פרשת נחל הקישון:
מקרה חיילי הקומנדו בנחל הקישון , כתבה שהתפרסמה בשנת 2000 חשפה קש"ס בין חיילי הקומנדו שצללו בקישון לבין מצב בריאותם בעקבות כך הוקמה וועדת חקירה – וועדת שמגר .

להלן חלק  מעדויות  החיילים אשר דרכם ניתן להמחיש את הקשיים העולים בסוגיות מסוג זה

דוגמאות:
1. הוכחת הקש"ס- הבעיה הקשה ביותר בדיני איכות הסביבה היא להוכיח את הקש"ס , ישנם גורמים רבים למחלות מסוימות ולכן קשה להוכיח, מה שעושים זו דרך הוכחה סטטיסטית קרי , בקבוצה האמורה ישנם יותר מקרים של מחלות סטטיסטית מאשר בשאר האוכלוסייה.
בעדות , אחד החיילים טען כי היה ריח חזק של אמוניה שנשאל מה הדבר העיד כי הוזרמו לשם חומרים הם לא ידעו ספציפית אילו חומרים , אולם עו"ד ערך סקר סטטיסטי ונמצא כי חלו שם מלבד החיילים גם מס' דייגים בגובה  רב יותר מבכול מקום אחר.
2. עניין טווח ההשפעה – מהווה בעיה הוכחתית- הקושי להגיע לאנשים שהמחלה עדיין לא נחשפה אצלם אך תיחשף בעתיד מחלה שדוגרת 15 שנה ואח"כ מתפרצת אפשר לבצע בדיקות אבל חוץ מלחכות לא ניתן לעשות כלום יש כאן מומנט ידיעה מוגבל לגבי מי הנפגעים .
עדות נוספת- של חייל שטען שאם היו אומרים שיש שם מטען חשמלי גבוה והם היו קופצים אז הם היו מרגישים אולם כשאומרים כי המים מסרטנים לא מרגישים זאת פיסית
בתביעות של חשיפה לחומרים מסוכנים וחוסר ניקיון אין השפעה מיידית וגורמים שרוצים לתבוע נתקלים לעיתים בבעיות כמו חברות פרטיות שאינן קיימות עוד, ונסגרות אין רישומים, נושא חוסר הידיעה על הפגיעה שיכולה לבוא לידי ביטוי עוד 30 שנה הוא בעייתי לתביעה הזמן שעובר מעלים ראיות.
עדות נוספת- לגבי הטענה האם בכלל צללו בקישון האחראים ניסו להתחמק ולהגיד שלא צללו שם אך החייל העיד שהדבר הוא שקר לאחר הצלילה הציוד נאסף אך רישום הצלילה שהיה רשום על הלוח נמחק גם כן ולכן אין תיעוד ורישום והוכחות.
מה עושים במצב זה בתור עו"ד?
מצב שבו כל צד אומר אחרת שהרי לא צלילה של חצי שעה במים גרמה לכך איך נמצא את אותה נקודה שהסיכוי לחלות עולה, שאלו את החיילים כמה צלילות ביצעו האם ישנה "מסה קריטית" של צלילות ועל זה נאמר שהחיילים עמדו על זכויותיהם להוכיח שהצלילה גרמה ומעבר לכך בתום הצלילה הם נשרו עם החליפות בתור מפקחים שעות רבות וזו תקופה שחשובה למסה הקריטית .

עדות נוספת- אחד החיילים נשאל האם למעשה לא בוצעה כאן הסתכנות מרצון תשובתו ראשית הם לא ידעו שנית בתור חניך שחדור מוטיבציה אשר לא מתנגד מטעמי ציונות אידיאליסטיים טענה זו שעלתה בחקירת כל חייל וחייל במקרה זה היא פחות כבדת משקל שכן מדובר במערכת צבאית אבל יתכן שבמסגרת אחרת הייתה לשאלה כזו השפעה מכרעת.

לסיכום: ניסינו להראות שתביעות בדיני איכות הסביבה הם סבירים שמדובר ברשלנות רפואית של נזקי גוף שכן הנזק קורה שנים לאחר חשיפה לחומר המסוכן יש נזקים מיידים אבל לרוב לא,
 אז השאלה את מי תובעים אחרי כל כך הרבה שנים כשלעיתים אין מסמכים וראיות כתובות וצריך להסתמך על עדויות.
גם בנושא העדויות קשה להגיע במקרה זה, אולי היה קל לפנות שכן הם היו אנשי צבא אולם במקרים אחרים קשה לפנות ולהגיע.

בעיה נוספת המתעוררת בעדות אחד החיילים הוא סיפר שמצבו החל לאחר השחרור להרע הוא פנה לרופא מומחה שהפנהו לרופא אחר מומחה שטען שאינו מכיר את הפוליפים מהם סבל, כלומר רופאים מומחים לא תמיד מכירים ויש מחלות שעדיין לא הוכר הקשר הסיבתי בין המחלה לבין החומרים שאליהם נחשפים כלומר נוסף לקשיים לא תמיד המומחים יעזרו להצביע על קשר ישיר וזאת מהסיבה שבהרבה מן המקרים שמדובר בחברות פרטיות יש מומחים שאינם מוכנים מאחר והם תלויים כלכלית באותה חברה.