אז איך בעצם הגעתי לצו פיוס? ולמה אני מתעניינת בכל הקשר בין דתיים לחילוניים בזמן שאני אמורה להיות בקניון עם חברות או לריב עם המורות על ציוני המגן?!
התלבטתי המון מה לעשות בשירות שלי, האם לעשות צבא? וכמה רחוק אני יוכל להגיע? או שמא לעשות שירות לאומי?
כשקיבלתי את צו הגיוס שלי הייתי נרגשת ושמחה. עכשיו, ברגע זה ממש, מתחיל המסע האמיתי שלי אל עבר החיים שאחרי הלימודים, עכשיו יוצאים מהחממה המוגנת לעבר העולם.
ככל שביעיסטית באולפנא למדתי שצריך פשוט ללכת להצהיר שאני דתייה ולא מעוניינת בשירות צבאי, אבל משהו בי קרא לי ללכת נגד הזרם ונגד הציפיות של אנשים ממני. חיפשתי בגוגל "צו גיוס" ובטעות הגעתי לפה. כשהתחלתי לקרוא מאמרים ודעות ובכלל את הרעיון של צו פיוס גילית שיש לי המון מה להגיד בנושא ורציתי להישמע!
כבת למשפחה מורכבת (אמא חילונית ואבא דתי) הייתי חייבת לחלוק את מה שאני עוברת. מצד אחד הזוהר והנוצץ, חיי הבילויים והכיף קורצים לך במיוחד בגיל הזה שבו הכל מותר כביכול. מאידך החינוך מהאולפנא, הסניף, ואולי גם הסידור, כל אלה קוראים לי להיות אחרת. לא לפול ולא להישאב למקום הזה.
אז מה עושים כשיש לי משפחה חילונית וגם משפחה דתית? שבאירועים משפחתיים אצלנו עושים מחיצה, ומיד המשפחה של אמא מפרקת אותה?
ואיך מגיבים על כל מיני אירועים מדיניים כמו שירת נשים או הדרת נשים בבית?
והשאלה האחרונה והקשה ביותר-
אנה אפנה?!
_______________________________________________________________________
הבלוג של אור - אלי ממן, מאתר הארגון צו פיוס .