אולם הפעם אחרוג ממנהגי זה מאחר והמקרה מדבר על סיפור כללי ללא פרטי האנשים והזיהוי המלא.

בשנה השלישית ללימודי ברפלקסולוגיה חיפשתי מקום לעשות בו התמחות וזאת על מנת לצבור ניסיון וידע אשר יאפשרו לי לקבל את התעודה הנכספת מטעם איגוד הרפלקסולוגים.

באותה מכללה בה בחרתי להמשיך את לימודי, אמורים היינו לעשות את הטיפולים בתל השומר עם חולי טרשת נפוצה.

הכל כבר היה מוכן, פרט לכך שקצר בתקשורת שאירע שם בין הממונים למארגנים  גרם לביטול הפרויקט שכה ציפינו לו.

במקומו עלה על הפרק  מרכז הגמילה מסמים  השייך למח' הרווחה בעיריית ת"א.

חלק מן הרפלקסולוגים ביטלו את השתתפותם ואלו שנותרו היו די סקפטיים בלשון המעטה. הגישה הרווחת של אלו שפרשו  היתה כי בלאו הכי לא יצא לנו  מזה מטופלים בתשלום לאחר הסיום של הפרויקט וחבל על הזמן בכלל. חוץ מזה מי בכלל יעז להכניס אליו הביתה נרקומן לשעבר? 

ואילו אנחנו שבחרנו להישאר גם כן חששנו מפני הידבקות במחלות זיהומיות ותגובות לא צפויות ולא שפויות מצד המטופלים.

לשמחתי מנהל הפרויקט (שמוליק זיידל שהיה בעבר גם ראש איגוד הרפלקסולוגים)  עשה הכל על מנת שהמבצע יצליח ונצא נשכרים מכל התהליך.

הוא צייד אותנו בכפפות חד פעמיות כמו של חדרי ניתוח ודאג לנו גם להעשרה מצד גורמי הרווחה של העירייה. בסוף כל טיפול היינו מקבלים הרצאה בנושא התלות הממכרת בסמים. פעם היה זה עובד סוציאלי שדיבר על המנגנון החברתי שלהם. יום אחר דיברה אמא של אחד מהנגמלים ועוד כהנה וכהנה אנשי מקצוע או בני ביתם של הנגמלים. כמובן שגם הנגמלים עצמם לא חסכו בתיאורים ציוריים למדי לגבי תחושותיהם.

עבור מרבית מן האנשים אשר נפלו לסם כל סוג של מגע היה קשור או לאלימות או למיניות.

האלימות הביאה אותם לברוח מן העולם האכזר מדי עבורם שאליו נקלעו שלא בטובתם והמיניות סיפקה את הכסף לסם.

רוב הנגמלים היו גברים בסביבות גילאי הארבעים לחייהם.

ניתן להקיש מכך כי ישנם יותר גברים צורכי סמים מאחר ותפקיד האשה הוא לשמור על הבית והילדים. מה גם שבגיל 40 אנשים כבר עייפים ממלחמות ומקבלים תובנות כלשהן לחיים בתוספת דין וחשבון נפש. היה חשוב מאד לתת להם את תחושת האחריות ולכן הם היו צריכים לדאוג למגבות וסדינים בעת ההגעה לטיפול.

הפעמים הראשונות היו עבורם מסקרנות ומרגשות כאחד. הם דיברו בצורה סקסיסטית וקשה היה להם להתמסר למגע הטיפולי בכפות הרגליים. מאוחר יותר הם כבר התרגלו ואפילו אהבו זאת.  ישנם כאלו שהמשיכו אח"כ ללמוד סוגי הילינג שונים וגם טיפלו בעצמם ובבני ביתם. מגע זהו קשר ראשוני ובלתי אמצעי החוצה גבולות ומקרב לבבות. יחדיו עברנו את התהליך משך שלושת חודשי הפרויקט שהיה אגב הפיילוט באותו מרכז גמילה. חגגנו איתם את חנוכה וגם את פורים ודי מהר המחיצות נפרצו וקורות חייהם נפרשו בפנינו. בהחלט היה מרתק ומאד מרגש הן עבורם וכן עבורנו.   

ובעצם למה סיפרתי כל זאת (על קצה המזלג מבלי להיכנס לפרטי פרטים מזהים)?

מכיוון שלאחר כשנה  בעת שסיימתי את עבודתי כרפלקסולוגית בתל השומר וחיפשתי מקור פרנסה חדש במקצועי, יצרתי קשר עם מנהל המרכז לגמילה מסמים ומאחר ומנהלים, תמיד מכירים מנהלים אחרים, הוא הפגיש אותי עם מנהלת מועדונית קשישים המקורבת אליו. מאז אותו יום יצרו עבורי תקן חדש בעיריית ת"א שעד אז לא היה מוכר והוא רפלקסולוגית הבית של אותה מועדונית.  עבדתי שם תקופה מסוימת שהעשירה את הידע  שלי ובהחלט תרמה רבות עבורי וכמובן שגם לאותם קשישים.

ובשורה התחתונה רוצה לאמור כי לא חשוב מה יצא לנו מכל מה שאנו בוחרים לעשות. העיקר שנעשה זאת הכי טוב שרק אפשר. ניקח את הבחירה הזו  בשמחה ומתוך רצון טוב, בלב שלם ובנפש חפצה. התמורה תגיע ביום מן הימים ולאו דווקא מהכיוון שחשבנו.

 כי רק אהבה מביאה אהבה ונתינה מעניקה שבעתיים!