יעקב עזרא מומחה לרפואה נטורופטית תזונאי,                                                                 לפגישת יעוץ בקליניקה צרו קשר: 0528-567140

תקציר הרצאה ‏- מערכת העיכול \ קובי עזרא

‏עיכול המזון- פירוקו והפיכתו לחומרים הניתנים לספינה ולניצול על ידי הנוף. מתבצע על ידי

‏מערכת העיכול המעבירה מזון ונוזלים מהסביבה החיצונית לפנימית, ומשם נישא על ידי מערכת הדם לתאים. תהליכי פירוק המזון מחייב נוכחות מים ואנזימים. מערכת העיכול - כוללת את הפה, לוע הפה, הושט, הקיבה, המעיים, בלוטות הרוק, הכבד והלבלב.

‏

מבנה אנטומי

‏

הפה MOUTH

‏מבנה: חלל הפה מהשפתיים ועד הלוע, הגג הוא החך PALATE ‏, הקירות הלחיים. בריצפת הפה נמצאים החניכיים מהם יוצאות שיניים לשון ורקמות רכות .

‏הלשון

‏איבר שרירי המכוסה ברירית, המחובר לריצפת הפה. ברירית הלשון מצויים אברוני חוש הטעם. בחלק האחורי של הלשון נמצאים השקדים. תפקיד; ריכוז איברוני הטעם, חישה כללית של תוך הפה, עירבול המזון, עזרה בבליעה ובדיבור .

‏שיניים

‏קיימות שתי מערכות; שיני חלב ושיניים קבועות. שיני החלב כוללות 20 ‏ שיניים (5 ‏ בכל רבע פה) ובקיעתן מסתיימת בגיל שנתיים וחצי. השיניים הקבועות כוללות 32 ‏ שיניים - 8 ‏ בכל רבע, בוקעות בגיל 6 ‏ ומסיימות בקיעתן בעשור השלישי לחיים.

‏בלוטות הרוס

‏רוב הרוק מופרש בעיקר משלושה זוגות של בלוטות רוק גדולות דרך צינורות מוצא.

‏לוע

חלל הפה.

‏ושט ESOPHAGUS

‏צינור שרירי, מצופה רירית, באורך 25 ‏ ס"מ, המקשר בין הלוע לקיבה.

‏קיבה STOMACH

‏שק העשוי 3 ‏ שכבות: פנימית-וירית, תיכונה-שרירית (לשם הבחישה) וחיצונית-נסיובית. לרירית המצפה את כל צינורית העיכול יש תפקיד בהפרשה, ספינה והגנה נגד דלקות, כושר בהגדלת והקטנת מספר הקפלים ופני השטח.

‏חלק העליון CARDIA ‏ (אליו מתחבר הושט) שם ישנו שריר המשמש כמסתם המונע חזרת מזון לרירית הקיבה קפלי אורך המאריכים את שיטחה. גוף הקיבה מתחבר בעזרת שריר למעי הדק.

‏המעי הדס SMALL INTESTINE

‏מחולק ל 3- ‏ חלקים: תריסריון DUODENUM ‏, המעי הצם JEJUNUM ‏, המעי הכרוך - ILEUM ‏.

תריסריון - אורכו כ 25- ‏ ס"מ צורת פרסה, חובק את ראש הלבלב, אליו נכנסים צינור המרה וצינור הלבלב.

‏המעי הצם - אורכו כ 2- ‏ מטר.

‏המעי הכרוב אורכו כ 4-  מטרים. שני האחרונים דומים מבחינה אנטומית.

‏המעי הדק בנוי משרירים אורכיים ורוחביים - האורכיים גורמים לתנועת התקדמות של תוכן המעי PERIST  ALSIS ‏ (התכווצות גלית של קטע מעי, הנגרמת בעקבות הרפיית קטע המעי שלפניו) והרוחביים יוצרים תנועה ריתמית של התכווצות והתרחבות. ברירית המעי קפלים גדולים וקטנים - סיסים VILLI ‏- תפקידם להגדיל את שטח הפנים (עד 10 ‏ מטרים מרובעים).

המעי הגס LARGE INTFSTINE

‏אורכו כ 2- ‏ מטר. קוטר גדול מזה של המעי הדק. צורתו החיצונית היא כצינור. בין המעי הגס והדק יש מסתם. בנוי מקטעים:

‏המעי העיוור - COECUM ‏, התוספתן - APPENDIX VERMIFORMIS ‏, המעי העולה - ASCENDING COLON ‏- נמצא בצידו הימני של חלל הבטן. המעי הרוחבי- TRANSVERSE COLON ‏ נמשך לרוחב חלל הבטן .המעי היורד - DESCENDING COLON ‏ יורד בצד השמאלי של חלל הבטן עד לאגן .המעי דמוי הסיגמה - SIGMOID ‏. החלחולת - RECTUM ‏. גביע החלחולת - AMPULA RECTI ‏ בו כאגרת הצואה לפני הפרשתה.

פי הטבעת ANUS ‏מצויד בשני סוגרים - פנימי לא רצוני, חיצוני - רצוני.

‏הלבלב PANCREAS ‏ בלוטת הפרשה חיצונית, אורכו 10-15  ‏ס"מ מחולק לראש, גוף וזנב. ראש הלבלב חבוק על ידי קשת התרסריון וזנבו מגיע עד הטחול.

‏תפקוד מערכת העיכול

‏

הפה - לעיסת המזון עירבובו ברוק והפיכתו לעיסה. הלעיסה מגדילה את פני השטח. הרוק מרטיב ומרכך את המזון . הרוק מופרש בתגובה לחשיבה על מזון ונוכחות מזון או גוף אחר בפה ומכיל אנזימים המתחילים פרוק של סוכר .

‏

הבליעה - המזון מועבר על ידי הלשון לחלק האחורי של הפה, הנשימה נפסקת לרגע, והמזון דולף לוושט. בעת הבליעה - נסגר המעבר לאף על ידי החך הרך הנע אחרונית, ונסגר המעבר לגרון על ידי לשונית - EPI GLOTTTIS ‏.

‏

ושט - המזון עובר לאורך הושט בתנועה פריסתלטית, במעבר אקטיבי ולא תלוי בכוח המשיכה. כל פעולת בליעה מלווה בגלי כיווץ ורגיעה בוושט הנושאים מזון לקיבה - נשלט על ידי המערכת ‏האוטונומית.

‏

הסיבה - הקיבה היא שק לאחסון מזון. המזון משתחרר לאט לפי קצב עיכול וספיגת המעיים.

‏כאשר הקיבה ריקה היא מכילה 50 ‏מ"ל, כאשר היא מלאה היא מתרחבת ועד ליטר מזון נכנס. המזון הקודם נדחס לתחתית הקיבה והחדש מתמקם במרכז.

‏

הפרשות הסיבה:

1 ‏. רירית - להגנה על הקיבה מפגיעה כימית כעודף חומציות ומפגיעה מכאנית/ שריטה של המזון .

2 ‏. אינזימים כאשר החשוב הוא פפסין - מתחיל את פירוק החלבונים ו- 90% ‏ נעשה במעי הדק.

3 ‏. חומצה מלחית - HCL ‏ - החומצה המלחית היא מחסום בקטריולוגי - הורסת חיידקים המניעים עם המזון. (חוץ מחיידקי שחפת). נורמת ל- PH ‏ נמוך בקיבה.

‏המזון נמהל במיץ הקיבה, נמעך ונילוש והופך לעיסה דלילה. לאחר הפיכתו לעיסה, נפתח השוער והוא עובר למעי הדק. אנו מסיימים ארוחה בחצי שעה.  אך המזון מניע למעיים לאחר 3-5 ‏ שעות. לאחר הארוחה, התרחבות הקיבה מגרה תנועות פריסטלטיקה במעי הגס (רפלקס קיבה-מעי גס), דבר המגרה הפרשת צואה.

‏המעי הגס - רוב תהליכי העיכול והספיגה מתרחשים כאן. תנועות המעי אורכיות ורוחביות - האורכיות - העברת תוכן המעי, הרוחביות - ליצירת מגע הדוק בין הדופן לתוכן כדי לאפשר ספינה יעילה. פירוק המזון הוא סופי ונעשה בצורה מכאנית וכימית.

המעי הגס- סופח בעיקר מים. מאחסן ומשחרר צואה. לערך כל 4 ‏ שעות תכולת המעי הדק מועברת למעי הנס. הפרשות המעי הן בעיקר רירית ללא ריח. המזון נשאר במעי הנס לזמן רב והתנועה פה איטית ‏מאד, דבר המאפשר למים לחדור לכלי הדם באוסמוזה.

‏הפרשת צואה:

‏משנתמלא גביע החלחולת בצואה עד היווצרות לחץ מסוים פועל רפלקס בו משתתפים: מערכת הנשימה, ‏העיכול ושרירי הבטן . האדם למד להשתלט על רפלקס זה, לדכאו ולהפעילו באורח רצוני . בזמן הרפלקס מתרחשות הפעולות הבאות: נשימה עמוקה, עצירתה, התהוות לחץ תוך בטני גבוה, הרפיית שני הסוגרים, התעוררות גל פריסתלטי ארוך, שראשיתו במעי הסיגמה וסופו בחלחולת ושחרור הלחץ התוך בטני ביציאת הצואה.

‏

מיצי העיכול

‏הפירוק הכימי של המזון הוא פירוק אנזימטי ונעשה על ידי האנזימים השונים המצויים במיצי העיכול.

מופרש בין 1-2 ‏ ליטר ליממה. הרוק מתחיל את פירוק העמילן (פירוק הסוכרים) על ידי אנזים העמילזה המגיע דרכו. אנזים זה ממשיך את פעילותו עד לקיבה.

‏מיץ קיבה: כ 2.5 - ‏ ליטר ביממה . הגירוי מגיע משני מקורות - מגע ישיר של מזון בדפנות הקיבה, גירויים מוחיים. הגירויים המוחיים מגיעים דרך עצב הואגוס (העצב הנודד).

‏

מיץ הקיבה מכיל: חומצה מלחית, אנזים פפסינוגן וגורם הקרוי גורם פנימי - INTRINSIC FACTOR ‏המאפשר ספיגת ויטמין B12 ‏. הפפסינוגן הבלתי פעיל הופך בהשפעת החומצה המלחית בקיבה לאנזים פעיל -פפסין, המתחיל את פירוק החלבון .

‏

בלוטת הלבלב: מיץ הלבלב מכיל מים, אלקטרוליטים - החשוב נתרן-ביקרבונייט ואנזימים. האנזימים מפרקי עמילן שומן וחלבונים. ויסות הפרשת הלבלב הוא הורמונאלי ועצבי.

‏

מיץ מרה - ביממה 1-1.25 ‏ ליטר. נוצר באופן שוטף בכבד, נאגר בכיס המרה ומופרש לתרסריון. מכיל פיגמנטים של המרה ומלחי מרה. הפיגמנטים - תוצרות פירוק ההמוגלובין. המלחים - חומרים יוצרי תחליבים, שנוכחותם הכרחית ליצירת תחליב מהשומנים. בצורת תחליב השומנים מתפרקים ביתר קלות.

מיץ מעיים דקים: מופרשים לאורך כל המעי הדק. כ 3-  ‏ליטר ליום. מכילים שיעור קטן של אנזימים מפרקי סוכרים, חלבונים ושומנים. הפרשות-מיצי המעי הם בסיסיים ומנטרלים את חומציות הקיבה. אל התרסריון נשפך מיץ המרה מהכבד, דרך צינור הכבד וצינור המרה המשותף, ומיצי הלבלב. יש גם ‏הפרשה רירית להגנה.

‏

תהליך הספיגה - בעזרת דיפוזיה, מעבר אקטיבי ועוד .

‏מקום הספיגה העיקרי - המעי הרק .עוד מקומות: מעט בפה (סוכרים) בקיבה (מים ואלכוהול) ובמעי הגס (מיס 5% ‏מהכמות היומית ומלחים) .

‏

הצואה - משקלה היומי כ 200-250- ‏ גרם. רובה חיידקים, תאים ורירית של המעי. החיידקים מגיעים מסוף המעי הגס, הם חיידקים חיוביים ומסייעים בספיגת ויטמין B ‏. הצואה מכילה גם אלקטרוליטים בכמות קטנה, פיגמנטים מהמרה (מקנים לה את ציבעה) שומנים וחלבונים מפורקים שאינם נספגים (מקנים את הריח) . רק אחוז קטן ממנה הוא שארית מהמזון הנאכל .

‏הכבד

‏מבנה אנטומי - משקלו 1.5 ‏ ק" ג .ממוקם מתחת לסרעפת בצד ימין .עשוי אוניות, כל אונית נראיית ככדור.

‏תפקידיו

1. ‏ויסות כללי של פירוק חומרי המזון לתאים .

‏2. אגירת חומרים שונים כ-גליקוגן , ויטמינים A,D,E,K ‏,שומנים, חומצות אמינו, ברזל.

3. ‏יצור חלבונים ומיץ מרה .

4. ‏מטבוליזם - ויסות רמת הסוכר בגוף בעזרת כיאגר הגליקוגן .יצור שינן (אוריאה) מחנקן החלבונים (אמוניה) .

5. יצור תאי דם אדומים והריסתם.

6. נטילת רעליות -  DETOXIFICATION ‏- של חומרים שונים על ידי פירוק החומר והפרשתו.

‏

כיס המרה - GALL BLADDER

‏שקית בצורת אגס, הצמודה לחלק התחתון של הכבד. תכולתו כ 50- ‏ סמ"ק. אוגר בתוכו את נוזל המרה, המופרש באופן רצוף על ידי הכבד. המרה מופרשת מתאי הכבד לתעלות מרה ומשם עובר לצינורות המרה שבהיקף האוניות. צינורות אלו מתאחדות לצינור הכבד היוצא משער הכבד, מתחבר לצינור המרה המשותף ונכנס לתרסריון באמצעות פיטמת התרסריון .

‏בשעת עיכול השומנים מופרשת המרה באופן ישיר לתרסריון. בכל עת אחרת סגורה פיטמת התרסריון והמרה באגרת בתוך כיס המרה. המרה מכיל בעיקר מלחי מרה, כולסטרול ובילירובין .

‏מחזור הבילירוביו - מקורו מההמוגלובין שב כדורית דם אדומה זקנה שהתפרקה. הכד"א מגיעה לכבד, משם לצינורות חמרה אל כיס חמרה והתרסריון . חלק מופרש בצואה וחלק בשתן .