פסיכומטרי

תפקידה של בחינת פסיכומטרי היא להיות מנבא ליכולת של התלמידים בזמן לימודים אקדמיים. היום הביקוש ללימודים באוניברסיטאות ובמכללות עולה והמוסדות חייבים אמצעי מסוים על מנת למיין את המועמדים. המוסדות להשכלה גבוה ממיינים באמצעות ציון סכם. מדובר על ציון המשקלל ציוני בגרות וציונים של פסיכומטרי ביחס שקרוב ל 50 אחוזים (הדבר משתנה בהתאם לצרכי המוסד).

עם השנים הדרישות לציונים בבחינות הולכות ועולות בגלל הביקוש ללימודים בייחוד במסלולי לימוד פופלאריים באוניברסיטה כגון: הנדסה, פסיכולוגיה, רפואה ועוד.. חלק מהמכללות גם העלו את סף הדרישות שלהם.

השאלה היא האם הרמה עולה כתוצאה מהגברת הדרישות של הבחינה? והאם באמת מדובר באמצעי מנבא לכול המקצועות?

מעט קשה לענות על השאלה ולא נראה לי שנערך מחקר מספיק בנושא אבל כאשר מדברים על פסיכומטרי כמנבא להצלחת לימודים בתואר נראה שיכולת הניבוי נמוכה. בייחוד אם נסתכל באופן רחב על כול המקצועות. דוגמא שאני מאוד אוהב היא לימודי פסיכולוגיה, על מנת ללמוד בפקולטות לפסיכולוגיה צריך ציון גבוה בפסיכומטרי (לעיתים מעל 700). פסיכולוג טוב צריך להיות בעל אינטליגנציה רגשית, ויכולת לאמפטיה וכניסה לנעלי הצד השני. אין קשר בין פתרון הפרק הכמותי בפסיכומטרי על ציון 150 לבין אינטליגנציה רגשית.

לאחרונה חושבים על מספר שינויים בבחינה ביניהם הוספת כתיבת מאמר - פרק הבעה בכתב. הניסיון לשנות מבורך, אבל קשה מאוד מראש ליצור בחינה שתתאים לכול סוגי הלימודים. לכן לדעתי עדיף לאמץ את השיטה של חלק מהאוניברסיטאות הגדולות בחו"ל. מקבלים בשנה הראשונה סטודנטים רבים, ובשנים הבאות ממיינים על סמך הצלחה בתואר.