אקסיום- גוף האדם בראי האומנות והשפעת החברה על דימוי הגוף 

האמנות היא רב-תחומית ורב-כיוונית ומתפקדת תוך מעורבות של הצופה, היצירה ומרחבים מגוונים בו מוצגת/ים יצירת/ות האמנות. רבות לפני היווצרות הדת והמדע היוותה האמנות אמצעי להתמודדות עם הסביבה מעבר לשליטתו של האדם; האמנות פעלה כקסם. לפני המצאת הדפוס האמנות לימדה וחינכה. לפני המצאת הצילום האמנות תיעדה אירועים. התפקוד והמטרה של האמנות השתנה בהקשר והחברה בה נוצרה ולחשיפה, גילוי של חומרים, טכניקות, טכנולוגיות.

"האמנות היא אופן אחד בה מתקיימת האמת. באמנות, האמת היא היצירה. אמנות היא אחת הדרכים באמצעותה נוצרת האמת הפוליטית, הדתית, הפילוסופית, החברתית, האישית והמחשבתית" (היידגר 1950 ). במאמרו היידגר מסביר את האומנות במונחים של הוויה ואמת. הוא טוען שהאומנות היא דרך להביע את האלמנטים של האמת בתרבות וכמו כן דרך ליצור אותה. האומנות היא מונח הנפרד מהיצירה ומהיוצר , היא צריכה להחשב בתוך הקונטקס של העולם אליה היא שייכת. האמן יוצר תוך חיפוש אחר האמת הפנימית שלו ושל החברה בה הוא יוצר.

חוקרים רבים בחנו את השפעת האומנות על דימוי הגוף בחברה, מהתבוננות של האמנים הגדולים ממאות עברו, שציירו ופיסלו נשים בריאות, עגלגלות ומלאות, במושגים של היום אפילו שמנות. ניתן להסיק כי אידיאל היופי הנשי היה דשן יותר ומלא יותר בעבר, לעומת עשרות השנים האחרונות. מתוך הקשר הרחב בין אומנות לדימוי גוף אבחן בעבודתי את השאלה האם האומנות בתקופות השונות מצביעה על מה שנחשב כגוף יפה באותה תקופה?

במאמרו בארת (2003) מנסה לשאול איך למעשה מסרים מעבירים אלינו משמעויות- לא רק בעזרת טקסטים מילוליים אלא גם ויזואליים, חזותיים. הוא מתאר כיצד ביטויים חזותיים מעבירים אלינו מסרים תוך כדי שהם מתחפשים לטבעיים\ניטרליים, ויוצרים תמונת עולם אידיאולוגית, תוך ניסיון לומר לנו כי זו לא אידיאולוגיה אלא המציאות. הוא מנסה להראות איך התמונות לא משקפות את המציאות אלא מבנות אותה. אם נשווה בין אומנות ממאות קודמות לאומנות של ימינו ניתן לראות בפירוש הבדלים בגוף הנשי, האידיאולוגיה השלטת בתקופות קודמות העבירה מסר של גוף מלא, בריא ועקב כך נחשק. האומנות של ימינו לעומת זאת מעבירה את המסר שרק רזה הוא יפה, בכדי להצליח ובכדי להחשב יפה צריך להשיג את אותה צורת גוף שמוצגת במודעות הפרסומת אשר עוברות ליטושים על מנת להוריד כל סימן לצלוליטיס. 

בכדי לענות על השאלה אבחן שתי תקופות- תקופת הבארוק אל מול התקופה המודרנית. אנתח את עבודתו של רובנס תוך התמקדות בתמונות הנשים שצייר וכיצד צייר אותן ואת צילומיו של הלמוט ניוטון תוך ניתוח סוג הנשים שצילם והאופן בו הציג אותן.  מתוך יצירות אלו אנסה להבין את אידיאל היופי וכיצד הוא מושרש בצופה.

השפעת החברה על דימוי הגוף
במאה השבע-עשרה רשמו רוב האמנים לפי פסל קלאסי או לפי יציקות, תורת האומנות היתה עדיין מיוסדת במידה רבה על הפואטיקה של אריסו ועל התורה של אפלטון בדבר הצורה האידיאלית. הרעיון של אפלטון היה – אמנות כחיקוי. האמנות מחקה את המציאות, יש כ - 3 משמעויות שונות לחיקוי אצל אפלטון:
חיקוי של אידיאה – עולם של אידיאות ועולם של צללים ( חיקוי של עולם האידיאות ) . חיקוי של פשרה , חשוב וחיוני . 
?שכפול –  חיוני , משום שאנחנו זקוקים לשכפול שיוצר חיקויים למקור .
?אשליה – לא דומה למקור בכל תכונותיו ולא יכול להחליף אותו ולמלא את כל תפקידיו . זיוף . חיקוי זה מביע נזק והוא ראוי לגינוי .

אריסטו כותב ספר על אומנות בשם " הפואטיקה " בו הוא מתייחס באופן חיובי לחיקוי ואומר שהחיקוי הוא נטייה טבעית ורצויה . זוהי תכונה מהותיות הנדרשת להגעה אל האמת . משום שהתבונה היא היסוד המהותי באדם היא נשענת על החיקוי . אנחנו לומדים דרך החיקוי . כל מה שקשור ללמידה , קשור לתבונה,ליסוד המהותי של האדם ומכיוון שהלמיד הנעשית ע"י חיקוי, החיקוי הוא הדרך להגיע לאמת. בתקופה זו תפסו את האומנות כייצוג, האמן תופס את המהות בדרך הישירה . הגעה מהמהות אל הפרטים מתוך התבוננות במהות והבנתו . אם כך ניתן להסיק כי הגוף המצוייר באומנויות מתקופות אלו הוא הגוף אותו ראו האומנים כאידיאלי ואשר אותו רצו להנציח.

גרומבריך (1988) מדבר על בעיה המעסיקה את עולם האומנות כבר שנים רבות. מדוע הציגו תקופות שונות ועמים שונים את העולם החזותי באופנים שונים ? האם הציורים שהיום נראים בעינינו נאמנים למציאות  - האם לדורות הבאים הם יראו לא משכנעים כפי שנראים הציורים המצריים ? ההנחה, שהגוף האנושי אינו נתון ביולוגי אלא תוצר חברתי-תרבותי והיסטורי מקובלת היום במדעי האדם השונים.  לכל חברה לאורך ההיסטוריה היו סטנדרטים של יופי, שאף גבלו בהתעללות פיזית ועיוות של חלקים בגוף (קשירה של הרגליים כדי שיישארו קטנות, הוצאת צלעות כדי שלאישה תהיה מותן יותר צרה). אולם, באף תקופה לא הייתה מתקפת מדיה כל כך חזקה שאומרת לנו איך אנחנו צריכים להיראות. הדבר בא לידי ביטוי בעת שהאישה לובשת שמלת כלה או כותנת לילה.