הלוואות חוץ בנקאיות הנן - עפ"י הגדרתן בחוק הסדרת הלוואות חוץ- בנקאיות, תשנ"ג- 1993-
הלוואות אשר התקבלו מאת גוף שאינו תאגיד בנקאי ואינו תאגיד כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א- 1981.
הלוואות כאלו ניתנות , מטבע הדברים ללווה שמצבו הכלכלי אינו שפיר, בלשון המעטה, שהרי האדם הסביר יעדיף לקבל הלוואה מבנק ולא ממוסד אחר, ובפרט אם אין המדובר בגוף בעל מוניטין מהימן בתחום המימון.
לווה במצב כלכלי רעוע, שלרוב אינו בעל ידע מקצועי בנושא כספים, נופל פעמים רבות כפרי בשל לידי גופי שוק אפור המתיימרים להיות פסוודו- בנקאיים מבחינת תנאי המימון שהם מציעים לו, כגון הלוואה בתנאים זהים לתנאי הבנקים ובתוספת של אחוז אחד בלבד.
עקב הלחץ הכספי בו מצוי הלווה שהגיע לגוף כזה רק כאשר כלו כל הקיצין, כשבדרך כלל חשבונו בבנק מוגבל ונכסיו מעוקלים, מסכים הלווה לחתום על הסכם דרקוני מבלי שיבין את הכתוב בו, כשהוא מאמין לאדם בעל ארשת מהימנה המציג את הגוף המלווה כגוף אמין ומבטיח הבטחות שאין להן שחר.
בפועל, חותם הלווה על הסכם ללא שתינתן לו האפשרות לקרוא את ההסכם טרם החתימה, ולא כל שכן למסור את ההסכם לעיונו של איש כספים מנוסה שיאמר לו האם המצג שהוצג בפניו בעל פה לגבי שיעור הריבית, ההצמדה וגובה התשלום החודשי הוא אכן זה המופיע בהסכם עליו הוא אמור לחתום.
נציג הגוף המלווה נותן ללווה הצעה "מהיום להיום" והלווה לא מעיז להרשות לעצמו לאבד "הזדמנות בלתי חוזרת" שכזו לשפר שוב את מצבו הכלכלי ולצאת מן הבוץ בו הוא שרוי. הנציג לא מאפשר ללווה לבדוק דבר וחצי דבר אודות ההסכם הכתוב וממהר להחתימו בבחינת "מהר פן תאחר".
הדבר נוגד כמובן את הוראות חוק ההלוואות החוץ בנקאיות, המסדיר את הנושא של הלוואות הניתנות ללווה מחוץ למערכת הבנקאית. קרי,  ע"י גופים שאינם בנקים.
בין יתר תנאיו , מורה החוק האמור, כי על המלווה חלה החובה לגלות גילוי מלא ללווה את כל פרטי ההסכם עליו הוא אמור לחתום טרם חתימתו  ולאפשר לו לבדוק את ההסכם טרם החתימה.
כמו כן מגביל החוק האמור את שיעור הריבית על הלוואות חוץ בנקאיות בסעיף 5 לחוק האמור, כך ששיעור העלות הממשית של האשראי לא יעלה על פי 2.25 מעלות האשראי הבנקאי הלא צמוד, ובסעיף 6 לחוק מוגבל שיעור ריבית הפיגורים המותר לחמישית מעלות האשראי הממשית.
בהסכמי הלוואות חוץ בנקאיות שבדקתי, צוינה ריבית פיגורים גבוהה בהרבה מהמותר עפ"י החוק האמור. באחד ההסכמים למשל, צוין כי ריבית הפיגורים תעמוד על פי 2.25 מעלות האשראי הבנקאי הלא צמוד. הווה אומר, כי ההסכם החיל ריבית פיגורים הגבוהה פי 5 מריבית הפיגורים המקסימלית המותרת עפ"י החוק האמור.
במקרה המדובר שבדקתי, נאלצו בעקבות זאת הלווים לשלם מדי חודש סכום כמעט כפול מזה שהוסכם עמם, כך שלא זו בלבד שההלוואה החוץ בנקאית לא היטיבה את מצבם הפיננסי, היא דרדרה אותו עוד יותר.
במקרים מסוימים שבדקתי בשנת 2003, לגבי הלוואות שנלקחו בשלהי שנות התשעים, מסרו הלווים כי הוצג בפניהם בעל פה, מצג על פיו הם מקבלים הלוואה חוץ בנקאית בתנאים המקבילים לאלו של הלוואה בנקאית הצמודה לדולר,בתוספת של 1% לשיעור הריבית הנהוג בבנקים.
בפועל, עפ"י ההסכם בין הלווים לבין הגוף החוץ בנקאי המלווה, קיבלו הלווים הלוואה צמודה לדולר בריבית אשר שיעורה המדויק והברור לא נקבע בהסכם- בניגוד ברור להוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות. כמו כן, לא צוין בהסכם, כמקובל לגבי הלוואות הצמודות לדולר ונושאות ריבית ליבור, מהו אחוז התוספת לליבור.
בפועל, חויבו הלווים בריבית של כששים אחוזים לשנה. חיוב הרחוק מאוד מזה לו הם ציפו.
מאחר שלא היתה התייחסות ברורה בהסכם לשיעור הריבית, ערכתי במקרה הנדון את החישוב על פי האמור בע"א 6388/98 DENIZTAS NAKLIYAT VE TICARET A.S. נ' CREDIT LYONNAIS S.A. מיום 2.7.2003, העוסק באשראי בנקאי, והמורה להוסיף לריבית הליבור אחוז אחד.
כפי שנאמר בפסק הדין: "במקרה בו כשלו הצדדים, ולא עלה בידם להראות מהו שיעור הריבית אותה ראוי לפסוק לטובת הזוכה, יוחל שיעור הליבור בתוספת 1 נקודת אחוז. שיעור זה יוחל במקרים מסוג זה כמעין ברירת מחדל, כשיעור הריבית הממוצע, שבהעדר הוכחה לסתור, ניתן להניח כי הוא שיעור הריבית אותה הייתה מצמיחה השקעת הכספים, אשר בתשלומם חב המפסיד."

כך שעל האדם המצוי במשבר פיננסי להיזהר שבעתיים בעת שהוא שוקל נטילת הלוואה חוץ בנקאית ולהתעקש ולקרוא את האותיות הקטנות טרם חתימתו על ההסכם.