אם נניח בצד את השאלה והפתרון המעשי בנושא שיוון בנטל הלאומי, ישנה שאלה אשר הרבה יותר מטרידה אותי. האם יחסי חילונים חרדים תלויים בשאלת השירות הצבאי / אזרחי?
האם האהבה של היהודי שנמצא מעבר לכביש מותנית במשהו? האם האהבה הזו תלויה בדבר? האם האחדות של עם ישראל תלוי במשהו?
כי אם התשובה היא כן. שרק אם הוא משרת בצבא ונוטל חלק בנטל הלאומי אזי יש בסיס לחיבור, אז ישנה בעיה חריפה מכל אי חלוקת נטל כלשהי. משום שזהו תסמין ברור של חברת שפע שרק מה שמשתלם לה ומייצר לה, אז הוא נחשב.
איפה נעלם כאן עיקרון הפלורליזם שבו דוגלים בד"כ דורשי השוויון? עיקרון שאומר שיש לקבל כל אחד איך שהוא. מחלוקות יכולות להיות וכנראה יהיו עוד לא מעט. אך אנו כחברה ישראלית יהודית חייבים לדעת להתעלות מעל כל זה ולרצות בכל מאודנו להתחבר לאחר, לאהוב אותו, גם אם הוא לא אוהב אותי, בטח לא להתנכר אליו, להכיר אותו ולא לדקלם סיסמאות שמבטאות בורות במידע בסיסי.
להכיר אנשים כאלה, לדבר איתם ולהבין שוואלה, הם בדיוק כמוני רק עם / בלי שטריימל או כיסוי ראש. מי שרוצה להתרומם עוד מדרגה יכול למצוא את הטוב בשני להעמיד כנגד עיניו ולהבין אולי שיש יותר מחבר מאשר מפריד.
כתוב בתלמוד 'לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה' לכאורה תמיהה, כי אם נעשה דין ע"פ החוקים הקבועים אזי הכל מסודר. אלא שזו בדיוק הנקודה. אם נבחן אחד את השני רק ע"פ החוק ולא ע"פ מה שמעבר לחוק, קרי: לפנים משורת הדין, אזי אין לנו זכות קיום בארץ הזו, כי לא נצליח לשרוד אחד את השני.
_________________________________________________________________
מתוך הבלוג של צו פיוס, מאתר הארגון צו פיוס .