רב תרבותיות עו"ד דנה תדמור-

תמיר (1998) מתארת במאמרה את מושג הרב תרבותיות שהינו מודל פוליטי חדש שקם עם היחלשותה של מדינת הלאום. המדינה הרב לאומית הינה רב גונית, כשהאידיאולוגיה הרב תרבותית שלה מחייבת שהקהילה הפוליטית תכיר במעמדן השווה של כל התרבויות החיוניות והיציבות הפעילות בגבולות המסגרת המדינית (Raz, 1994). ישנן תרבויות ששותפות לעולם הערכים הליברליים-דמוקרטיים ואחרות שהינן מסורתיות ולא ליברליות ואף אנטי ליברליות, אשר יוצרות בעיה בהכרת שלל התרבויות.

תמיר מבחינה בין שני סוגים של רב תרבותיות; הסוג הראשון רב תרבותיות דקה- הכולל אך ורק תרבויות ליברליות אשר חולקות ערכים ליברליים דמוקרטיים והוויכוח הוא פנים ליברלי בין התרבויות השונות, כאשר הצדדים מכירים את עולם הצד השני והמאבק ביניהם הינו על אינטרסים תרבותיים - יוצר פוליטיקה של קבוצות אינטרס. אין צורך להתמודד עם בעיות של רלטיביזם תרבותי, אין היעדר שיח משותף או חוסר הסכמה על עקרונות היסוד הפוליטיים שהחברה מבוססת עליהם. במאמר מובאות שתי פרשנויות של ליברליזם: ליברליזם 1- המחויב לזכויות הפרט ומחייב את המדינה להיות ניטראלית לגמרי ולהינתק מכול אינטרס תרבותי ייחודי. ליברליזם 2- האומר כי על המדינה להתחייב לפעול עבור תרבות מסוימת בתנאי שכל זכויות האזרחים מוגנות. הסוג השני רב תרבותיות עבה- מורכב מתרבויות ליברליות לצד תרבויות אנטי ליברליות. תמיר מדברת על שני סוגי ליברליזם אחרים: ליברליזם אוטונומי - האוטונומיה של הפרט במרכז האדם יכול לעצב לעצמו תפיסה של חיים ראויים, החברה נמדדת לפי תרומתה למגוון האפשרויות עבור הפרט.

ליברליזם המעוגן באוטונומיה מניח שיש לליברליזם זכות ואף חובה לקדם את היטמעותן של חברות לא ליברליות בליברליות. ליברליזם המעוגן בזכויות -מחייב הגנה על כל תרבות ונותן לאנשים לחיות לפי העדפותיהם. הוא בנוי על רצון האנשים לחיות בחברה מסוימת אשר מעניקה ביטוח מקיף. לכן, חובה לכבד תרבויות לא ליברליות שרוצים לשמרן והן אינן פוגעות באחר. ליברליזם זה פתוח וסובלני יותר מהקודם ויכול לקבל ערכים מסוימים ונורמות העולות מתרבות לא ליברלית. על פי הכתבה נראה כי מדבריו של לב לבייב הוא משתייך ל"רב תרבותיות עבה". לבייב ,בניגוד לרב תרבותיות הדק, אכן בעל אינטרס תרבותי ייחודי וטוען שהמדינה אינה צריכה להיות ליברלית ועליה לחנך לתרבות ולמורשת היהודית. הוא משווה את היהדות לאיסלם, כחברה סגורה אשר מתנגדת להטמעת ערכים ליברליים.

הוא אינו מביע דעה חיובית בעד שמירת זכויות של בעלי תרבויות אחרות, להיפך, הוא טוען כי היהודים "התבלבלו" ועוסקים בדברים שאינם צריכים לעסוק כמו דמוקרטיה וגלובליזציה כשמה שהם צריכים זה "יהודיזציה" כפי שעבו בקייטרינג. מכאן ניתן לראות כי לבייב הינו אנטי-ליברליזם. הוא מייצג את הבעייתיות שיש ברב תרבותיות עבה כאשר הצד הלא ליברלי אינו קשוב לתרבויות אחרות; עבורו הכרה ולקיחת סממנים מ"האחר" הינה התבוללות. הדוגמא אותה הוא נותן על היהודי "המנסה להידמות לגוי" היא דוגמא לליברליזם האוטונומי שהיהודים אימצו לעצמם עקב פשרה. לבייב אומר כי היהודים התפשרו ברב תרבותיות כעניין אינטרסנטי (המוטעה לדעתו) על מנת לחיות בשלום עם הצד האחר ומהרצון בהכרה. אם כך אפשר להסיק מהנאמר כי לב לבייב מייצג את הצד הלא ליברלי אשר חושש לקבל את הצד של הליברליזם המעגן זכויות- אותו מהווה הצד שמוכן לקבלו ומכבד תרבויות לא ליברליות.