בחלוף ארבע שנים מהמועד בו יצאה החלטה 979 לאוויר העולם, הכריע בית המשפט העליון ביום 9.6.11, כי יש לאשר את מרביתן של הוראות החלטות מועצת מקרקעי ישראל עליהן נסובו העתירות ולדחות את מרבית הטענות שהועלו כנגדן.

בית המשפט נתן בפסיקתו, רוח גבית לביצועה של החלטה 979 והחלטה 1101 (להלן: "ההחלטות"), ולמעשה אישר את עמדת המדינה כפי שהוצגה בפני בית המשפט. בית המשפט קבע, כי תוכן ההחלטות מאוזן, ההחלטות הינן סבירות, מידתיות ומייצגות באופן ראוי את צורכי ההתיישבות החקלאית, המאמץ שהושקע והתמורה שראוי שתינתן עבורם בעבר ובהווה.

פסק דינו של בית משפט העליון, ניתן ביחס למס' עתירות שהוגשו כנגד החלטות שנתנו ע"י מועצת מקרקעי ישראל באשר לזכויותיהם של בעלי נחלה בחלקת המגורים (החלטה 979 ו- 1101), ובהן נטען, כי החלטות המינהל פוגעות בצדק החלוקתי, ומעניקות הטבות כספיות בלתי מידתיות למגזר החקלאי.

גולת הכותרת של פסיקת בג"ץ, מעבר להחלטות הפרקטיות המאפשרות פיצולי מגרשים והסדרת שימושים חורגים בנחלה, הינה ההכרה בעיגון זכויות המגורים של בעלי נחלות בחלקת המגורים ומתן אפשרות למתיישב לחתימה על חוזה חכירה לדורות.

תמצית החלטה 979

החלטה זו אשר עודכנה ע"י מועצת מקרקעי ישראל באמצעות החלטה מס' 1155, מאפשרת למתיישב לעגן את זכויותיו בחלקת המגורים ורישומן בספרי המקרקעין כיחידה נפרדת. לצורך עיגון הזכויות יהא על המתיישב לשלם 3.75% מערך חלקת המגורים (כאשר גודל חלקת המגורים תהא עד 2.5.דונם).

לחלקת המגורים תתלווה הרשאה לבניה של 375 מ"ר והשימוש בחלקת המגורים יוכל להיעשות, ללא צורך בהוכחת רצף בין דורי בנחלה, באמצעות בניית מס' יחידות דיור לחוכר וגם לקרובו.

פיצול מגרש – לצורך ביצוע פיצול מגרש מתוך שטח הנחלה, יהא על בעל הזכויות בנחלה, לרכוש את מלוא הזכויות בחלקת המגורים (משמע, השלמה של יתרת התשלום מעבר ל- 3.75% ועד 33% ), כך שבסופו של יום ישולם ע"י המתיישב תשלום כולל של 33% מערך הנחלה.

רק אז, לאחר רכישת מלוא הזכויות בחלקת המגורים, יהא ניתן לפצל מס' מגרשים, ללא כל תשלום נוסף, ובלב והמתיישב יעמוד בתנאים הבאים:

-          לנחלה תוצמד יחידת מגורים אחת המשמשת למגורי החוכר.

-          למגרש המפוצל יוצמדו זכויות בניה שלא יפחתו מ- 160 מ"ר.

-          מס' הפיצולים יעשה בהתאם להגבלות שאושרו בתמ"א 35.

תמצית החלטה 1101

החלטה זו מטרתה להסדיר את הפעילות הבלתי חקלאית המבוצעת בתוך חלקת המגורים. בהחלטה נתנו תמריצים לבעלי נחלות להסדרת שימושים חורגים מן העבר ולהפחתת מס' השנים בגינן יתבע בעל הנחלה לשלם עבור השימוש החורג שנעשה בשטח הנחלה.

הגודל שנקבע כמאפשר פעילות לא חקלאית בנחלה הוא 500 מ"ר ובית המשפט הורה על ביטול סעיף 5 להחלטה, אשר אפשר בעבר את השכרת הפעילות הבלתי חקלאית לגורם שלישי.

יש לזכור, כי כניסה בשעריה של החלטה 979, תתאפשר רק לאחר התקיימותם של התנאים הבאים:

-          רישום חלקה א' בספרי המקרקעין כיחידה נפרדת.

-          הסדרת תשלום כל השימושים בנחלה.

-          תשלום דמי חכירה בסך 3.75% מערך הקרקע של חלקת המגורים.

-          התחייבות האגודה שמס' יחידות הדיור בשטח היישוב החקלאי יהיו בהתאם לתמ"א 35.

אומנם בית המשפט קבע, כי ההחלטות מועצת מקרקעי ישראל הינן חוקיות, מאוזנות וסבירות, ולמעשה נתן אור ירוק למימושן והסדרת רישום הזכויות בחלקת המגורים, אך מכאן ועד ליישום ההחלטות עוד ארוכה הדרך שכן מינהל מקרקעי ישראל לא ערוך לביצוע ההחלטות, לא ברמה הארגונית ולא ברמת ביצוע  ההוראות בתוך המערכת.

ניתן לומר, כי הרכבת אומנם יצאה לדרך וההכרה בזכויותיהם של בעלי הנחלות קיבלה את אישורו ותמיכתו של בית המשפט העליון, אך נראה, כי יחלוף עוד זמן רב, עד אשר יהיה ניתן ליישם את ההחלטות ולפעול לפיהן.

חשיבותו של פסק הדין, הינו בעצם ההכרה אשר ניתנה לראשונה ע"י בית המשפט בצורך ובחובה של המדינה לעגן את הזכויות של המתיישבים בחלקת המגורים ולרושמן בספרי המקרקעין וההכרה בשינוי האקלים התעסוקתי והשינוי במקורות הפרנסה של חקלאים במאה ה- 21, המחייב להגדיר מחדש את יכולת השימושים בשטח הנחלה ובד בבד להסדיר באופן ראוי את השימושים הבלתי חקלאיים הנעשים במושבים.

הכותב הינו עו"ד מומחה בדיני אגודות שיתופיות, מושבים, נחלות ומשקים חקלאיים.

מייל: [email protected]

אתר:  www.gilad-law.co.il