‏תקציר מערכת הנשימה יעקב עזרא

‏חילוף גזים (חמצן ופחמן דו חמצני) המתרחש בשני מקומות:

1 ‏. תהליך חילוף הגזים בין האוויר בריאות לבין תאי הדם בנימי הריאה.

2 ‏. חילוף חמצן עם  C02 ‏בתאי הגוף.

‏נשימה

‏מבנה המערכת מחולקת ל   3 - ‏חלקים.

1 ‏.     מערכת הובלה - מהאף עד סוף הסימפונות, הובלת אויר חם ונקי .

2 ‏.     יחידת הנשימה - הסימפונות, התפצלותן והנאדיות.בהם מתקיים חילוף

‏הגזים.

3 ‏.     כלי דם גדולים - העורק הריאתי והסתעפויותיו. העורק הריאתי מכיל דם לא

‏מחומצן והורידים הריאתיים מכילים דם מחומצן .

‏מערכת ההובלה:

‏האף - חלק חיצוני קטן ואחורי גדול יותר .בנוי מעצם וסחוס .

‏האף חצוי על ידי מחיצת האף SEPTUM ‏, לשני חלקים סימטריים. מסביב לחלל האף מצויים חללי אויר הקרואים סינוסים. לכל אחת מדפנות האף מחוברות שלוש קונכיות CONCHA ‏ ביניהן יש תעלות המתחברות לסינוסים ולבלוטת הדמעות.

‏האף מסנן את האוויר, מלחלח אותו מחממו, מאחסן את תאי חוש הריח ומשתתף ביצירת תהודה לקול.

‏הלוע  PHARYNX ‏מבנה גליל אנכי. בחלקו העליון מתחבר לפתחים האחוריים של האף. ובתחתון יש שני פתחים: קדמי לגרון - למערכת הנשימה, ואחורי לוושט - למערכת העיכול. מעל פתח הגרון מצויה לשונית  EPIGLOTTIS ‏שבעת הבליעה סוגרת זמנית

‏את המעבר למערכת הנשימה.

‏בחלקו האחורי (במיוחד בילדים) מצויה כמות גדולה של רקמה לימפטית - השקדים TONSILS ‏(בחלק האחורי של הפה) והאדנואידים  ADENOID ‏(ליד פתחי האף). רקמה למפתית זו סביב פתחי האוויר, מגינה בפני פלישת מזהמים.

‏בחלקו הצדדי נפתחות תעלות לאוזן EUSTACHIAN TUBES ‏. תפקידן של תעלות אלה הוא להשוות לחצים בין חלל האוזן התיכונה לבין הפה.

‏הגרור LARYNX ‏- מתחיל מהלשונית ונגמר בקנה. מורכב מסחוסים וביניהם שרירים. בתוך הגרון מצויות שתי רצועות שריריות שכיוונן מלפנים אחורה ומהוות את

‏מיתרי הקול VOCAL CORDS ‏.

‏יחידת הנשימה

‏הקנה - TRACHEA ‏ מתחיל מהגרון. עובר דרך בית החזה ושם מתפצל לשתי סימפונות. עשוי טבעות סחוס ואורכו כ l1- ‏ ס"מ.

‏הסימפונות BRONCHUS

‏הסימפונות מתפצלות לשתי הריאות ואינן סימטריות. הסימפונות מסתעפות לסימפונות וסימפוניות. החלק הסופי מוקף שרירים חלקים הגורמים לכווץ והרפיית הסימפוניות. אל החלק הסופי של הסימפונות מחוברות שקיות רבות - נאדיות  ALVEOLI ‏(כ 600 - ‏מיליון במספר), המגדילות את שטח הפנים, בדפנותיהן מתבצע חילוף הגזים. כל נאדיה מוקפת בנימים המתפצלים מהעורק הראשי הריאתי. החמצן עובר בדיפוזיה - מרכוז גבוה לנמוך. זאת אומרת: מדובר בתהליך פאסיבי אשר אינו צורך אנרגיה.

‏הרירית, בקנה ובסימפונות הראשיים רגישה לגופים זרים. חדירת גוף זר יגרום לשיעול במטרה לפלוט את הגוף הזר החוצה.

‏הסימפונות מכוסות בריסים, הזזים בתנועות מהירות כלפי מעלה ותנועות ארוכות למטה. בעזרתן מוצאת הפסולת מהריאות. הפסולת מורכבת מאבק וחיידקים.

‏מה קורה כאשר הריסניות הנ"ל לא עובדות?

‏הריאות

‏הריאות נמצאות בבית החזה, משני צידי המדיאסטינום (חלל בו ממוקמים הושט, הקנה, הלב, וכלי הדם הגדולים), ומוגנות על ידי הצלעות, חוליות הגב, עצם החזה והשרירים .

‏הריאות הינם איבר זוגי, המכוסה במעטפת כפולה  PLEURA ‏הבנויה משני קרומים חיצוני ופנימי וביניהם חלל מלא בנוזל. הקרום הפנימי צמוד לריאות החיצוני

‏צמדד לבית החזה. חלל זה קיים בנשימה נורמאלית ומתבטל בנשימה עמוקה, כאשר הריאות תופסות את כל שטח פני המעטפת.

‏הריאות אינן סימטריות, הריאה הימנית קצרה יותר (הכבד דוחף בצד זה את הסרעפת למעלה) והריאה השמאלית קטנה יותר (בשל הלב התופס נפח נכבד מצד שמאל) . הריאות מחולקות לאונות LOBES ‏, הימנית לשלוש והשמאלית לשתיים.

‏תהליך הנשימה

‏הנשימה נעשית על ידי הגדלה והקטנה של נפח בית החזה.

‏שאיפה - נפח בית החזה מוגדל . הקרום החיצוני (הדבוק לדפנות בית החזה) נמשך עם הדפנות, והקרום הפנימי נשאר צמוד לריאות. בחלל הפלואורלי (בין שני הקרומים) נוצר תת לחץ, הגורם למשיכת הקרום הריאתי החוצה, להתרחבות נפח הריאות וליצירת תת לחץ בריאות. במצב זה נכנס אויר מבחוץ המשווה את הלחצים.

‏נשיפה - נפח בית החזה קטן, נוצר לחץ על הריאות שהתרחבו, והאוויר נפלט החוצה. הריאות הן איבר פאסיבי בנשימה ומתרחבות רק כאשר הן מתמלאות אויר .

‏שאיפה - הגדלת בית החזה נעשית על ידי פעולת השרירים.

‏שריר הנשימה הראשי - הסרעפת - במצב מנוחה הוא קמור כלפי מעלה, כיווצו מבטל את הקימור ומגדיל את נפח בית החזה .

‏שרירי הצלעות - בהתכווצותם מתרחבות הצלעות למעלה והצידה.

‏נשיפה - הוצאת האוויר הצלעות יורדות מטה והסרעפת עולה .

‏גם הנאדיות פעילות שכן הרקמה האלסטית שבדפנותיהן מתכווצת לאחר שנמתחה.

נפחי האוויר בתהליך הנשימה

‏לריאה יש תחום רזרבה רחב ורק  5% ‏מהיכולת ללקיחת חמצן באה לידי ביטוי יום יומי במצב מנוחה נכנס ויוצא מהריאות בכל נשימה 0.5 ‏ ליטר אויר. בשאיפה עמוקה נשאפים כ  2.5- ‏ליטר נוספים, וננשף כליטר נוסף.

‏מרבית האוויר שנשאף מגיע לנאדיות, והאוויר שנשאף אחרון נשאר בקנה ובסימפונות, ונפלט ראשון עם הנשיפה.

‏חילוף הגזים - מתבצע בין האוויר בנאדיות לבין הנימים ונעשה בהתאם למפל הלחצים וחוקי הדיפוזיה. בעת שאיפה, חמצן עובר דרך הנאדיות לדם, ונקשר להמוגלובין . הדם המחומצן חוזר דרך הוריד הריאתי ללב ומשם מועבר לכל אברי הגוף. בזמן הנשיפה, פחמן דו-חמצני עובר מהדם אל הנאדיות ונפלט החוצה עם האוויר הנשאף .

‏

המוגלובין והעברת חמצן

‏החמצן נמצא בדם בשתי צורות - מומס או קשור להמוגלובין . רוב החמצן 97% ‏ מובל בדם קשור להמוגלובין, ורק  3% ‏מומס בדם.

‏יעילות ההמוגלובין לשאת חמצן תלויה בברזל שבתוכו.

‏אנוקסיה

‏זהו מצב בו אספקת החמצן פחותה מדי לצרכי הגוף. תתכן בשל הפרעה באספקת חמצן לריאות (גוף זר בדרכי הנשימה, אויר דל בחמצן), בשל ריכוז המוגלובין נמוך

‏(אנמיה), חוסר יכולת הרקמות לנצל את החמצן והפרעות בקצב הובלת החמצן לרקמות, (אי ספיקת לב, ירידת לחץ דם) .

‏ויסות הנשימה

‏מתבצע על ידי המוח המכוון את תדירות ועומק הנשימה.

‏הנשימה משתנה במאמץ גופני, בחום, במצבים רגשיים כבכי, צחוק, פחד, כאב, דיכאון ואיזורים גבוהים.

‏המוח רגיש לריכוזי החמצן והפחמן הדו חמצני בדם, וכאשר יש שוני בריכוז הנורמאלי משתנה קצב הנשימה.

‏עצבוב

‏קצוות העצבים מגיעים לשרירי הסרעפת והצלעות. במידה והעצבים נהרסים שרירי הנשימה לא מתפקדים ועלולים להוביל למוות.