מבחן התוצאה

מאת: ד"ר אברהם בן עזרא

כבר נאמר במסגרת זו כי חוות דעת הניתנת רק על סמך מבחן התוצאה - אינה מקצועית אלא עובדתית, ולהמחשה, מומחה הסוקר מבנה ורושם בחוות דעתו בסעיף ליקויי איטום היכן יש רטיבות, בין אם הוא מסתמך על מראה עיניים ובין אם הוא מסתמך על מה שניכר בסיוע מכשור מדידה כלשהו – הוא עושה את עבודתו פשוטה בתכלית, קלה, חלקית, ומוגבלת למישור העובדתי, כי גם הדיוט יכול לבצע בדיוק את אותה הפעולה; כדי לקבוע כי יש רטיבות בנכס על פי מראה עיניים, לא צריך מומחיות. לו זה היה כל נושא חוות הדעת, די היה בתצהיר ולא הייתה נדרשת מעורבותו של מומחה.

במאמר מוסגר ייאמר כי ליקויי האיטום אינם בהכרח גורמים להופעת כתמי רטיבות מיידיים, והם קיימים גם במנותק מהתוצאה הנחזית, אף שהם בוודאי קיימים בכל מקרה בו יש סימני רטיבות.

לדוגמא, אם אדן החלון אינו בנוי במקצועיות, על פי כללי המקצוע, אז יש לקבוע כי מדובר בליקוי איטום גם כאשר לא ניכרת רטיבות החודרת דרך אדן זה. הטענה שאין רטיבות, אינה מבטלת את הטענה שהאדן מהווה באופן בנייתו ליקוי ומוקד לחדירת רטיבות למבנה.

ראה לדוגמא את דברי בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 86/86 אחד העם שפירא בע"מ נ' לשם אריה ורבקה, פס"מ תשמ"ח (1) עמ' 3, בו נקבע כי גם תריס המותקן בצורה לקויה ולא עוברת דרכו רטיבות כי אינו נמצא בכיוון הרוח והגשם – מהווה ליקוי בפני עצמו, בין בשל ההתקנה הלקויה ובין בשל האפשרות הפחות שכיחה של רוחות בכיוון הנגדי, דבר שלא קורה כל עונה, ובוודאי הנפגע מכך אינו צריך להוכיח זאת במבחן התוצאה כי מבחן זה עלול להתגלות זמן רב לאחר סיום הדיון המשפטי בנדון.

להלן ציטוט מפסק הדין:

                        "באשר לטענת ב"כ המוכרת בקשר לקביעת המהנדס בן עזרא בסעיף 14 לחוות דעתו ת/1, הרי שאין מחלוקת בין המהנדסים שמסגרת התריס הורכבה על טיח מותז (שפריץ). המחלוקת ביניהם נסבה בשאלה אם צורת הרכבה שכזו גורמת לחדירת מים                   ואויר אם לאו. בעוד שהמהנדס בן עזרא חיווה דעתו לחיוב, שלל עמיתו, המהנדס טיגרמן את חדירת המים ומסביר בעדותו – ע' 14 המודפס – כי "מזרח זה לא כיוון הגשם" ולכן אין חדירת מים ואין אף סימנים לחדירה שכזו. דעתו של המהנדס בן עזרא  היא – ע' 9 המודפס – כי אין קשר בין כיוון המרפסת לחדירת או אי חדירת מים לעניין               הביצוע הנאות של עבודה זו. המהנדס טיגרמן מתעלם בחוות דעתו נ/1 ובעדותו מקביעתו של המהנדס בן עזרא כי בנייה שכזו היא פגומה מעצם טיבה, ומחייבת את התיקון שהוצע על ידו, וזאת ללא קשר עם חדירת מים או אי חדירתם. גם תריס שאינו מחדיר מים צריך להיות בנוי כראוי..."

מכל האמור לעיל ברור כי כאשר התוצאה היא מראה על ליקוי – הליקוי קיים, אולם כאשר לא ניכר שום פגם במבחן התוצאה – אין לקבוע כי הפגם לא קיים; כל שניתן לקבוע במקרה כזה הוא שהפגם צריך להיבדק במבחנים אחרים זולת מבחן התוצאה.

יש ומומחה שאינו בקי בתת התמחות מסוימת מחווה דעתו בפריט כלשהו וקובע קיומו של ליקוי על סמך מבחן התוצאה. אף שאותו מומחה אינו בקי בפרטים של מושא חוות דעתו – דבר הדורש תת התמחות מיוחדת, קביעה כזו היא לגיטימית ואין לשלול אותה רק בגלל שאותו מומחה הסתפק במבחן התוצאה.

לדוגמא:

נבדקה על ידי מהנדס אזרחי – קונסטרוקטור במקצועו העיקרי – מערכת מיזוג אויר בבית מגורים, ונקבע כי המערכת, בצד פגמים שונים שאותרו בה, היא גם מרעישה מעבר לסביר. קביעה זו נעשתה על סמך הפעלת המערכת והאזנה לרעשים. קביעה זו אינה יכולה להיפסל, כי מדובר בקביעה עובדתית, העומדת במבחן התוצאה - אף שאינה מקצועית. בהמשך לחוות הדעת, יכול לבדוק את המערכת איש מיזוג אויר היותר בקי בנבכי תעלות המיזוג והמתקנים, ולקבוע כי הסיבה לרעשים היא [לדוגמא] שימוש בתעלות מיזוג  [מובילים] המבודדות בידוד תרמי בלבד – וללא כל בידוד אקוסטי. חוות הדעת המשלימה של המומחה למיזוג, לא רק מחזקת את ממצאי חוות הדעת הראשונה, אלא גם מעלה את הטיעון בדרגה – מהדרגה העובדתית [עצם קיום הרעש] לדרגה המקצועית [סיבת קיום הרעש].

חקיקת המשנה בתחום התכנון והבנייה תומכת במבחן התוצאה כמבחן מספיק כדי לקבוע אי התאמה.

ראה סעיף 2.1.1 להוראות למתקני תברואה (הל"ת) תש"ל – 1970, כדלקמן:

                        "יש להתקין הספקת מים הראויים לשתיה בכמות מספקת בכל בניין המיועד למגורי אדם, להחזקה או לשימוש ע"י בני אדם".

ראה גם תקנה 5.32 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל – 1970, התוספת השנייה, הקובעת לאמור:

                        "קירותיו החיצוניים של בניין יתוכננו וייבנו באופן המונע חדירת מים ורטיבות לתוכו מבחוץ".

על פי שתי הוראות קוגנטיות אלו, ברור כי מי שבונה בניין ומתקין בו מערכת מים שאינם ראויים לשתייה – יוצר אי התאמה, ודי בבדיקת התוצאה כי המים לא ראויים, מבלי לקבוע מהי הסיבה לכך, כדי להגיע למסקנה שיש בהתקנה משום אי התאמה להל"ת. כמו כן, אם בודקים חזותית ורואים כי חודרת רטיבות לבניין דרך קירותיו, הרי על סמך בדיקה עובדתית זו אפשר להגיע למסקנה כי יש בכך אי התאמה לתקנות.

ישנן דוגמאות נוספות בחקיקת המשנה בהן הדגש הוא על התוצאה הנדרשת, אף שמרבית הסעיפים יורדים לפרטים מקצועיים; לא ייאמר כי המדרגות צריכות להיות נוחות ובטוחות  לשימוש, אלא יצוין בתקנות מהי מידת הרום ומהי מידת השלח של המדרגה ומהו היחס ביניהן, ועוד יבואר ויפורט מהו רוחב המדרגות הנדרש בהתאמה למיקום המדרגות וסוג המבנה בו הן מצויות, כמו גם מבנה המעקה וגם זאת בהתאם למיקומו בבניין ולסוג הבניין מבחינת נתוניו – גובהו וייעודו, ועוד כהנה וכהנה שפע של נתונים טכניים-תכנוניים.

‏17 אוגוסט 2008