מערכת העיכול

במשך תקופת חיים, יעברו כ- 100 טון של חומרי מזון, במערכת העיכול, אשר תשתמש ב- 300,000 ליטר של מיצי עיכול לשם עיכולו. בנוסף שטח הפנים של מערכת העיכול, מקביל לשטחו של מגרש כדורגל. שטח פנים זה, מורכב מתאים אשר רבים מהם מתחדשים מדי ארבעה ימים.

עיכול תקין הינו מצב הכרחי לבריאות תקינה, ולחילופין, עיכול שאינו תקין, מהווה גורם משמעותי ולעתים עיקרי למחלות רבות, ומשפיע רבות על מצב המערכת החיסונית, ועל מערכת העצבים. האיזון ההורמונלי ולמעשה כל מערכות הגוף מושפעות מיכולתה של מערכת העיכול. למזון ולרכיבים תזונתיים השפעה מזערית כאשר תהליכי הפירוק והעיכול אינם מספקים. מלבד חוסר ברכיבים חיוניים שיגרם עקב עיכול לקוי, הטמעה של מולקולות שאינן מתפרקות וחודרות למחזור הדם, עלולה לגרום לשורה ארוכה של מחלות אוטואימוניות, ואלרגיה של מזון. עיכול לקוי יכול להיגרם ממחסור בחומרים תזונתיים או לגרום למחסור כזה.

מבנה מערכת העיכול:

מערכת העיכול מתחילה בפה, דרך המעיים ועד לפי הטבעת. נספחים של מערכת העיכול הינם: בלוטות הרוק, הכבד, כיס המרה, והלבלב. תפקיד מערכת העיכול הוא להכין את המזון לפירוק, לרכז רכיבי מזון חיוניים ולהרחיק חומרי פסולת. למרות מורכבותה של המערכת, רצוי לצורך הטיפול להתייחס אליה כאל איבר אחד.

רכיבי המערכת

הפה והוושט: מזון נלעס ומעורב ברוק, הרוק מכיל עמילזות (פטיאלין), אשר שוברות את העמילנים לסוכר פשוט. המזון הלעוס והנוזלים מועברים לאחר מכן דרך הוושט לקיבה.

הקיבה: האתר הראשוני לעיכול חלבונים ויוניזציה של מינרלים. הקיבה אחראית על הפרשה של חומצה הידרוכלורית ופפסין, הורמונים ואנזימים שונים. מחקרים רבים הראו כי הפרשת חומצת הקיבה (הידרוכלורית), יורדת משמעותית עם השנים ותלויה באספקת אבץ, (מינרל אשר ספיגתו מהמזון יורדת בצורה חדה לאחר גיל 40). מצב זה הנקרא חומציות נמוכה, אופייני אצל 50% מקרב האנשים שעברו את גיל 60 ולו השלכות בריאותיות מרחיקות לכת. חומציות נמוכה תתבטא בד"כ בבעיות עיכול לאחר ארוחות חלבוניות ועליה במספר התופעות הקשורות לאלרגיה ממזון. ניתן ומומלץ להשתמש בחומצה הידרכלורית (בטאין הידרוכלוריד), במקרים של בעיות בעיכול חלבונים.

המעי הדק: צינור שאורכו כ- 7 מטר, מעורב בכל תהליכי העיכול, ההמרה וההטמעה של המזון. המעי מפריש אנזימי עיכול ומקבל את הפרשות הלבלב, הכבד וכיס המרה.

המעי הדק מחולק לשלושה חלקים:

התרסריון (duodenum): 30 הס"מ הראשונים, האתר המקבל את הפרשות הלבלב וכיס המרה, המקום העיקרי לספיגת מינרלים.

המעי הריק (jejunum): אורכו כ- 2.5 מטר, האתר העיקרי בספיגה של ויטמינים מסיסים במים, פחמימות וחלבונים.

המעי העקום (ileum): אורכו כ- 4 מטר, האתר העיקרי לספיגת שומנים, ויטמינים מסיסים בשמן, כולסטרול ומלחי מרה.

תפקוד לקוי של המעי הדק, יגרום לחוסר ברכיבים תזונתיים רבים עקב ספיגה לקויה. הסימפטומים לתופעה זו יכולים להיות צליאק (חוסר סבילות לגלוטן), חוסר סבילות למזון או אלרגיה למזון, אילוח של המעיים ומחלת קרון.

הלבלב ואנזימי הלבלב: הלבלב הינו איבר העיכול העיקרי. כל יום מפריש הלבלב כ- 1.5 ליטר של מיצים למעי הדק לצורך עיכול המזון. איבר זה אחראי על ייצור ליפאזות, עמילאזות ופרוטאזות. ייצור של מוצרים אלו תלוי במספר רב של גורמים תזונתיים ובעיקר ויטמין 6B.

ליפזות: יחד עם מיץ המרה, מפרקות שומן. חוסר יגרום לעיכול לקוי של שומן וויטמינים מסיסים בשמן.

עמילזות: אנזימים המפרקים עמילן לסוכר פשוט.

פרוטאזות: אנזימים המפרקים חלבון לחומצות אמינו שונות. חוסר באנזימים אלו יגרום להחדרת מבנים מורכבים של חלבון למחזור הדם. מבנים אלו יתפסו ע"י מערכת החיסון כאנטיגנים ומסוכנים.

תפקיד הפרוטאזות בנוסף הוא לנקות את המעי מטפילים, מתולעים ומחיידקים פתוגנים. חוסר בפרוטאזות יגרום לאילוח של המעיים.

הכבד: אחד מאברי העיכול החשובים, אחראי על: מטבוליזם של שומנים, חלבונים ופחמימות, וויסות רמת כולסטרול, נטרול רעלים ממקורות פנימיים וחיצוניים, סינטוז והמרה של רכיבים פיזיולוגים, יצור מיצי מרה.

כיס המרה: חיוני לעיכול של שומנים וויטמינים מסיסים בשמן, שומר את המעי הדק חפשי ממיקרו אורגניזמים. בכל יום מופרש מכיס המרה ליטר של מיץ מרה. 99% מכמות זו נספגת בחזרה. מיץ זה מכיל כמות גבוהה של לציטין. הלציטין מתחלב מבנים גדולים של שומן למבנים קטנים עם שטח פנים גדול יותר, מה שמקל על פעולת הליפאזות. לקיחת לציטין מומלצת לאנשים הסובלים מבעיות עיכול של שומנים, ובמיוחד לאלו שעברו ניתוח להסרת כיס המרה. 

המעי הגס (colon): אורכו פחות מ- 2 מטר, במעי הגס מתרחשת ספיגה חוזרת של מים, ושל חומרי עיכול לשימוש חוזר. המעי מהווה מחסן זמני לאגירת חומרי הפסולת ולטיפול בהם ע"י החיידקים. לסיבים תזונתיים חשיבות מכרעת לבריאות המעי הגס.

פלורת המעיים: משקלה כקילוגרם - המכיל 400 סוגים של חיידקים ידידותיים המהווים חלק חשוב ממערכת העיכול. חיידקים אלו חיוניים למטבוליזם של מזון, יצור אנזימים וויטמינים, השמדת מיקרואורגניזמים מחוללי מחלה, כולל פטריות וויסות חומציות המעי.

מעגל הקסמים:

תזונה לקויה פירושה הזנה לקויה של תאי הגוף בכלל ותאי מערכת העיכול בפרט. התוצאה : ירידה בתפקוד תאי מערכת העיכול ובעקבותיה ירידה נוספת בערך התזונתי וביכולת לסלק פסולת.בדרך כלל תגרום התופעה להצטברות מזון לא מעוכל במעי הדק, הצטברות רעלים וצמיחה של חיידקים מחוללי מחלות. הסימפטומים לבעיה זו כוללים:נפיחות, כאבי בטן ותחושת מלאות.

סטרס:

סטרס קשור כמעט לכל בעיה גופנית עם זיקה מיוחדת לבעיות עיכול. במצב סטרס, מוזרמים הורמונים שונים המפחיתים את זרימת הדם למערכת העיכול ובכך משתקים את פעילותה. כמו כן, אם נוסיף את העובדה שאכילה היא אחד האמצעים לפיצויי במצבי לחץ, הרי שניתן לראות בסטרס גורם משמעותי לעידוד בעיות עיכול.

תת חומציות, עיכול לקוי, סותרי חומצה.

צרבת, אינה בד"כ כפי שמקובל לחשוב, תוצאה של הפרשת יתר של חומצות קיבה, אלא להפך: הפרשה בלתי מספקת של מיצי קיבה או אכילת יתר. הפרשה בלתי מספקת גורמת לעיכול לקוי, ולהשארות של המזון בקיבה מעבר לזמן המקובל. עקב כך, נוצרים גזים במערכת העיכול העליונה ונכנסת חומצת קיבה לוושט - שם היא גורמת לתחושת צריבה. שימוש בסותרי חומצה מוריד את רמת חומציות הקיבה ל 3.5, ובכך פוגע בתהליכי העיכול ועלול לגרום לשרשרת תהליכי מחלה במערכת העיכול ובכל המערכות האחרות.

סותרי חומצה:

סותרי חומצה אשר נצרכים באופן קבוע, עלולים לגרום לאי ספיגה של רכיבי מזון חיוניים, לייצור אבני כליה, לפגוע בסדירות היציאות ותופעות לוואי אחרות. קיימים מספר סוגים של סותרי חומצה.

סותרי חומצה המכילים אלומיניום (מאלוקס): סותרי חומצה אלו מנטרלים ביעילות את

חומציותם של מיצי הקיבה. קיימות עדויות כי אלומיניום מקדם מחלות ניווניות רבות, במיוחד אלו הקשורות למערכת העצבים המרכזית. ( הפחתת יכולת שכלית, אלצהיימר, פרקינסון ומחלת לו-גריג ). ספיגת האלומיניום מהתרופה מתעצמת כאשר הארוחה מכילה פרי הדר ומשקאות מוגזים.

נתרן דו פחמני (אלקה זלצר): יכול לגרום לעודף נתרן, הפרת מאזן החומציות בכל הגוף, אבני כליה, בחילה, הקאות, כאבי ראש ובלבול.

קלציום קרבונט (טמס): יעיל לסתירת חומציות, אך מסוגל לגרום לאפקט "ריבאונד" שמתבטא בהפרשה מוגברת של חומצת קיבה כפיצוי. תופעה זו יכולה למנוע ולעכב החלמה של כיבי קיבה. שימוש נרחב וארוך טווח בקלציום קרבונט - מעכב ספיגה של ברזל ו B-12, ומקדם ייצור של אבני כליה.

H2-receptor antagonist (זנטג, טגאמט): תרופות אלו מעכבות את השפעת ההסטמין על שחרור חומצת הקיבה. תופעות הלוואי של תרופות אלו רבות וכוללות: בחילה, עצירות, שלשול, עיכול מופחת, צמיחת יתר של חיידקים ( כולל החידק H. pylori), נזק לכבד, תגובה אלרגית, כאבי ראש, הגדלת חזה אצל גברים, אבדן שיער, בריחת סידן, סחרחורת, דיכאון, נדודי שינה ואימפוטנציה.

סותרי החומצה, אפילו הטבעיים שבהם, פוגעים במהלך העיכול התקין. החיידק הגורם לכיבים בקיבה ובתרסריון, משגשג בתנאים של חומציות נמוכה.

טיפול טבעי בעיכול לקוי, צרבות וחומציות נמוכה.

אבץ: חומצת הקיבה נוצרת מריכוז גבוה של יוני מימן. האנזים האחראי על ריכוז זה נקרא אנהידרזה פחמני, והוא תלוי באבץ לצורך תפקודו. האבץ תלוי בחומציות לצורך ספיגתו. כך נוצר מעגל, שבו מחסור בחומציות גורר אחריו ירידה בספיגת אבץ. עקב המחסור באבץ, נגרמת ירידה ברמת האנזים וחוזר חלילה. אבץ פיקולינט הינו גורם חיוני בהחזרת מערכת העיכול לפעילות סדירה.

הנחיות שימוש: יש לצרוך אבץ כ- 20 עד 40 מ"ג לפני השינה.

בטאין Hcl: חומצת הקיבה, ניתן להשיגה בצורת טבליות, מסוגלת להעלות את רמת החומציות בקיבה.

אופן השימוש: 400 עד 500 מ"ג לאחר כל ארוחה.

אנזימי עיכול: חיוניים לעיכול תקין, משפיעים לטובה על אוכלוסיית החיידקים הידידותיים, חיוניים במצב של עיכול לקוי, דלקת בקיבה (גסטריטיס) תת-חומציות, ובזמן נטילה של סותרי חומצה.

פרוביוטיקה – חיידקי מעי ידידותיים (אסידופילוס, ב.ביפידום ובולגריקוס ועוד). החיידקים הידידותיים חיוניים לפעילות תקינה של מערכת העיכול. תת חומציות בקיבה, עיכול לקוי, עצירות, ומזון מעובד - פוגעים באוכלוסייה זו.