מה זו מחלת    SITIRHTRAOETSO ?

אוסטאוארתריטיס הינה דלקת מפרקים ניוונית.

מקור המילה יווני ופירושה:   OETSO - עצם, ORHTRA - מפרק, SITI - דלקת.

אוסטאו ארתריטיס, היא מחלה שכיחה ביותר, בעיקר באנשים מבוגרים. זוהי מחלה שבה סחוסי המפרקים בגוף נשחקים ואז העצמות שבמפרק, במקום להחליק זו על גבי זו בעזרת סחוס תקין, מתחככות זו בזו וגורמות להיווצרות כאבים, נפיחות, דלקת והגבלת התנועה.

גורמי סיכון שמגבירים את הסיכוי לחלות במחלה כוללים: השמנת יתר, תורשה, גיל המעבר, עישון ועיסוקים או מיקצועות הדורשים חזרה קבועה על אותה תנועה. בתחילה פוגעת המחלה בשלמות הסחוס ובנוזל הסינוביאלי שבתוך המפרק. הסחוס, שתפקידו למנוע חיכוך העצמות זו בזו, נשחק ונעשה בלוי ומחוספס. העצם מתחתיו מתעבה ומתחילה צמיחה של זיזי עצם אל תוך המפרק, דבר המעוות את צורתו. הסימנים השכיחים של המחלההנם כאב ודלקת של המפרק, נוקשות ונפיחות מקומית. המחלה שכיחה פי שתיים עד שלוש בנשים לעומת גברים. השכיחות עולה עם הגיל, כאשר מעל גיל 57 שכיחות המחלה עולה על 70%.

מה זה מפרק ?

מפרק הנו מקום המפגש של תי עצמות או יותר. קיימים שני סוגים עיקריים של מפרקים, מפרק מכתש עלי (כדור ושקע) כדוגמת מפרק הירך והכתף, ומפרק צירי כדוגמת הברך והמפרק. המפרקים הללו הנם מפרקים סינובאלים שכן הם מוקפים בקופסית של רקמה סיבית המחוברת לממברנה סינוביאלית המייצרת נוזל סינוביאלי וסופגת אותו. הנוזל הסינוביאלי הנו נוזל שקוף המסכך ומשמן את המפרק מונע חיכוך בין העצמות ומשמש כבולם זעזועים.

מהן דרכי הטיפול המקובלות במחלה ?

הטיפול תלוי החומרת המחלה. בשלבים הראשונים לרוב מטפלים בתרופות ללא מרשם רופא כגון פארצטמול, כאשר עם התקדמות המחלה הרופא עשוי להמליץ על מתן תרופות נוגדות דלקת וכאב חזקות יותר במינונים הולכים וגדלים. תרופות אלו עלולות לגרום לתופעות לוואי, בעיקר במערכת העיכול. לרוב עם החמרת המחלה מזריקים לחלל המפרק סטרואידים כאשר בשלבים מתקדמים מאוד נשקלת אפשרות לניתוח החלפת המפרק.

מה זה נוזל סינוביאלי ?

הנוזל הסינובאלי הנו נוזל המיוצר באופן טבעי בתוך המפרק, לדוגמא מפרק הברך, אשר תפקידו למנוע חיכוך ולבלום את הזעזועים בפעילות יומיומית רגילה כמו הליכה וריצה. המרכיב העיקרי של הנוזל הסינוביאלי הנו היאלורונאן NAMORULAYH אשר בעבר נקרא חומצה היאלורונאן CINORULAYH DICA . היאלורונאן הנו מקרומולקולה של פוליסכריד המצוי הברבה רקמות החיבור בגוף ואשר תפקידו לעטוף ולשמן את הרקמות בנוסף להיותו בולם זעזועים (תכונות ויסקואלסטיות).

בברך בריאה קיים ייצור מתמיד של היאלורונאן על מנת לשמור על הצמיגות הדרושה לתפקוד המפרק. בזמן הליכה מופעל על הברך לחץ מכאני רב אשר מוגבר בזמן התכופפות, על כן מצב תקין של הברך חיוני לתפקוד ולתנועותיו. בברך אוסטאוארתריטית, התהליך הדלקתי והשינויים הניוונים (דגנרטיבים) פוגעים ביכולת הגוף לייצר היאלורונאן תקין. איכותו, ריכוזו, כמותו, המשקל המולקולרי שלו וצמיגותו יורדים, ובכך נפגם תפקודו של הנוזל כמשמן ומרפד בתוך הברך. בנוסף להרגשת הכאב והקשיחות בברך מתחיל מעגל קסמים שמגביל את התנועותיות ומחמיר את המחלה. כאמור, לנוזל הסינוביאלי בברך תפקיד חיוני בריפוד ושימון המפרק, לפיכך בטיפול באוסטאוארתריטיס יש חשיבות בשיקום בנוזל הסינוביאלי על מנת להחזיר לו את תכונותיו ותפקודו הפיזיולוגים.

מפרקים עיקריים שנפגעים עקב אוסטאוארתריטיס

בהתחלה יש פגיעה במפרק אחד, לרוב מפרק נושא משקל רב כמו מפרק הירך

• פגיעה שכיחה היא בפרקי האצבעות, בסיס האגודל
• ברכיים
• גב תחתון
• צוואר

טיפול קונבנציונלי עבור אוסטאוארתריטיס

• תרגול גופני הכולל מתיחות של מפרקים, חיזוק היציבה וחיזוק המפרק והשרירים התומכים במפרק. למשל במקרה של כאבי ברכיים, חיזוק שריר הארבע ראשי חשוב להורדת עומס ממפרק ברך.
• טיפול תרופתי כמו משככי כאבים, תרופות אנטי אינפלמטוריות במקרה של מפרק נפוח ומודלק.
• הזרקת סטרואידים כמו קורטיזון במקרי דלקת במפרק (הקלה זמנית בלבד) .
• ניתוח להחלפת פרקים - החלפת ירך או ברך הם הניתוחים הכי נפוצים.

תוספי מזון אשר מסייעים לטפל בדלקות מפרקים:

* עלי יוקה (Yucca) וציפורני השטן (Harpagophytum Procumbens) - צמחים אילו מסייעם בהשפעם האנטי-דלקתיות.

* ניאצינמיד (ויטמין B3) - ישנן תוצאות טובות, אבל ישנן תופעות לוואי קשות כגון נזק לכבד, אי סבילות גלוקוזה, אם לוקחים אז תחת פיקוח רפואי קפדני.

·    מתיונין - הניתנת בתור SAM. סאם או בשמו המלא: Sam-e אס-אדנוזיל-אל-מתיונין - נגזרת של חומצת האמינו מתיונין.

·    כונדרואיטין, גלוקוזמין , ויטמין A, ויטמין E, אבץ, ויטמין B5 (חומצה פנטותותנית) ונחושת.

·    ויטמין C - מחקרים הוכיחו שלויטמין יש השפעה חיובית על הסחוס.

שרירים ותנועות

חומר רקע

גוף האדם מונע על ידי שרירים. מערכת התנועה מורכבת מכ- 640 שרירי שלד (האחראים לתנועות הגוף), מרביתם מחוברים לעצמות השלד שלנו.

השרירים מסוגלים למשוך בלבד, לא לדחוף. הם מושכים את העצמות ומביאים אותן לתנוחות חדשות. צוותי השרירים נשלטים על ידי המוח והעצבים, ומאפשרים לנו לבצע מגוון רחב של תנועות - ריצה וקפיצה, משיכה ודחיפה, השחלת חוט דרך המחט ופריטה על פסנתר.

השרירים הם אלה האחראים לכל תנועות הגוף, החל מפעולה כמו הליכה, דרך כתיבת מכתב וכלה בסחיטת המזון המעוכל הנע במורד המעיים או הפעמת הלב. השריר הגדול ביותר בגוף הוא שריר העכוז הענק שבאחוריים. שריר זה מאפשר לנו לטפס, לרוץ ולדלג. השריר הקטן ביותר הוא שריר המשוורת שבאוזן, ומראהו כפיסת צמר גפן זעירה. שריר זה מפחית את הרעידות של קולות רמים מדי.

המיקרוסקופ מראה שישנם שלושה סוגים של שרירים. לכל סוג יש תפקיד שונה והוא עשוי מרקמה שונה. שרירים המחוברים לעצמות מכונים שרירי שלד. תאי השרירים האלה מסודרים בצרורות במקבילים זה לזה, לכל סיב (תא) יש בצרור תבנית מפוספסת. שריר שלד מכונה אפוא שריר מפוספס או משורטט. כיוון שאנו מסוגלים לשלוט על פעולותיהם של שרירי השלד שלנו, הם מכונים גם שרירים רצוניים.

שכבות השרירים באיברים הפנימיים, כגון הקיבה והמעיים, הם סוג שני של שרירים, המכונים שרירים חלקים. סוג זה של שרירים מתכווצים לאט יותר מאשר שרירי השלד, אך הם משתמשים בהרבה פחות אנרגיה. הם אחראים לפעולות השרירים האוטומטיות (אוטונומיות) כגון פריסטלטיקה.

דפנות הלב הם הסוג השלישי של שרירים. זהו שריר המכונה שריר לב. שריר זה מפעיל את משאבת הלב ומזרים דם אל כל איברי הגוף. כיוון שאיננו יכולים לשלוט מרצוננו ע פעולות השרירים החלקים ושריר הלב, מכונים שרירים אלה גם שרירים לא-רצוניים.

השרירים נשלטים על-ידי אותות חשמליים מהמוח. ככל שמגיעים יותר אותות, כך מתכווץ השריר בעוצמה רבה יותר, עד שהוא מגיע למידתו הקצרה ביותר - כשלוש חמישיות מאורכו כשהוא רפוי.

משקל השרירים כשתי חמישיות ממשקל הגוף. השרירים התפוחים הנראים מתחת לעור אצל ספורטאים אינם אלא השכבה החיצונית של שלוש או ארבע השכבות של שרירי השלד. שרירי השלד מעוצבים כדי להתכווץ (להתקצר). כך הם מושכים את עצמותינו ומניעים אותנו. שריר שלד טיפוסי בנוי מחלק מרכזי רחב ובשרני, שמחובר לעצם בשני קצותיו על ידי חלק שמוי כבל, המכונה גיד.

שרירים רבים בגוף מאורגנים בשותפויות. בזרוע, לדוגמא, שריר אחד מכופף את המרפק, בזמן ששותפו מיישר את המרפק. אפילו תנועות הגוף הפשוטות מסתמכות על צוותים גדולים של שרירים. בזמן חתירה בסירה לדוגמא, מופעלים יותר מחמישים שרירים בכל זרוע, יחד עם עשרות שרירים נוספים בחזה ובבטן, כל זאת בכדי לקדם את הסירה.

מרבית שרירי השלד מסודרים בזוגות מנוגדים בכל הגוף. דבר זה נובע מכך שהשרירים יכולים רק למשוך ולא לדחוף. השרירים ממוקמים משני צדי העצם, כך שהעצם יכולה להימשך לשני כיוונים מנוגדים. שרירים היוצרים כוחות משיכה מנוגדים ופועלים בדרך זו נקראים אנטגוניסטיים. בכל זוג שרירים אנטגוניסטים מושך שריר אחד את העצם בכיוון אחד. השריר השני נמצא בצד השני של העצם. כששריר זה מתכווץ הוא מושך את העצם בכיוון הנגדי. כשזה קורה, השריר הראשון נרפה ונמתח באורח סביל.