עורכת דין דנה תדמור- מהגרי עבודה ועובדים זרים בישראל - השלכות העסקתם על החברה הישראלית 

מהגרי העבודה הפכו לרכיב חשוב באוכלוסייה של מדינת ישראל בכלל ושל העיר תל אביב-יפו בפרט מראשית שנות התשעים, עת שממשלת ישראל החליטה להדיר את הפלסטינים משוק העבודה השניוני בישראל ולהחליפם במהגרי עבודה זמניים.  השתלבותה של ישראל בקבוצת המדינות העשירות בגין צמיחה כלכלית מהירה והצטרפותה לתהליכי הגלובליזציה הגבירו את כוח המשיכה של המדינה למהגרי עבודה. מאז שנת 1993 חלה הצפה של שוק העבודה בישראל במהגרים אשר השתלבו בשוק העבודה השניוני שהיה מאויש עד לאותה עת על-ידי עובדים פלסטינים, ואשר התרחב במהירות. מעבר לכך, מהגרי העבודה החלו להחליף עובדים ישראלים מאורגנים כמנגנון להורדת שכר העבודה במשק בכללו במסגרת תהליכי ההפרטה. לקראת סוף שנות התשעים התמסד במשק הישראלי ביקוש לכ-300 אלף עובדים בשוק העבודה השניוני, כאשר כשלושה רבעים מהם הם מהגרי עבודה. בשנת המיתון האחרונה לא פחת מספר מהגרי העבודה ואף גדל מספר העובדים ממדינות ערב השכנות. על-פי אומדני משרד העבודה והרווחה נכנסו לישראל כ-80 אלף מהגרי עבודה מירדן ובמידת מה גם ממצרים. מכאן שהמדינה אינה מקפידה לסגור את גבולותיה ומאפשרת כניסה של עובדים שפרנסתם האלטרנטיבית בארץ המוצא מגיעה לכמה עשרות דולרים בחודש. כתוצאה מכך התמסד בישראל שוק עבודה שניוני המורכב ממהגרי עבודה שמשקלם מגיע ליותר מ-10 אחוזים מכלל כוח העבודה, ובתוספת העובדים הפלסטינים - לכ-15 אחוז מכלל כוח העבודה בישראל. מספרים אלה גבוהים על-פי כל קנה מידה של מדינות מפותחות והם נתונים לשני טיפוסים של תנודות. ראשית, היקף הצמיחה במשק משפיע על הביקוש לעובדים. שנית, מדיניות הממשלה משפיעה על היחס בין מספר מהגרי העבודה המתועדים לבין אלה הלא-מתועדים. בשנות השיא הגיע מספר מהגרי העבודה עם אשרות לכ-110 אלף ובשנות המיתון ירד מספרם לכ-75 אלף בלבד. כיום גדל מספר העובדים המתועדים לקרוב ל-100 אלף למרות ההיקף הגבוה של האבטלה, בגין לחצים שגורמים אינטרסנטיים מפעילים על הממשלה. מספר העובדים השוהים ללא אשרות קשה יותר להערכה, אך מתקבל הרושם שהוא משלים את מספר מהגרי העבודה לסדר גודל של קרוב ל-300 אלף (אומדני משרד העבודה והרווחה והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).

בשנת 2002 החליטה מדינת ישראל להלחם בתופעת העובדים הזרים הבלתי חוקיים, וזאת ע"י הקמת רשות ההגירה שמטרתה לתפוס עובדים זרים בלתי חוקיים ולסלקם ממדינת ישראל. על בסיס רעיון זה של הקמת רשות ההגירה העבודה תנסה לבחון את ההיבטים של צדק ערכים חברתיים, ויחס המדינה לעובדים הזרים שבתוחמה, שחלקם הגיעו הנה באישורם. אם כן זוהי חשיבותה של העבודה בהצגת הבעייתיות הקיימת בדרך בה המדינה מתייחסת לעובדים זרים.

2. הגירת עבודה

העובדים הזרים מספקים לכלכלה הישראלית מאגר של עובדים המשתלבים בשוק העבודה השניוני, המתמחה בעבודות שישראלים אינם מוכנים לבצע. בעבר בוצעו עבודות מסוג זה בידי עובדים פלסטינים, אשר עבדו בתחומי ישראל אף-על-פי שהמשיכו להתגורר מחוץ לגבולות הקו הירוק. בשונה מהם, העובדים הזרים מציבים אתגר חדש לחברה הישראלית בשל העובדה שהם מתגוררים וחיים בישראל. במספר מקומות בארץ צומחת לנגד עינינו קהילה של זרים. נוכחותם בולטת בעיקר בדרום תל-אביב, אך התגבשו גם קהילות בקרבת אתרי בנייה גדולים ובאזורים של חקלאות אינטנסיבית. נשאלת אפוא השאלה: מהי הדרך הרצויה בה החברה הישראלית צריכה להתמודד עם האתגרים שמציבים בפניה העובדים הזרים ?

הניסיון שהופק בארצות המפותחות - באירופה ובארצות-הברית - מלמד שהכוונה המקורית של החברה הקולטת ליהנות מהיצע זול של כוח עבודה, בלי להתמודד עם צורכיהם של העובדים הזרים כבני אדם וכאזרחים, לא עלתה יפה: עובדים זרים רבים הפכו לתושבי קבע בארצות המפותחות, פיתחו ציפיות להשתלבות בחברת השפע הקולטת ואף השפיעו במידה מסוימת על ערכי החברה הקולטת. בעיית ההשתלבות של התושבים הזרים בחברה הישראלית מורכבת שבעתיים, לנוכח המגמה להבטחת קיומו של רוב יהודי ורוב ציוני במדינה. גם קליטת העולים החדשים בישראל יוצרת מתחים חברתיים והללו מציבים מכשול נוסף בפני קליטת התושבים הזרים. התמודדות עם בעיית העובדים הזרים חשובה בעיקר נוכח העובדה, שעל סמך הניסיון במדינות אחרות ניתן להסיק כי חלק ניכר מהעובדים הזרים יהפוך בסופו של דבר לתושבי קבע בישראל. במילים אחרות, "מדיניות בת-יענה" בשלבים הראשונים של היקלטות התושבים הזרים עלולה לחשוף את החברה הישראלית לשיח חברתי-פוליטי חדש, שבו ייטלו התושבים הזרים חלק פעיל. מצב זה עלול לעורר הסתייגות מצד ישראלים רבים ולהביא להתפרצויות גזעניות בקרב קבוצות חברתיות פגיעות מקרב העולים, שכבות המצוקה ותושבי שכונות הגובלות בשכונות הזרים.

כיום מהססים גורמים ציבוריים וממשלתיים להתמודד במוצהר עם בעיית קליטתם של התושבים הזרים בישראל, בהנחה שהתופעה זמנית. המדיניות הממשלתית היא לגרש עובדים זרים השוהים בארץ באופן בלתי חוקי. מסר זה מחלחל כלפי מטה - לרשויות המקומיות, לדרגים המקצועיים במינהל הציבורי ולישראלים הבאים במגע עם הזרים. על רקע זה נקל להבין תופעות של התעמרות בעובדים הזרים. כיוון שגירוש של מאות אלפי אנשים אינו אפשרי, סביר להניח כי במהלך הזמן יהפכו התושבים הזרים לקבוצה נבדלת, המאופיינת בניכור ובתחושת ניתוק מכלל החברה.  לפיכך העבודה עוסקת בשאלה האם הדרך בה מדינת ישראל מתמודדת עם שאלת העובדים הזרים הינה ראויה ונכונה.

3. הקליטה של עובדים זרים בישראל

3.1 התבססות התופעה

לאחר מלחמת ששת הימים, התגבש בישראל בהדרגה המודל של עובדים זרים פלסטינים, על בסיס של יוממות. הביקוש לעובדים זרים החל אפוא להתמסד בישראל כבר בשנות ה-70, עם כניסת הפלסטינים לכוח העבודה הישראלי. בשנות ה-90 בעקבות האינתיפאדה, הוחלף מודל זה במודל של קליטת עובדים זרים מארצות מזרח-אירופה, המזרח הרחוק והעולם השלישי, על בסיס של חוזה זמני. (נתנזון  ואחדות, 1999).

הכותבת עורכת דין דנה תדמור גורסת בנוסף כי כאשר נודע בארצות המייצאות מהגרים כי בישראל נוצר ביקוש לעובדים זרים, עקב הצורך להחליף את הפועלים הפלסטינים, נוצר לחץ של עובדים כאלה. לחץ זה גבר בעקבות החמרה בתקנות הכניסה שהנהיגו מרבית המדינות הקולטות עובדים זרים. לכאורה, שינוי זה בהרכב כוח-האדם הזר לא חולל תמורה מהותית, מאחר ששיעור העובדים הזרים מכלל כוח העבודה בישראל לא השתנה באופן דרסטי. למעשה, שינוי זה מציב אתגרים חדשים; נראה שהעתיד צופן פוטנציאל להתעוררות בעיות חברתיות, הכרוכות בקליטת העובדים הזרים. העובדים הפלסטינים נהגו לעבוד על בסיס של יוממות, כך שערי ישראל נותרו עבורם בגדר מרכזי תעסוקה בלבד. מידי יום הם שבו לבתיהם בשטחי האוטונומיה הפלסטינית. בניגוד להם יוצרים העובדים הזרים המגיעים מארצות אחרות קהילות שבהן הם חיים ועובדים. הם נאבקים לבנות את חייהם בערים הגדולות וביישובים החקלאיים בישראל. תוך כדי כך נוצר חיכוך בינם לבין אזרחי ישראל במרחבי המגורים, בשוקי העבודה ובמסגרות קהילתיות וממסדיות מגוונות. ברבות השנים מצטרפות הנשים או שנוצרים זוגות חדשים בארץ ונולדים לעובדים ילדים. כך מתגבשת מציאות חדשה ובלתי מתוכננת, שהן הקולטים והן העובדים, שהגיעו ככוח עבודה זמני בלבד, לא צפו את ההתמודדות עמה.

בישראל החלה התופעה המתוארת לעיל להתפתח בסוף שנות השמונים, אך רק החל משנת 1993, בעקבות הסגר שהוטל על השטחים, התמסדה תופעה זו כתופעת קבע רחבת היקף. על פי מחקרה של בר צורי (1996) חיו בשנת 1993 בארץ כ-16,000 עובדים זרים בלבד, אך תוך שנה אחת גדל מספרם לכ- 28,000 נפש, ובשנה שלאחריה לכ-60,000 נפש. מאז ועד 1997 גדל בהתמדה מספר העובדים הזרים המועסקים בישראל. באוגוסט 1996 נרשם מספר שיא של כ- 110,000  עובדים זרים חוקיים, ובשנת 1997 ירד מספרם ל-90,200 בעקבות מדיניות הגירוש. קשה לאמוד את מספר העובדים הבלתי חוקיים, אך נראה שבשנת 1997 הוא כבר הגיע לכ-150,000 נפש. שיעורם מסתכם כבר ביותר מ-10  אחוזים מכוח העבודה בארץ.

מעורבותם בשוק העבודה עמוקה ביותר, כך שניתן לקבוע שתופעה זו השתרשה במבנה הכלכלי של ישראל. בענפים כלכליים מסוימים מסתמנים קשיי תפעול ניכרים בהעדר עובדים זרים. בולטים בעיקר ענף הבנייה, המעסיק כ-75 אחוז מכלל העובדים הזרים החוקיים, וענף החקלאות, המעסיק כ-15 אחוז נוספים מכלל העובדים הזרים. שאר המועסקים עובדים בענפי השירותים, הסיעוד והמלונאות. ענפים אלה קלטו עובדים זרים לאחר שכשלו הניסיונות לגייס צעירים יהודים לעבודות אלה. כיום כמעט בלתי-אפשרי לתפעל ענפים אלה ללא עובדים זרים, כפי שאכן התברר בראשית שנות ה- 90 בתקופות שבהן הוטל סגר על העובדים הפלסטינים מהשטחים.

3.2 הליכי גיוס

מוסיפה עורכת דין דנה תדמור כי בישראל מתבצע גיוס העובדים הזרים באמצעות חברות כוח-אדם. חברות אלה מתקשרות עם צרכני כוח-אדם ומקבלות משירות התעסוקה רישיון לייבא עובדים לתקופה של עשרה חודשים. החוק מאפשר לחדש את הרישיון לתקופות נוספות של עד שלוש שנים. החברה המגייסת דואגת להטסת העובדים ארצה והמעסיקים מתחייבים לשלם לעובדים שכר מינימום ותנאי לינה מקובלים. בשנת 1997 פעלו בישראל כ- 10 חברות המגייסות עובדים זרים, אך חברות רבות נוספות מבקשות להיכנס לענף, דבר המעיד על הפוטנציאל הכלכלי המיוחס לפעילות זאת. העובדים הזרים כיום פועלים במגוון תחומים כמו עיצוב פנים, הובלות, חברות קייטרינג ועוד

ההסדרים שתוארו לעיל נוגעים לעובדים הזרים החוקיים, אך יש לזכור שקיים בארץ מספר דומה של עובדים לא חוקיים והללו מגיעים לשוק העבודה הישראלי בערוצים אחרים. שני ערוצי כניסה טיפוסיים הם: (א) כניסה לארץ באמצעות אשרות תייר המוגבלים לחודשיים-שלושה והישארות בארץ גם לאחר פקיעת האשרה. דרך זו היא היותר נפוצה; (ב) כניסה לארץ במסגרת היתרי העבודה ונטישה של המעביד בהתקרב מועד הפקיעה של ההיתר.

בשנים האחרונות נרשם בארץ גידול מתמיד במספר העובדים המבקשים להאריך את תוקף רשיונותיהם. במקביל, גוברת המגמה של כניסת עובדים ללא היתר במעברי הגבול בטאבה ובגשרי הירדן. עובדים אלה נטמעים ביישובים ערביים בשטחים או בתחומי הקו הירוק, ומשתלבים בשוק העבודה הישראלי.

3.3 אפיונים ותנאי עבודה

על-פי נתוני שירות התעסוקה מיוני 2004, העובדים הזרים החוקיים מגיעים מכמה מדינות. המספר הגדול ביותר של עובדים מגיע מסין. שישים אלף העובדים שגויסו מסין היוו כ-35 אחוז מכלל העובדים הזרים. רובם מועסקים כפועלים מקצועיים וחצי-מקצועיים בענף הבנייה. הריכוז השני בגודלו הוא של עובדים ממוצא תאילנדי, שהם כ-18 אחוז מהעובדים הזרים. עובדים אלה מתמחים בעיקר בעבודה חקלאית במושבות ובמושבים. עובדים אחרים ממדינות אפריקה, אמריקה הלטינית, הפיליפינים ועוד, מועסקים בעיקר בענפי השירותים ומשק הבית.העובדים מרומניה שבתחילת שנות ה90, הוו כ60% ממהגרי העבודה, מספרם הצטמצם לכ21% בלבד.

רוב הזרים הם גברים צעירים, המשתתפים באופן מלא בכוח העבודה. הגברים מרבים לעבוד שעות נוספות, ורובן המכריע של הנשים מועסקות במשרה מלאה (בניגוד לרוב הנשים הישראליות, המסתפקות במשרה חלקית). מכאן שכוח העבודה של הזרים הוא בעל פוטנציאל יצרני בולט, נוסף על עלותו הנמוכה יחסית למעסיק. אפיונים אלה, כמו גם הסירוב של ישראלים לבצע עבודות אלה, תורמים למיסוד הביקוש לעובדים זרים במשק הישראלי.

השכר המקובל לעובד בשוק העבודה החוקי בישראל נמוך משכר המינימום שנקבע בחוק ומסתכם בכ-600-500 דולר, לאחר ניכוי מחיר כרטיסי הטיסה ותשלומים אחרים. עובד ממוצע מוציא כשלוש מאות דולר לצרכיו האישיים, ויתרת השכר מופנה לתמיכה במשפחה בארץ המוצא ולחיסכון. עובדים בלתי-חוקיים מגיעים לעתים לשכר כפול של כאלף דולר או אף יותר (ללא הוצאות נלוות ככרטיסי טיסה) ועובדה זו מעודדת אותם לברוח ממעבידם המקורי ולעבוד באופן בלתי-חוקי. בכך גדלים הסיכויים להישארותם בארץ מעבר לתקופה שנקצבה להם בהסכם העבודה המקורי.  עם זאת, ישנן תופעות חמורות של ניצול עובדים זרים: במשרדי "קו לעובד" מדווחים על מאות תלונות של ניצול-לרעה של עובדים זרים מקרב העובדים החוקיים; עובדה זו מעוררת חשד לניצול חמור עוד יותר של עובדים בלתי-חוקיים.

השפעת העובדים הזרים על הכלכלה הישראלית

העובדים הזרים כפי שניתן לראות מרוכזים בעיקר בשלושה ענפי עבודה:

· חקלאות

· בניין

· סיעוד- בו מרוכזות מרב העובדות הזרות

ענפים אילו הינם ענפים הסובלים מדימוי נמוך, ושכר נמוך ועל כן אין דרישה אצל ישראלים לעבודה בסוג תעסוקה זה.

3.4 ההשלכות של העסקת עובדים זרים

ההשלכות הכלכליות והחברתיות של פתיחת המדינה לעובדים זרים יש בה מהחיוב ומהשלילה.

התומכים במתן אישורי עבודה לעובדים זרים טוענים שפתיחת המשק לכניסתם של עובדים זרים תורמת להגדלת התוצר ומשפרת את הרווחה במשק תרומתם של העובדים הזרים גדולה יותר כאשר המשק בתעסוקה מלאה וכאשר מתחוללים בו שינויים זמניים בהרכב הביקושים. הכשרת עובדים ישראלים לעבודה בענפים בהם התרחב הביקוש כרוכה בזמן, ובעלויות ניכרות, והן נחסכות באמצעות יבוא זמני של העובדים הנדרשים. כך בישראל, הביא גל העלייה ממדינות חבר העמים להתרחבות זמנית של הביקוש לשירותי הדיור, וללא התרת כניסתם של העובדים הזרים לא היה ניתן לספק במהירות את מלוא הגידול של הביקוש לדיור.    

 נגד, העלות הנמוכה יחסית למעסיק של העסקת עובדים זרים, הנובעת בן היתר מאי ציות לחוקי העבודה, לרבות חוק שכר המינימום, מהווה תמריץ חזק להעסקת עובדים זרים. מאחר שעובדים אילו מתחרים על מקומות העבודה של הבלתי מיומנים הישראלים (לפחות בטווח הקצר) גורמת העסקתם לירידת השכר היחסי של עובדים בלתי מקצועיים במשק (עובדים ששכרם היחסי מלכתחילה נמוך). 

ולפיכך -להגדלת אי השוויון בשכר. עם זאת, בטווח הארוך יותר, אם מספר העובדים הזרים יישאר בהיקף הנוכחי, ניתן לצפות לעלייה במעמדם התעסוקתי ושכרם של העובדים הישראלים בענפים בהם מועסקים עובדים זרים כפי שהיה בענף הבנייה, וכפי שקרה עם כניסת עובדי השטחים מאז 1967.  (צפריר, 1998).

 לתופעה דומה אנו עדים גם במדינות אירופה שבהן מועסקים עובדים זרים בהיקפים ניכרים הבעיה של דחיקת ישראלים ממקומות תעסוקה מחריפה בעיקר בתקופה של האטה כלכלית, וכששיעור האבטלה עולה.

 כשהביקושים במשק יורדים, ובפרט כאשר הענף שהתרחב מאוד שב לרמת הפעילות הרגילה , העובדים הזרים אינם עוזבים את המשק. במצב זה נוכחותם מחריפה את בעיית האבטלה, שכן הם דוחקים מועסקים ישראלים בשל עלותם הנמוכה יחסית. העובדים הנפלטים הם בעיקר עובדים בלתי מיומנים שסיכויים למצוא עבודה חלופית נמוכים.

בבסיס עבודה זו עומד הרעיון שההשפעה הכלכלית העיקרית של העובדים הזרים, הינה הגברת האבטלה, בעיקר אצל עובדים בלתי מיומנים, ובפריפריות.

מוקד אבטלה בישראל מוגדר כיישוב בו למעלה מ-10% מכוח העבודה האזרחי הם מובטלים שישה ימים ויותר בחודש. האבטלה אינה מצב חד פעמי וסטטי אלא כרוני ודינאמי. כאשר גל אבטלה פוגע בארץ הוא מכה באופן מחזורי באותם יישובי פיתוח בפריפריה. השפעתה של האבטלה ניכרת בכל  תחומי החיים. בתחום החברתי אפשר לזהות את השפעות האבטלה על הפרט, המשפחה והקהילה. בתחום  השלטון המקומי האבטלה מכה בתקציב הרשות המקומית מחד ובנטל השירותים מאידך. במסמך זה מתוארות השפעותיה של האבטלה על החברה: הפרט, המשפחה, הקהילה, החברה והרשות המקומית.

העבודה תופסת עדיין מקום נכבד בחייהם של רוב הגברים ובחייהן של יותר ויותר נשים. היא קובעת את כוחו הצרכני של העובד, היא מהווה גורם מרכזי בקביעת הסטטוס החברתי ויש לה השפעה לא מבוטלת על רווחתו הגופנית והנפשית של הפרט (בר יוסף 1993). רוב האנשים מתפרנסים מהכנסה שהיא תמורה על עבודתם. הכנסה זו מהווה את הגרעין העיקרי הקובע את רמת חייהם. המקצוע והעיסוק של האדם עדיין מרכיבים את זהותו החשובים. התעסוקה חשובה גם כמארגנת את סדר החיים ומעניקה תחושה של עשייה.

ניתוח מונולוגים של מובטלים מגלה ביטוי של תחושות כישלון, ייאוש, חוסר אונים, אובדן הערכה עצמית ואבדן כבוד עצמי. אובדן התעסוקה על היבטיו השונים מהווים רק פן אחד של פגעי האבטלה. פן אחר הוא תגובתה של הסביבה ותגובת האדם עצמו למובטלות. על אף שכיחות האבטלה היא מלווה בסטיגמה והמובטל חש בושה ואשמה. קבלת דמי אבטלה נתפסת כמעין תמיכת סעד, למרות שהמובטל הפריש חלק מהכנסתו עבור ביטוח אבטלה.

עורכת דין דנה תדמור  עומדת על אחת השאלות העיקריות שהמדינה צריכה לעסוק בה  הינה האם תופסים העובדים הזרים את מקומם של ישראלים ו/או גורמים להורדת שכרם?

הטענה העיקרית נגד העסקת העובדים הזרים בכלל היא שהעסקתם מביאה לחשיפת כוח-האדם המקומי, בעיקר בשכבות הנמוכות יותר מבחינת הסטאטוס התעסוקתי, לתחרות בלתי הוגנת על השכר ועל מקומות העבודה.

בענף הסיעוד הבנייה והחקלאות בישראל, שהינם ענפי העסקה העיקריים של עובדים זרים אין קשר בין הגידול במספר העובדים הזרים לבין הורדת שכר העבודה ועלייה בשיעור האבטלה של העובדים הישראלים בענף זה על פי יוחנן שטסמן,( 2001)

עובדות הסיעוד הזרות אינן גוזלות מקומות עבודה של עובדות סיעוד ישראליות ואינן יוצרות לחץ על השכר שלהן כלפי מטה מהסיבות המפורטות להלן:

· העסקת עובדות סיעוד זרות עונה על הצורך בטיפול ובהשגחה על הקשישים בביתם במשך 24 שעות ביממה. נישה זו לא היתה מאוישת בעבר על-ידי עובדים ישראלים, וגם היום נראה שישראלים אינם מעוניינים להיכנס אליה. ההשערה שעובדות ישראליות לא יחליפו את המטפלות הפיליפיניות מבוססת על הנטייה של המט"ביות הישראליות לעבוד גם היום במשרות חלקיות בלבד (רובן המכריע מסתפקות בממוצע של 21-23 שעות עבודה בשבוע, כנראה בגלל החשש לפגוע בקצבת השלמת הכנסה או בשל עבודה פרטית לא מדווחת). ביסוס נוסף להשערה זו נמצא בדברים שאמרו מנכ"ל מט"ב ועובדת אגף הכשרה ופיתוח כוח-אדם במשרד העבודה והרווחה בפגישה לקראת כתיבת מסמך זה. שהות ארוכה בבית המטופל, שבכללה לינה, אינה אטרקטיבית לעובדת הישראלית, והיא נעשית פחות אטרקטיבית ככל שהוותק שלה בארץ גדל. גם חלק מהקשישים יעדיפו כנראה סידור חלקי, ללא לינה של אדם זר בביתם. לדעת הגב' מרים עמית, יו"ר ארגון חברות הסיעוד הפרטיות, יימצאו עובדות ישראליות שיסכימו ללון בבית המטופל, למשל עולות חדשות המחפשות לעצמן גם פתרון דיור, אבל גם היא הודתה שככל שעולה הוותק של העולות החדשות, קטנה האטרקטיביות של עבודת הטיפול כפתרון לבעיית המגורים.

· לדברי יו"ר ארגון חברות הסיעוד הפרטיות, יש לחשוב על פתרונות יצירתיים להענקת יום טיפול מלא על-ידי עובדות ישראליות, למשל בחלוקת היממה או החודש בין כמה מטפלות.

הרעיון של חלוקת היממה לכמה משמרות הוא יקר מבחינה כלכלית ומטריח את בני המשפחה, כפי שיפורט להלן. שופט בית-המשפט העליון תיאודור אור חישב ומצא שעלות ההעסקה של כמה עובדים ביממה באמצעות חברת כוח-אדם היא יקרה, ועלולה להגיע ל-25,000-30,000 ש"ח בחודש. השופט אור סבור גם כי יש קושי ביכולת ההתקשרות של הנזקק עם כמה מטפלים. אשה שאמה טופלה בשיטה זו בידי שלוש מטפלות ישראליות סיפרה על הטירחה הרבה שנגרמה לה (ועל הההפרעה בעבודתה) כשנאלצה לתאם את המשמרות בין שלוש המטפלות מדי יום "כמו גננת", ועל העלות הגבוהה של העבודה - שלוש משכורות מינימום + ההטבות הסוציאליות.

· העובדות הזרות בסיעוד אינן לוחצות את שכר המט"ביות כלפי מטה, שכן שכרן של המט"ביות אינו נקבע על-ידי כוחות השוק. עלות שעת עבודה של מט"בית אינה נקבעת על-ידי כוחות השוק, אלא בתחשיבים של המוסד לביטוח לאומי: כזכור, סך-כל התשלום למטפלת לשעת עבודה (ישיר ועקיף) בינואר 2001 היה 24.16 ש"ח במגזר העסקי ובמלכ"ר (יוחנן שטסמן, 2001).

• בתחום החקלאות והבינוי הניסיון לגייס עובדים ישראלים נכשל, העבודה הינה בתנאים קשים והשכר נמוך יחסית

4. מדיניות הממשלה כלפי מאגרי עבודה

4.1 התייחסות הריבון לעבודה זרה

התייחסותה של מדינת ישראל לעובדים הזרים הינה אמביוולנטית, קיימת מדיניות של קליטת עובדים זרים על בסיס זמני למטרות עבודה בלבד. כניסת עובדים זרים מותרת רק כשמוכח שכוח העבודה המקומי איננו מוכן לבצע את העבודות שלשמן גויסו העובדים הזרים. השהייה בארץ מוגבלת בזמן (עד 3  שנים)  ומותנת בקיום חוזה העסקה בר תוקף. (קמינץ ח,1997).

משרד האוצר לוחץ לצמצום כמות העובדים הזרים, בטענה שהון רב יוצא מהארץ למדינות המקור ואכן בספטמבר 2001 במסגרת לחצים של משרד האוצר, הייתה החלטה עקרונית של הממשלה לצמצם את המכסות לעובדים זרים, אך מאורעות אוקטובר שהגיעו חודש מאוחר יותר אילצו את הממשלה לוותר על תוכניתה.

גם משרד העבודה והרווחה רואה בעיתיות בעובדים זרים, אך התייחסותו שונה לעובדים זרים בהיתר ועובדים זרים ללא היתר, ואכן ועדה של משרד העבודה רואה בזרים איום ומציעה לגרש אלף עובדים לא חוקיים בכל חודש. ( וינר יעל, מעריב 12.08.2001)

הבעייתיות הינה בעצם הגדרת חוזה בר תוקף שהוא ההבדל בן עובד חוקי לעובד זר בלתי חוקי, כיום חוזה בר תוקף מתייחס לעובד זר שעובד אצל מי שקיבל את ההיתר להעסיק עובדים זרים, במידה ומסיבה של הלנת שכר, תנאים ירודים וכדומה, מחליט העובד הזר לחפש עבודה אחרת, הוא הופך למפר חוזה ולעובד בלתי חוקי שמועמד לגירוש.

המשרד לביטחון פנים יצא כבר בקריאה להפסיק את הבאת העובדים הזרים הסיניים תוך מחשבה שאילו ישתקו בארץ ויקימו קהילות סגורות דוגמת הציינה טאון (רגב דוד, ידיעות אחרונות 26.02.02).

תפקיד המשטרה הינה לדאוג לעצירתם ולגירושם של עובדים זרים ללא היתר שהייה.

בישראל מתנהל גיוס העובדים הזרים באמצעות חברות כח אדם. חברות אילו מתקשרות עם צרכני כח אדם ומקבלות משירות התעסוקה רישיון לייבא עובדים לתקופה של 10 חודשים. החוק מאפשר לחדש את הרישיון לתקופה נוספת של עד שלוש שנים. החברה המגייסת דואגת להטסת העובדים ארצה והמעסיקים מתחייבים לשלם לעובדים שכר מינימום ותנאי לינה מקובלים. בשנת 1997 פעלו בישראל כ 10 חברות המגייסות עובדים זרים, אך חברות רבות נוספות נכנסו בשנים האחרונות לענף ורבות אחרות מבקשות להיכנס, דבר המעיד על הפוטנציאל הכלכלי המיוחס לפעילות זו. ואכן נכון להיום קיימות 160 סוכנויות העוסקות בתחום הבניין והחקלאות ועוד 240 משרדי תיווך המטפלים בהבאת עובדים זרים לטיפול סיעודי, בקשישים, נכים וחולים. ( Kemp, 2000).

בחודשים האחרונים פועלים רבים, בעיקר מסין, הובאו לישראל בהיתר לעבוד כביכול בבניין, אולם אחרי הגעתם התברר כי אין להם מקומות עבודה והם הובאו רק כדי לספק עמלה למתווך. כתוצאה, חלק מהפועלים מובטלים ואחרים עובדים ללא היתר כדי להחזיר את ההלוואה שנטלו בשביל לשלם למתווכים. המשטרה חוקרת כיצד קיבלו מתווכחים אילו, היתרים משירות התעסוקה לייבא עובדים זרים.

עמלת תיווך הינה בניגוד לחוק הבינלאומי והישראלי, והיא נע בן 1,500$ ל10,000$ הנלקחות מהעובד בארץ המוצא על ידי מתווכחים מקומיים, כאשר חלק מהסכום מוזרם לחברות התיווך בארץ. (זרחיה, 2000).

אירועים מסוג אילו הביאו את השר אלי ישי כבר באוקטובר 2001 להחליט על מדיניות חדשה בהקשר לחברות כ"א ליבוא זרים לחקלאות ולבנין, מדיניות זו תאסור על חברות תיווך להביא עובדים מחו"ל אילה תאפשר להם לתווך רק לגבי עובדים שנמצאים כבר בארץ. משרד הפנים צופה שתקנה זו תגרום לסגירת סוכנויות תיווך רבות, בעיקר מהסוג שנשען על כספי התיווך מחו"ל. (חיים ביאור, הארץ. 15.01.2002).

החוק היום מחייב מעסיקים המעוניינים להעסיק עובד זר לקבל היתר מתאים ממשרד התעסוקה, האישור ניתן רק כשמוכח שכח העבודה המקומי אינו מוכן לבצע את העבודות שלשמן גויסו העובדים הזרים. (דרור, י וקונדה, ג.1999). 

בדו"ח לסיכום שנת 2001 במשק הישראלי ממליץ נגיד בנק ישראל, ד"ר דוד קליין, "להקפיד על אכיפת כל חוקי העבודה גם לגבי עובדים זרים, להטיל אגרה או מס על מעסיקי עובדים זרים, לתת את ההיתרים לעובד ולא למעסיק"... בכך מצטרף, למעשה, הנגיד לקריאה לבטל את "הסדר הכבילה" הנהוג במשרד הפנים.

לפי הסדר זה, העובד הינו רכושו לכל דבר ועניין של המעסיק. היתר ההעסקה ניתן למעסיק ומשייך אליו, ואליו בלבד, את העובד. ההסדר אוסר על מעבר עובדים בין מעסיקים שונים כראוי בשוק חופשי. כך יכול המעסיק לא לשלם שכר, לשלול זכויות, לפגוע בעובד ומבלי שהעובד יכול לעזוב אותו. במידה והעובד מחליט בכל זאת לעזוב באותו רגע הוא הופך ל"בלתי חוקי", מועמד לכליאה ולגירוש מהארץ. (בר צורי, 1998).

ואכן הנתונים הסטטיסטים בהתייחסות לשכר הממוצע מצביעים שאכן ההסדר של משרד הפנים מאפשר למעסיקים רבים לשלם לעובדיהם מתחת לשכר המינימום ולהעסיקם שעות נוספות רבות ללא תשלום וכן בניגוד לחוק.

גם השופטת מוסיא ארד ביקרה את השיטה הנהוגה בפסק דינה בעתירה שהגישו ארגוני זכויות אדם בשם35 סינים שהוצאו להם צווי גירוש מהארץ. " לאור נוהלי משרד הפנים, עובד המתנתק ממעסיקו, הופך לשוהה בלתי חוקי ונידון לגירוש. נסיבות אלה, בצירוף חוסר היכרותו של העובד הזר אם המערכת המשפחתית וכלליה, היא שליטו בשפה העברית, והעדר כלים כלכליים כלשהם הופכים את העובד הזר טרף קל לניצול. העובד נשאר חסר כל הגנה הוא תלוי באופן מלא במעביד. הוא "מוצמד" למעסיק פלוני, בדרך כלל, ללא ידיעתו והבנתו, וכאשר האחרון מפר את חובותיו כלפיו הוא נזרק לרחוב, נאסר ומגורש מהארץ".  (03.03.2002).

אכן העובד הזר משתכר 75% משכרו של העובד הישראלי המשמש באותו תפקיד ועל כן הלובים החזקים, החקלאות, לובי התעשיינים והקבלנים, דואגים לדרוש בטענה של מחסור מכסות גבוהות לעובדים זרים וזאת על מנת להחליף את העובדים הבלתי מיומנים הישראלים, בעובדים בלתי מיומנים זרים, למרות אחוז האבטלה הגבוה אצל עובדים בלתי מיומנים ישראלים. (צפריר, 1998).

ממשלת ישראל נוטה להיכנע ללוביים החזקים בכנסת, והדוגמא האחרונה הינה מ 20.05.02 כאשר אישר שר העבודה ורווחה תחת לחץ של ראש הממשלה להביא 6,000 עובדים זרים לארץ למטרות חקלאות, כניעתו של שרון ללחץ החקלאים, למרות שקיימים כמה עשרות עובדים זרים "מובטלים" בארץ שהובאו למטרות בניה. ( סיני רותי, הארץ 20.05.02).

עקב הפוטנציאל הכלכלי הטמון בהבאת עובדים זולים מחו"ל, הענפים הדורשים להשתמש בעובדים זרים תחת המונח מחסור בידיים עובדות הולך וגדול, לדוגמא מועצת המובילים והמסיעים מבקשת משר העבודה, שלמה בניזרי, אישור להבאת 1,000 נהגים מקצועיים מחו"ל. לטענת בן הרוש יו"ר מועצת המובילים והמסיעים כי למרות המשבר הקשה שבו מצוי ענף ההובלה וההסעות, ולמרות מצב האבטלה - אין מנוס מלייבא את הנהגים הדרושים באופן דחוף לעבודה. לדבריו, המחסור החמור בנהגים נובע משתי סיבות: אין הכרה בנהיגה כ"מקצוע מועדף" והשכר הנמוך המשולם לנהגים. חיים רייטן, מחזיק תיק התחבורה בהסתדרות, מתנגד להבאת נהגים מחו"ל. "אם היו מעלים את השכר לנהגים ומטיבים את תנאיהם, לא היה מחסור בנהגים. הבאת נהגים מחו"ל רק תרע את שכרם של הנהגים שעדיין עוסקים בענף", אמר רייטן. (בני ברק, ידיעות כלכלה 22.05.01).

ההסתדרות הלאומית שחתמה לא מכבר על הסכם קיבוצי עם חברות כוח האדם, שאמור לחול על כ-100 אלף עובדים, חושפת מכתב של התאחדות התעשיינים לפיו התעשיינים מציעים לפטר אלפי עובדי חברות כוח אדם ולגייס במקומם עובדים זרים בעקבות חוק העסקת עובדי כוח האדם החדש. (חרנוסקי יוסי, מעריב, 12.08.2001)

4.2 מנהלת ההגירה

באוגוסט 2002 הודיע ראש הממשלה מר אריאל שרון כי הממשלה החליטה להקים מנהלת ההגירה אשר תהווה בסיס להקמת רשות הגירה בינואר 2004. המנהלת תאגד בתוכה שלושה גופים עיקריים העוסקים בנושא האכיפה של חוקי הכניסה והעסקה בישראל: משרד העבודה והרווחה, משרד הפנים ומשטרת ישראל. משימתה של המנהלת הוא צמצום מספר השוהים הבלתי חוקיים ב - 50,000 במהלך חמישה עשר חודשים ראשונים. משימת המנהלת תכוון מודיעין ותטפל בכל העבירות הפוגעות בעובד החוקי והלא חוקי בתחומיים: הפלילים, בחוקי העבודה ובחוק הכניסה לישראל. וכן בעבירות חמורות כמרמה הונאה וזיוף.