מחלת הירשפרונג היא מחלת מעיים ידועה המסוגלת לגרום אצל תינוק עצירות. מחלה זו מופיעה בדרך כלל אצל תינוקות וילדים, והיא גורמת לקושי בתנועת המעיים הבא לידי ביטוי בצורת עצירות, כאשר ישנם מקרים בהם לא תהיה כל תנועה במעיים אצל ילדים או תינוקות הסובלים מהמחלה. עצירות אצל תינוקות הסובלים ממחלת הירשפרונג נגרמת כתוצאה מחסימת מעיים, בשל הצטברות של צואה שאינה יוצאת מהגוף. במידה והמחלה לא מאובחנת ומטופלת במסגרת בירור לצורך טיפול בעצירות, עלולות להופיע בעיות רציניות כמו דלקות במעי, פריצה של דופן המעי, יציאת הצואה לתוך חלל הבטן ואפילו מוות.
מחלת הירשפרונג גורמת עצירות אצל תינוקות וילדים בשל חוסר בתאי עצב מסוג גנגליון הגורמים ליצירת תנועה במעי הגס. תנועה זו הכרחית לדחיפת הצואה אל האנוס (רקטום), ובהיעדרה עלולה להתפתח אצל תינוק עצירות. במעי גס בריא, תאי גנגליון מפוזרים לכל אורכו, ואילו במעי גס עם מחלת הירשפרונג, תאי העצב החסרים גורמים לדחיפת הצואה עד לאותו אזור במעי בו אין יותר תאי גנגליון, ושם היא נעצרת.
במקרים מסוימים חוסר בתאי גנגליון יכול להופיע לכל אורכו של המעי הגס, וגם בחלק מהמעי הדק.
מחלת הירשפרונג מתפתחת עוד לפני שהתינוק נולד, כשבדרך כלל תאי עצב גדלים במעי של העובר בעודו ברחם. העצבים גדלים לכל אורכו של המעי, מהמעי הדק ועד לאנוס כאשר בנוכחות המחלה תאי העצב לא מסיימים את גדילתם, והיא מסתיימת עוד בטרם הגיעה לרקטום, לכן לאחר הלידה עלולה להופיע עצירות אצל התינוק. טיפול בעצירות הנגרמת כתוצאה מהמחלה ייעשה לאחר אבחונה אצל רופא מומחה לדרכי המעי (גסטרואנטרולוג). הסימפטומים בקרב תינוקות הסובלים מהמחלה מתבטאים באי יכולת להוציא צואה כשהם צריכים, כאשר במקרים מסוימים התינוק עלול להקיא נוזל ירוק לאחר האוכל ויכולה גם להופיע נפיחות בטנית. ברוב המקרים תינוקות עם מחלת הירשפרונג גם מפתחים דלקות במעי הגס.
עצירות כתוצאה ממחלת הירשפרונג מצריכה התערבות ניתוחית שבמהלכה מסיר הרופא את החלק של המעי ללא תאי הגנגליון, ותופר במקומו את חלק המעי הבריא אל הרקטום, ובכך הוא מגשר למעשה על החוסר בתאי העצב. קיימות כמה גישות לביצוע הניתוח ( Swenson, Soave, Duhamel ), כאשר כל אחת נעשית בצורה קצת שונה מהשנייה אך הן חולקות את אותה מטרה, והיא חיבור חלקו הבריא של המעי אל האנוס. לאחר הניתוח ותקופת החלמה קצרה, המעי מתפקד בצורה רגילה ללא הופעת תסמינים של עצירות.