אקסיום- רגולצית הרשות המפקחת - מבט מעמיק על הרגלוציה בישראל
הרקע התיאורטי - התערבותה של המדינה בחיי הפרט והחברה
בעולם של ימיינו עולים באופן קבוע הצרכים של בני האדם ובמקביל ישנה עליה בסמכויות המנהליות. המנהל הציבורי נימצא בכל אחד מתחומי החיים שלנו (חשמל, מים, חינוך...).
המדינה עברה תמורות במאה ה - 20, תחילה היתה שלטון בלבד המאפשר לאזרח מרחב מחיה מקסימאלי, לאחר מכן היתה ריבון שאימץ לחיקו את רוב הפונקציות של ייצור ואספקת שירותים לחברה וכיום ישנו איזון בין השניים כשחלים תהליכי הפרטה ופיקוח על ענפים שונים.
המדינה למעשה מצמצמת את זכויות הפרט בכך שמתקיימת תחת גבולות בתחומים השונים (טוב ורע, כלכלה, מסחר...). את הזכות להקטין את זכויות הפרט של האזרחים מקבלת החברה מהאזרחים עצמם תוך שהשלטון לא נימדד רק בהגבלות שהוא שם על אזרחיו אלא גם במידת החופש שהוא מקנה להם.
הוגים שונים רואים תפקיד שונה למדינה בחייו של הפרט:
•o הובס - ביטול רצון הפרט לטובת הרצון הכולל על מנת שיהיה סדר במדינה והיא תוכל להגן על עצמה.
•o לוק - הרשות המחוקקת מוגבלת בטובת הכלל. היא חייבת לנהוג על פי החוק על אף עליונותה.
•o הוגה נוסף - אין רשאית הרשות העליונה את קניינו שלא ברשותו.
•o מונטסקיה - בדמוקרטיה, אין כוונת החירות כי אדם יכול לעשות כל העולה על רוחו אלא מה שהחוקים מרשים לו לעשות.
השוני בין אידיאולוגיות שונות של המדינה: מדינת רווחה, מדינה מתירנית, מדינה מפקחת - מביאות לידי ביטוי את החיפוש המתמיד של בני האדם אחר המינון הנכון בין הפרט לחברה.
בכל תחום ותחום יש לאזרחים במדינה אינטרסים מנוגדים והתערבות המדינה באה לידי ביטוי בסדר העדיפויות שלה ושיפוטה.כמו כן ישנם גם ערכים מתנגשים בתוך המדינה (חופש הביטוי / חופש הפולחן / ביטחון).
לאזרחים במדינה הדמוקרטית יש ריבונות על הנבחרים שלהם. הנבחרים הם למעשה נבחרי ציבור ועליהם להיות נאמנים לריבון שלהם, הלא הוא האזרח.
על השלטון לפעול לטובת האזרח, הוא אינו מוסמך לפעול לטובתו האישית, הוא חסר קניין אלא כדי לקדם את האינטרס הציבורי, התבטאויותיו צריכות להיות לטובת הציבור בלבד, כל כוחו וסמכותו נועדו למען האינטרס הציבורי. כך גם החקיקה והשפיטה, האכיפה והביצוע צריכות להיות לטובת הציבור. כל אלו צריכים להתקיים במסגרת החוק. על החוק להיקבע לא באופן שרירותי אלא תוך תהליך בו השתכנע בית המחוקקים כי החוק הוא לטובת הציבור. במשטר דמוקרטי חלה הפרדת רשויות: הרשות המחוקקת , הרשות המבצעת והרשות השופטת.
המדיניות הציבורית נקבעת בעיקר ברשות המחוקקת אך גם לרשות המיישמת יש משקל חשוב.
ככל שהמנהל הציבורי אקטיבי יותר כך קטנה החירות הפרטית של האזרח.
ביצוע המנהל הציבורי הוא הרגולציה המנהלית = "כרסום" בזכות הפרט.
מהי רגולציה?
אקטיביזם של ויסות, הסדרה, פיקוח או תקינה - לאו דווקא של שלטון.
בהקשר הממשלי - רגולציה היא פעולה של השלטון המסדירה את הפעילות שנעשית בתחומי סמכותו ומרותו.
הגדרה מרחיבה - החוקים והתקנות המשליטים סדר ביחסי החליפין של סחורות ושירותים.
הגדרה זו אינה מפרידה בין רשות אחת לאחרת ומתייחסת לכל חוק ממשלי כמגביל את חופש הפרט של האזרח גם אם הוא מרחיב את חופש הפרט של אזרח אחר.
הגדרה מצמצמת - תהליך או פעילות שבהם רשות שלטונית ביצועית דורשת, מונעת או אוסרת פעילות או התנהגות מסוימת של פרט / מוסדות ארגוניים והלוואות שונות, ועושה זאת באופן מנהלי מתמשך.
הגדרה זו מתמקדת ברשות המבצעת, בבאי כוחה ובאופן בו באה לידי ביטוי, אך בניגוד להגדרה הראשונה אין בה ציון תכלית.
הגדרה משותפת: הסדרת יחסי חליפין של ערכים בחברה על ידי סמכות שילטונית ביצועית, שבאמצעות תקנות, הנחיות, הוראות או צווים מנהליים, דורשת, מאשרת, מונעת או אוסרת פעילות או התנהגות של פרט ו/או של ארגונים בחברה".