הורמון הגדילה והטיפול בו

פעילותו התקינה של G.H  תלויה ברמתם של גורמי גדילה אחרים, כמו IGFI או סומאטוטמדין C, המיוצר ברקמות שונות ורמתו יורדת במחלות רבות, כמו מחלת כבד, פרקים ומחלות של דרכי העיכול.   נמצא שיצור תקין של G.H מתחיל בהיפוטלאמוס, תלוי גם בהימצאותם של החלבונים הנשאים בנסיוב BINDUNG PROTENUNS, אלה הקושרים אליהם את ה- G.H וגם אלה הקושרים את הסומטומדינים. רמתם התקינה של החלבונים הנשאים תקבע את כושרו של ההורמון לפעול על הקולטן הספציפי שלו.   ל- G.H השפעה על המטבוליזם של הפחמימות. עליה ברמת ההורמון בדם תגרום  ליצירת מצב הדומה לתנגודת לפעילות האינסולין ועלייה ברמת הסוכר, אם כי לא לרמות פתולוגיות ולא לסוכרת. נוסף לכך גורם ה-G.H לעלייה ברמות אחרות שיוחסו ל-G.H, כגון מאזן חנקן חיובי, הוכחו כשוליות בלבד, אם כי בילדים חסרי G.H חלה עלייה בולטת ב- MASS-LEAN BODY כלומר ירידה בולטת ברקמת השומן ובצורת פיזורו, האופיינית לילדים אלה.  

יתכן של- G.H השפעה גם על המערכת החיסונית ועל תפקוד השחלות והאשכים, אך אלה עדיין לא הוכחו סופית.

אפשרויות בטיפול ב- G.H הביאו לטיפול בו גם במבוגרים החסרים הורמון זה וגם כאן נצפה שינוי לטובה בעובי רקמת השומן ובעלייה בייצור עצם, מאידך הביא הטיפול לאגירת נוזלים ולירידה קלה ברמות הורמוני התירואיד. באופן כללי השתפרה משמעותית איכות חייהם של חולים אלו.   אופן מתן ההורמון הוא בזריקות תת עוריות יומיות. מאחר וההורמון מופרש מן ההיפופיזה בצורה של גלים (7-9 ליממה) ושיא הפרשתו נצפה בשלב של MOVEMENT RAPIO EYE , שהינו אחד משלבי השינה, מעדיפים לתת את הטיפול בערב, על מנת לנסות לחקות את השיא הזה.  

המינון מחושב לפי 0.6 מ"ג ליממה לכל מטר מרובע שטח גוף. ניסיונות להגדיל את המינון לא הביאו לתוצאות טובות יותר לטווח הארוך.