אין בישראל יהודים חילונים, ואין שום תשובה להתרסה כמו של אחמדיניג'ד שהעם היהודי הוא דת, ודת אינה זקוקה למדינה. דברי הבלע שלו נהפכים לאמירה נכונה.

ישראלים רבים סבורים שהם יכולים להציג את עצמם כ"יהודים חילוניים". אין טעות גדולה מזו, מפני שאין ולא יכול להיות בישראל שום "יהודי חילוני".

(דברים שהושמעו בכינוס פומבי של עמותת "אני ישראלי" בבית הקיבוץ הארצי בתל אביב ב-16.2.10)

חוק שנחקק בשנת 1970 קבע כי כל יהודי בישראל שייך לעדה הדתית היהודית. במילים אחרות, אם אתה אומר על עצמך שאתה יהודי - החוק מכריז עליך כעל בן לדת היהודית. זאת במקרה שלא הוחלט שאינך בן הדת היהודית – ועל כן גם אינך יהודי. אין על כן כל שחר לטענות שמשמיעים ישראלים, המנסים להגדיר עצמם כיהודים על פי התרבות, או לפי המסורת המשפחתית, או אף טוענים שאינם שייכים ליהדות , או שהם אתאיסטים. מעמדם החוקי נקבע אך ורק על פי חוקי הדת. כל האזרחים כפופים לחוק, ולכן גם אלה המכריזים כך על עצמם אינם אלא יהודים בני הדת היהודית.

החוק הזה פוגע פגיעה עמוקה במדינת ישראל. הוא מבטל את הטיעון הציוני שהעם היהודי הוא לאום, "אבל חסר לו אלמנט אחד - ארץ משלו, ולכן על העולם הנאור לאפשר ללאום הזה להיות בעל ארץ".

אם במדינת ישראל עצמה מוגדר העם היהודי בתור דת, ולא בתור לאום, אין שום תשובה להתרסה כמו של אחמדיניג'ד שהעם היהודי הוא דת, ודת אינה זקוקה למדינה. דברי הבלע שלו נהפכים לאמירה נכונה, שכל "העולם הנאור" יכול לקבל בתור אמת.

לא זו בלבד. חוקים ישראליים שונים פוגעים בשוויון בין האזרחים והרי ישראל נשבעה אמונים לשוויון בין האזרחים בהכרזת העצמאות ובכל הפקודות שפרסמה בשנה הראשונה לעצמאות. לפי חוק ימי עבודה ומנוחה, למשל, כל אזרח ישראלי רשאי לבחור לו את יום המנוחה בין שישי, שבת וראשון, אבל מה שמותר לכל אזרח אסור ליהודי: יהודי אינו יכול לבחור לו יום מנוחה כרצונו, אלא הוא חייב דווקא לקבל את יום השבת כיום המנוחה שלו, אילו היה חוק כזה, המפלה בין יהודי ולא-יהודי נחקק במדינה אחרת - היו מוקיעים אותו בתור חוק אנטישמי.

עוד יש לציין כי החוק בישראל מכיר בשתי משמעויות של המושג "לאום". בדרכון הישראלי הלאום (באנגלית nationality) כולל את כל אזרחי ישראל - כמו שנוהגות כל מדינות העולם, אבל בתעודות הזהות ובמרשם התושבים התחילו לכנות במילה "לאום" את המילֵאטים מימי השלטון התורכי, שהם עדות אתניות-דתיות. יש ערבוב בין שתי המשמעויות של "לאום" וראוי לסלק ערבוב זה מקובץ החוקים. יש להכיר רק במשמעות הבינלאומית של המילה "לאום", ולהכיר באזרחי ישראל כמי ששייכים ללאום הישראלי.

עמותת "אני ישראלי" נאבקת מזה שנים על זכותם של חבריה להרשם כבני הלאום הישראלי, ולא לאפשר למדינה לסווג אותם כבני "לאומיות" שאיננה אלא מוצא אתני ודתי. ב-4 במארס 2010 נשמע בבית המשפט העליון הערעור שלנו על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים שקבע כי הנושא אינו שפיט, מכיוון ש"לא קיים לאום ישראלי". הערעור הוגש בשם למעלה מ- 20 אזרחים ישראלים, רובם רשומים כ"יהודים", 2 רשומים כ"ערבים", אחד "בורמני", אחד "עברי" ובחבורה יש עוד רבים שה"לאום" שלהם "רוסי", "אוקראיני" ועוד.

מדינת יהודה או מדינת ישראל

בן גוריון וחבריו ידעו שהעולם מחולק למדינות ובכל מדינה יושב לאום הנקרא בדרך כלל על שם המדינה,. עם זאת הם ידעו שיהודים יש בכל העולם, ובשטח שהכריזו עליו כמדינה יושבים גם הרבה לא יהודים. לכן היה להם ברור שאי אפשר לקרוא למדינה החדשה בשם "יהודה", כי על ידי זה היה נוצר בלבול: האם "יהודי" זה שם של הלאום החדש? או יהודי זה אדם השייך לדת היהודית? ומה מעמד רוב היהודים בעולם השייכים ללאומים אחרים?

יש גם הרבה לא יהודים בישראל. האם מעכשיו יתחילו להיקרא "יהודים"? אלה הסיבות שהיה בלתי אפשרי לקרוא למדינה החדשה בשם "יהודה".

חבל שיש היום כל כך הרבה ישראלים שאינם מבינים את הדבר הפשוט הזה...