אחד מהמרכיבים החשובים ביותר בתחום הניזיקין הוא גובה וסוג הפיצויים. יש להפריד בצורה ברורה בין פיצויים רגילים הניתנים על פי העיקרון התרופתי, שמטרתם לפצות את הנפגע על פי הנזק הישיר שנקבע לו, לבין פיצויים עונשיים, שנקבעים לא רק על פי הנזק, אלא גם על פי היבטים אחרים – ועל כך ארחיב במאמר זה.

מהם פיצויים עונשיים?

כאמור, פיצויים עונשיים בדיני נזיקין שונים במהותם מהפיצויים הרגילים. הם סוטים מהעיקרון התרופתי של דיני הנזיקין, ולמעשה מהויים הכלאה בין המשפט הפלילי למשפט האזרחי. פיצויים עונשיים ייקבעו לאחר שהוערכו הנזקים שהוכחו, ואין במטרתם להשיב את המצב לקדמותו. גובה הפיצויים העונשיים, אינו אמור לשקף את הנזק שנגרם לניזוק בשל העוולה. אופי הפיצויים העונשיים – הוא עונשי או הרתעתי.

בית המשפט נוקט בהצבת מטרה עונשית על מנת להעניש את המזיק על התנהגותו או מחדלו, ובכך להביע סלידה מהמעשה שביצע או שנמנע מלבצע ולהעביר מסר כי ההתנהגות או המחדל שבוצעו אינם נורמטיביים מתוך אמירה מוסרית שאין מקום למעשה או למחדל מעין זה  בחברה. ייתכן אף שהמעשה או המחדל מוגדרים כעבירה פלילית, שבקיומה חייב הנאשם בעונש מאסר או קנס כפי שקבוע בחוק העונשין (תשל"ז-1977) או בחוקים נוספים שקובעים עבירות פליליות.

פיצויים עונשיים בתביעות דיני נזיקין

יש לציין כי המחשבה העומדת מאחורי פסיקת פיצויים עונשיים, באה בסתירה לעקרונות היסוד של דיני הנזיקין שהם: השבת המצב לקדמותו באמצעות סעד תרופתי, עד כמה שמתאפשר בהתחשב בנסיבות המקרה. המטרות העומדות בבסיס הפיצויים העונשיים הן ענישה והרתעה, כפי שנהוג במשפט הפלילי, ואלו אינן מתיישבות עם אופיו של המשפט האזרחי.

יחד עם זאת, ניתן להשתמש בפיצויים עונשיים גם בתביעות אזרחיות, וזאת במקרים של עוולות מקוממות וחמורות במיוחד כמו כשל שגרם לאסון המוני, או מחדל שהביא לפגיעה בכמות גדולה של אנשים. בית המשפט יצדיק עונש מרתיע שכזה, גם כאשר המשפט הפלילי אינו חל בעניין.

בית המשפט יפסוק פיצויים עונשיים רק במקרים חריגים ומקוממים, המתאפיינים בכוונה ברורה להזיק וביסוד נפשי של כוונה. פיצויים עונשיים נפסקים לעיתים נדירות בתביעות רשלנות רפואית, זאת מכיוון שבדרך כלל רכיב הרשלנות בתביעות מסוג זה נעדר יסוד נפשי של כוונה ממשית לגרימת נזק הגוף. ככלל, בתי המשפט משתמשים בסמכותם לפסוק פיצויים עונשיים בתעיות נזיקין בעיקר במקרים צורמים וחריגים.

בתי המשפט הכירו באפשרות להטיל על מזיק פיצויים עונשיים בתביעות נזיקיות, אך משתמשים בסמכותם זו במקרים חריגים וצורמים. בתי המשפט אינם פוסקים פיצויים עונשיים גם בנסיבות בהן התנהלותו של הגורם הרפואי אינה מקובלת, ובלבד שלא עלתה התנהלותו לכדי רשלנות פושעת ומקוממת, אשר הינה בלתי ראויה בעליל ומעוררת תחושת סלידה וגינוי.

לרוב, תיתכן פסיקת פיצויים עונשיים בתביעות אזרחיות בהן הוכחה כוונה ממשית להזיק וכאשר נראה לבית המשפט כי יש הצדקה לענישה מרתיעה. יחד עם זאת, קיימות שיטות משפט שונות המטילות פיצויים עונשיים גם בתביעות רשלנות, אולם, בתי המשפט ייפסקו כאמור רק במקרים חריגים ומקוממים במיוחד.  ע"א 140/00 עזבון אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ.

פיצויים עונשיים בתביעת רשלנות רפואית

תביעות רשלנות רפואית עוסקות ברשלנות, שמטבעה היא פעולה הנעשית ללא כוונה תחילה וללא מחשבה זדונית ומכוונת שעומדת מאחוריה. היות ורופא, גם אם נמצא רשלן, לא התכוון להזיק ולא פועל מתוך זדון, אין עילה לפסיקת פיצויים עונשיים בתביעות רשלנות רפואית. יחד עם זאת, בית השמפט בוחן כל מקרה לגופו ובמידה ויוכח כי התנהלות הרופא היתה מקוממת וחמורה במיוחד, ניתן יהיה פסוק פיצויים עונשיים ככלי לענישה והרתעה.

לסיכום, בתי המשפט מכירים באפשרות לפסוק פיצויים עונשיים גם בתביעות נזיקיות, אולם הם עושים זאת במשורה ובהסתייגות. לכן, פסיקתם של פיצויים עונשיים, בתביעות אזרחיות בכלל, ובתביעות רשלנות בפרט, אינה שכיחה. עם זאת, בנסיבות בהן יוכח כי התנהגותו של המזיק ראויה לגינוי, ייפסקו פיצויים עונשיים אף בתביעות המבוססות על עוולת הרשלנות. מנסיוני, בתי המשפט אינם נוטים לפסוק פיצויים עונשיים בתביעות רשלנות רפואית, אף כשהתנהלותו של הגורם המטפל מעלה סימני שאלה ותהיות רבות, וזאת כאשר לא נמצא רכיב הזדון והכוונה תחילה בהתנהלותו הרשלנית.