המוח וזיכרון

4 - נוירוטרנסמיטורים הם החשובים ביותר למוחינו: אציטיל-כולין, נור-אפינפרין, סרוטונין ודופאמין.

1. ייצור אציטיל-כולין: "נוירוטרנסמיטור הזיכרון", חיוני למחשבות וזיכרונות. בעת חסר נסבול מאובדן זיכרון ומתיפקוד קוגנטיבי לקוי. למעשה חסר אציטיל-כולין שכיח ביותר בגיל המבוגר.

לייצור אציטיל-כולין, חומרי הגלם הם: כולין הוא החשוב ביותר (במוי בלציטין). הלציטין זול יותר מהכולין ואינו גורם לריח רע מהפה.

הכולין היעיל ביותר (שהמוח הכי זקוק לו) ניקרא "פוספוטידיל-כולין". רכיב זה הינו המרכיב העיקרי בתאי המוח.

ויטמין c (1.000 - 3.000 מ"ג ולעלה) + ויטמין 5b (100 מ"ג ומעלה) + לציטין, חשובים בכדי להפוך לציטין  לאציטיל-כולין, ולהגביר את תיפקודו.

ויטמין 6b ואבץ עוזרים גם הם בבניית האציטיל-כולין.

דרך נוספת להגברת רמת האציטיל-כולין היא ע"י נטילת dmae (די-מתיל-אמינו-אתנול), המצוי העיקר במאכלי ים, כמו: סרדינים.

2. ייצור נור-אפינפרין ודופאמין: "נוירוטרנסמיטורים לאנרגיה".

הנור-אפינפרין חשוב ביצירת זיכרונות לטווח הארוך. עוזר ליזכור חוויות טראומטיות ומאורעות מרגשים.

חיוני להרגשת "השימחה" - העיקרי במוח (נור-אפינפרין). גורם למצב רוח מרומם אנרגיה ואופטימיות.

בחסר נקבל דיכאון, קושיי ריכוז, קושי בהתמודדות עם מתחים.

3. דופאמין: הדופאמין הינו נוירוטרנסמיטור השולט על התנועות בגופינו  (בחסר קשה = מחלת פרקינסון).

עוזר בשיפור מצב הרוח, לשריפת שומן, מגביר לבידו (דחף מיני), עמידות בפני מחלות והארכת החיים.

* חומרי גםלם לבניית שני נוירוטרנסמיטורים אלה הן למעשה חומצות האמינו טירוזין ופניל-אלנין (מינון בדיכאון - 1.500 מ"ג ולתחזוקה 500 - 1.000 מ"ג).

רצוי ליטול יחד עם חומצה פולית, מגנזיום, ויטמין c, 12b.

ח. אמינו טריפטופאן, משרה שלווה ורצון לישון, - פחמימות גורמות לספיגתן של שאר חומצות האמינו (בעלי משקל מולקולרי נמוך) ובצורה מהירה מפנה אותן בהדם לתאים ע"י שיחרור אינסולין. היות ומשקלה המולקולרי של ח. האמינו טריפטופאן גבוהה ביותר (הכי כבדה), היא נישארת אחרונה בזרם הדם, כל מגיעה למוחינו ביתר קלות, היות ואין חומצות אמינו אחרות המסוגלות להפריע לה להיגיע למוחינו דרך ה- bbb.

לעומתה הטירוזין שמתחרה במעבר למוח עם הטריפטופאן (מפריה לספיגתה). כלומר: שבכדי שניספוג את הטירוזין למוח עלינו ליהיות על בטון ריקה (לא לאכול כלום, בעיקר לא פחמימות).

בקיצור הפחמימות מרגיעות  והחלבונים ממריצים.

לכן מומלץ בבוקר לאכול חלבונים בכדי להיות אנרגתיים ובערב רצוי לאכול פחמימות בכדי להיכנס לרגיעה ושינה. הפחמימות עוזרות לטריפטופאן להגיעה למוח ולהוות חומר אם לייצור סרוטונין.

4. ייצור סרוטונין: "נוירוטרנסמיטור ההרגשה הטובה".

פרוזק מגביר את כמות הסרוטונין (מיוצר מטריפטופאן). הסרוטונין שולט ברגישות לכאב ועוזר להירדם.

חומרי עזר נוספים:

- ארגינין - מומרת בחלקה לחומר ששמו ספרמין, העוזר למוח לעבד זיכרונות.

- גינקו בילובה - הצמח מגביר את היכולת הקוגנטיבית (לאלצהיימר).

- אציטיל-אל-קרניטין - עוזרת לתיפקוד קוגנטיבי ומשפרת זיכרון.

- גינסנג - עוזר כנגד עודף קורטיזול (מפרק רקמות), בעל השפע נוירולוגית מדהימה.

- co.q.10 - הפקת אנרגיה בתאים (גם בנוירונים).

- ויטמין c חשוב ליצירתם של נוירוטרנסמיטרים ביניהים אציטיל כולין, דופמין ונוראפינפרין.

על התזונה, המוח והתנהגות

מומאם של הנוירונים: נוראדרנלין מוצאו מטירוזין, סרוטונין מוצאו מטרופטופאן.

* פעילות הסרוטונין, הפסקת האכילה ("מרכז השובע" במוח פועל באמצעות הסרוטונין). כלומר: שסרוטונין אחראי על הרגשת השובע, בנוסף מסייע לשינה טובה.

* במוח הצעיר אין אלומיניום, אך ברבות השנים, אוכלים מזון המכיל אלומיניום, כך מצטבר האלומיניום ברקמות המוח הבוגר. משקעי אלומיניום אלה הינם אחת התאוריות למחלת האלצהיימר.

* תזונה עשירה בשומנים גרמת לגופינו לשחרר חומר בשם אנדורפין (מצוי במוח). תפקידו לגרום להרגשת רווחה, לתחושת אושר. הוא משכח באבים.

* לפי מחקרים רבים עולה, כי לרמת סוכר הדם ישנה השפעה מכרעת על המוח, היות והגלוקוז משמש כדלק העיקיר למתרכיו האנרגתים.

הגלוקוז משפר את הזיכרון, ואילו ירידה ברמתו גורמת לקושיי ריקוז, חסר הבנה ובילבול, בחומר הנילמד!!!

הסוכר משמש כחומר מוצא לאציטיל-כולין (בנוסף לכולין), כלומר שע"י עליית רמות הסוכר נצליח להגביר את רמת האציטיל-כולין.

כמו כן, יתכן שירידה ברמות הגלוקוז הגוררת עימה להאטה בייצור החלבונים, וייתכן כי לחלבונים אלה קשורים ללמידה.

* סידן: בעל תפקיד חשוב בתהליך העברת אינפורמציה במוח, בשל שימושו בתהליך תיקשורת עצבית לאורך האקסון.

* זרחן: משפר את אספקת האנרגיה לתאים.

* מניעת אנמיה ע"י תובפת ויטמינין ומינרלים, היות ואנמיה פוגעת גם בתיפקוד הקוגנטיבי, שניתן להסבירו בחוסר חמצן.

* מחקרים הראו כי אצל אנורקסיות, ישנה ירידה משמעותית במשקל המוח. בנוסף לירידה ברמות הויטמינים והמינרלים בדם, ירידה ברמות ההורמונים בדם.

* אלכוהול: מדכא תיאבון, בנוסף גורם לנזקים במערכת העיכול הגורמים לירידת ספיגת המזון.

* ההמיספרות (שני חצאי) המוח נוצרות בחודשים הראשונים (3-4) להיריון.

* מחקרים גילו כי תת תזונה גוררת אחריה ירידה חדה בזיכרון, חשיבה וכושר מילולי.

* המוח מעביר את מסריו העצביים במרווח הסינפטי בעזרת נוירוטרנסמיטורים (מטווחים עצביים), כמו: דופמין, נוראדרנלין, וסרוטונין (מיוצרים מחומצות אמינו) ואציטיל כולין.

* טירוזין, בתהליך ייצור הנוירוטרנסמיטור בקצה האקסון מומרת הטירוזין לדופה. הדופה מומר לדופמין, והדומפמין מומר לנוראדרנלין. כלומר: שהגבלת הטירוזזין בתפריט תגביל את רמתה במוח, כך לא נקבל כמות מספקת של נוראדרנלין. אם נגביר את רמתה יתכן שנעלה את רמת הנוראדרנלין.

* עדין לא ידוע מספיק כיצד משפיעים החלבונים על תהליך הלמידה. אך אחת התיאוריות מסבירה כי נוצר חלבון חדש כאשר לומדים דבר חדש.

* שומנים: מזון עשיר בכולסטרול מקשיח את קרומיות תאי העצב, ולציטין יכול לשפר את המצב. כלומר: שפעולתם הפוכה.

השומנים מהווים מרכיב עיקרי בקרומיות תאי העצב, ומהווים מרכיב עיקרי בשכבת המיאלין העוטפת את העצב ומאפשרת לו קיום תקשורת עצבית.

* המוח מכיל כמות מועטה של טריגליצרידים. ולמעשה עליה ברמות חומצות השומן הרוויות במוח תעודד יצירת רדיקלים חופשיים העלולים להזיק לתאי המוח.

* תפריט שאינו מכיל את חומצות השומן החיוניות יגרום לשיבוש בקורדינציה, בילבול, אובדן הזיכרון ואפתיה.

* כמות האציטיל כולין הנוצרת תלויה גם בכמות הכולין בדם, ושני המקורות לו: הכולין שמכיל המזון והכולין המופק בכבד.

צריכת כולין בכמות גבוהה מגבירה את הביוסינתזה של אציטיל כולין ומדרבנת את שיחרורו מקצות הנוירונים. גורם אחר המעורב בתהליך הביוסיתזה של אציטיל כולין הוא התיאמין. בעת חסר בתיאמין פוחתת היצירה של אציטיל כולין.

* שיעור יצירת הסרוטונין תלוי בכמות הטריפטופן במוח, וזה תלויה בשלושה גורמים:

א. כמות הטריפטופאן בדם.

ב. ריכוז חומצות אמינו אחרות בדם.

ג. כמות הפחמימות בתפריט.

* תירס דל בטריפטופאן. טרומבוציטים (טסיות דם) הנם תאים עתירים בסרוטונין.

* תירוזין משמשת כחומר אם לשלושה נוירוטרנסמיטורים: דופמין, נוראדרנלין ואדרנלין, תרכובות אלה מכונות גם קטאכולמינים.