתה את דעתה, ועד לתקופה האחרונה היא הרגישה שהיא לא ממש אישה (היום היא כמעט בת 25), שבנים לא יצאו איתה (דווקא יצאו), שזה ממש לא סקסי, שזה יפגע לה בחיים, שעתיד העולם תלוי בחזה שלה ועוד כל מיני רעיונות מוגזמים.

דווקא שמתי לב שהיא כן מושכת בנים, כשהיא הולכת עם גופיה או חולצה קצת חשופה הם תוקעים את המבט שלהם בלי בושה ומנסים להציץ בכל דרך.

ראיתי אותה כמה פעמים בלי חולצה וזה לא היה נורא כל כך. קצת כמו ציצי של ילדה מתבגרת, לא ממש חזה אמיתי, אבל משהו בכל זאת.

אבל כל זה לא חשוב, כי מה שחשוב זה שהיא לא היתה מרוצה והחליטה שלא משנה מה היא הולכת לעשות ניתוח הגדלת חזה בעדיפות עליונה.

בתור חיילת משוחררת היא התחילה לעבוד בכל מיני עבודות לא הגיוניות, כמו תחנת דלק במשמרות לילה, מלצרות וכל מה שהצליחה למצוא, העיקר לשלם שכר דירה ולחסוך כסף לניתוח (האם זה אפשרי?)

בגיל 24 הסתבר שהיא אספה סכום באמת מרשים והחליטה לעבור את הניתוח. בתור אובססיבית ידועה היא ניגשה לכל המכונים לניתוח חזה, דיברה עם כל רופא ורופא לניתוח פלסטי ועשתה עבודת מחקר על הגדלת חזה דרך האינטרנט.

יום אחד היא פשוט עשתה את הניתוח. לא הייתי איתה בקשר איזו תקופה, והיא הופיעה אצלי בבית בשעה 10 בלילה בלי התראה מראש.

כמובן ששמחתי לראות אותה (וגם קצת הופתעתי), אבל ההפתעה הגדולה היתה כשהיא הורידה את החולצה אצלי בסלון, ליד ההורים שלי וליד אבא שלי!!!! ונשארה עם חזייה אמיתית כמו שהיא תמיד דמיינה.

אני לא יודעת ממה הייתי יותר בהלם, מהחזה החדש והמפואר שהיה כל כך מוזר עליה, או מזה שהיא מתפשטת לי באמצע הבית ליד ההורים.

למזלי אבא שלי עשה את עצמו כאילו הוא לא שם לב למקרה והוא מרוכז בעיתון.

דווקא פירגנתי לה מאוד על הניתוח, צילמתי אותה קצת עם הפלאפון (לבושה...) ושאלתי אותה פרטים על הניתוח, מי עשה, איך היה, האם כאב וכל אלו.

מסתבר שהכל היה בסדר, שום דבר מיוחד, בכוונה היא ניתקה איתי קצת את הקשר, כדי לחדש אותו לאחר הניתוח (ממש) ועוד פטפוט של בנות.

המוסר השכל של כל הסיפור הזה הוא שלפעמים משהו שמציק לך במשך שנים יכול להפטר בקלות יחסית ולא בסכום כסף דמיוני. אם כל החיים סבלת מציצים קטנים, ואת באמת לא מרגישה עם זה טוב, וגם מוכנה להסתכן בסיבוכים הנדירים של הניתוח, אולי כדאי לך לעשות את הניתוח ופשוט לעבור את הבעייה של המראה החיצוני שאת לא מרוצה ממנו! למה לסבול אם אפשר לפתור את הבעיה? לימור הזו עשתה בשכל, לקחה את עצמה בידיים והיום היא מאושרת!!

אני במקומה הייתי עושה את אותו הדבר...

בהצלחה לכל מי שקיבלה ממני השראה, אבל את תשכחו את הסיבוכים שיכולים להיות בניתוח קוסמטי.