כיצד אוכלים???
www.tal-samberg.co.il
הייתי רוצה להאיר את עיניכם למספר טיפים אשר יאפשרו לכם להנחיל לעצמכם צורת אכילה נכונה במקביל לדיאטה\שינוי הרגלי אכילה שאתם מבצעים או סתם אם ברצונכם להקל על מערכת העיכול דבר שיאפשר לה להפיק מקסימום אנרגיה מהמזון שאתם אוכלים וכל זאת בצורה קלה, מאוזנת ומהירה ככל האפשר. תוך השקיעת מאמץ מינימלי, דבר שיעזור לה לשמור על עצמה לאורך זמן.
כל מה שאנו צריכים לעשות על מנת לשמור על מערכת עיכול תקינה הוא לגרום לה לא לאבד מכוחה.
לא בכדי אומרים שצריך להתייחס אל ארוחה כאל טקס. הכוונה איננה לאירוע גרנדיוזי ורשמי אלא להבנה שכמו שבזמן טקס אין אנו עושים דברים נוספים מלבד לצפות בו גם בזמן האכילה אנו אמורים להיות מרוכזים אך ורק באוכל המונח לפנינו וזאת בשל כמה סיבות:
א) פיזיולוגית: המוח איננו מסוגל לעשות יותר מפעולה אחת בו זמנית!
כאשר אנו אוכלים המוח דואג להזרים דם ומרכיבים נוספים אשר נמצאים בגוף לכוון מערכת העיכול על מנת לעזור בתהליך העיכול ולאפשר עיכול מהיר ואפקטיבי ביותר.
וכאשר אנו לדוגמא, רואים טלוויזיה בזמן האוכל, המוח מזרים את הדם לכוון העיניים על מנת לאפשר לנו לראות יותר טוב. דבר זה גורם לעיכול להיות יותר איטי ומסורבל ואף להפסקת תהליך העיכול כולו ...
ב) טעמים: כיום ישנו מגוון רחב ביותר של מאכלים בטעמים של מאכלים אחרים, לדוגמא: בננה בטעם אפרסק, הדבר לא מובן לא רק בעיניי אלא גם בעיניי מערכת העיכול. כאשר אנו מחליטים לאכול דבר מה, עוד לפני שהוא נכנס לפה מתחיל תהליך ההכנה לעיכול,משמע הפרשה של האנזימים המתאימים לקיבה המתאימים לעיכול הדבר שאנו עומדים להכניס לפה, וזה מתאפשר מאחר וגם העיניים משתתפות בתהליך העיכול ע"י זה שכאשר אנו רואים את העומד להכנס לפה המח גורם לשחרורם של האנזימים המתאימים לתוך הקיבה.
ולכן כאשר העיניים רואות,לדוגמא, בננה הם גורמות לתהליך הנ"ל להתרחש בידיעה שלבננה יש מרקם, צבע וטעם מסויימים ולפי זה מופרשים האנזימים המתאימים לעיכולם וכאשר אחד או יותר מהדברים הנ"ל אינו במצבו המקורי הדבר גורם לבילבול של המערכת, לאי ידיעה מה לעשות עם המישתנים החדשים ולחוסר באנזימים שמעכלים את המשתנה החדש. כל זאת גורמת לעיכול לקוי ולעייפות המערכת.
אין זה משנה כל כך אם העיניים לא מכירות את העומד להאכל מאחר וככל שהדבר שונה שצורתו המקורית משמע שהסיכוי שהוא מורכב בצורה שתאפשר לקיבה לעכלו בקלות יורדת משמעותית, וזאת מתוך ההבנה שכאשר דבר מה נמצא בצורתו המקורית הוא מורכב בצורה כזו שכל מרכיביו יוכלו להתעכל יחדיו מבלי שמרכיב זה או אחר יפריע לעיכולו של האחר.
ג) לעיסה: הלעיסה הוא שלב חשוב ביותר בתהליך העיכול.
בזמן הלעיסה מתרחשים מספר דברים המהווים מרכיב חשוב ביותר בעיכול:
1) ככל שאנו לועסים יותר את המזון אנו גורמים לפירוקו לגורמים יותר ויותר קטנים דבר המקל בצורה משמעותית את עבודתה של הקיבה בפירוק המזון.
עובדה זו מאפשרת לקיבה בפרט ולמערכת העיכול בכלל לשמר את כוחן מבלי להתעייף יתר על המידה ולשמור על האברים עצמם משחיקה מיותרת.
כתוצאה מכך נשמרת תחושת שובע ליותר זמן מאחר ומערכת העיכול אינה נדרשת להחזיר את הכוחות שאבדו לה בזמן השקעת יותר אנרגיה מהרצוי
,עקב העיכול הלקוי ,שנבע מלעיסה לא מספקת.
2) לעיסה מרובה מונעת מצב של תקיעות מזון מאחר ולא מגיעות אליה חתיכות גדולות שיכולות להיתקע בקיבה ולתקוע את העיכול.
3) ברגע שאנו רואים את המזון שאנו עומדים לאכול, מופעל במח מנגנון אשר תפקידו לתת לנו תחושת שובע לאחר 20 דקות. זוהי הסיבה בגללה אומרים לאנשים בעלי עודף משקל שרוצים להרזות לחכות 10 דקות לאחר סיום המנה שהוקצבה להם ורק אז אם הם עדיין רעבים אז הם יכולים לקחת עוד, במצב כזה גם אם הם ייקחו עוד הם בכל זאת יאכלו פחות מהמנה השנייה שהם לקחו בהשוואה לכמות האוכל שהם יאכלו אם לא יחכו את 10 הדקות.
4) כמו שראינו קודם אברי מערכת העיכול אוהבים חמימות ועל מנת שההבשלה של המזון בזמן עיכול יהיה אפקטיבי ביותר צריכה להיות טמפרטורה חמימה במערכת בזמן עיכול.אחד הדברים שקורים מעצם הלעיסה הוא התחממות המזון. מה שמביא אותנו להבנה שתהליך הלעיסה עוזר למערכת העיכול גם בשמירה על הטמפרטורה הרצויה בזמן העיכול.
5) לאחר שהבנו כמה חשובה הלעיסה אנו צריכים לזכור שיש ללעוס כל ביס בין 30-60 פעם לפני שאנו בולעים אותו.(כאשר מתחילים לתרגל את הלעיסה אפשר להתחיל בפחות ולהוסיף לעיסות עם הזמן).
6) לאחר הארוחה יש להישאר לשבת כ - 20 דקות נוספות על מנת שמערכת העיכול תוכל לקבל את מלוא תשומת הלב של אנרגיית הגוף, המטרה היא שלא יהיו עוד פעולות שהגוף עושה בזמן זה, דבר שיגרום לחלוקה של אנרגיית הגוף.
ד) כמות: כמויות האוכל אינן אמורות להיות גדולות בשום ארוחה מארוחות היום.
צריך לשים לב לכך שככל שהארוחה מתקיימת בשעה מאוחרת יותר, כמות המזון צריכה להיות קטנה יותר. המשפט: "בבוקר אכול כמו מלך, בצהריים כנסיך ובערב כאביון" הוא נכון כל עוד אנו מבינים שלא מדובר רק בשלוש ארוחות ביום, אלא הכוונה במשפט היא הכמות ביחס לזמני הארוחה ביום.
אנשים רבים אינם יודעים מהי הכמות הדרושה בארוחה זו או אחרת, הדרך הנכונה לדעת היא פשוט לאכול עד שמרגישים שהולכים לשבוע ואז להפסיק. הסיני אומרים שכשאדם מרגיש שמשהו עומד לקרות, הוא בעצם כבר קרה. מכאו אנו למדים שאם אנו ממשיכים לאכול גם אחרי שהרגשנו שאנו עומדים לשבוע מה שקורה בפועל הוא שמנקודה זו והלאה אנו בעצם מתמלאים,ולכן כאשר נרגיש שבעים אנו נהיה מלאים. ההבדל בין שבע למלא הוא יכול להיות קטן כמותית אך גדול מבחינת ההשפעה על מה שקורה בתוך הקיבה, אפשר לדמות את ההבדל למילוי חומר בכלי כל שהוא, כאשר אנו ממלאים את הכלי עד הסוף מבלי להשאיר מעט מקום ריק כשננסה לערבב את החומר על ידי ניעור הכלי לא נצליח. ואם נשאיר מעט מקום ריק כן נצליח, כמובן ככל שנשאיר יותר מקום ריק כך יהיה קל יותר לנער את הכלי. עכשיו נהפוך את המילה כלי לקיבה ואת המילה ניעור לעיכול נבין כמה חשוב לא להגיע למצב של שובע.
עכשיו אפשר לתאר מה קורה כשאנו עוברים את שני השלבים הללו ומגיעים לשלב
ה: "אני מרגיש מפוצץ".
פרט לזאת הסינים אומרים שכאשר אנו מפסיקים לאכול בשלב הכמעט שבע,כמו שהבנו זהו שלב השבע, אין בעיה לקיבה לעכל משמע אנו יכולים להשאר עם הזיכרון הטוב של איזו ארוחה נחמדה, טעים וכו... ולא עם הזכרון של היתה ארוחה טובה אבל הרגשתי לא טוב אחריה כי אכלתי יותר מדי.
עצם אי ההכבדה על הקיבה, מאפשרת בעיכול קל ומהיר, דבר המאפשר למערכת העיכול כולה לשמור על כוחה, מאחר ולא התאמצה, התעייפה ונשחקה יתר על המידה, ולספיגת המרכיבים החיוניים על ידה בכמות מקסימלית.
ולכן להרגשת שובע ארוכה יותר.
ה) זמני ארוחה: : לאחר שהבנו את הסעיף הקודם הבנת הסעיף הזה הוא קלי קלות,לא שהסעיף הקודם היה קשה להבנה, על מנת לאפשר למערכת העיכול "חיים קלים" כל שעלינו לעשות הוא לפזר את כמות האוכל שאנו אוכלים ביום על פני המספר הרב ביותר של ארוחות קטנות שמתאפשר לנו, רצוי לא פחות מ 5 – 6 ארוחות ביום.
וכמו בסעיף הקודם - ככל שהשעה יותר מאוחרת ביום הארוחה צריכה להיות יותר קטנה ופשוטה יותר מבחינת הרכבה.
הסינים גילו שלכל איבר ישנם שעתיים בהם הוא נמצא בשיאו וככל שמתרחקים מהשעה הזו הוא נחלש, משמע לאחר 12 שעות הוא נמצא בשפל ואז שוב הוא מתחיל להתחזק.
שעות השיא של הקיבה הן בין 7-9 בבוקר ושעות השיא של הטחול הן 9-11 בבוקר, שני האיברים הללו הן החשובים ביותר לעיניינו.
ולכן לאחר שהבינו פרט קטן אך חשוב ביותר זה אנו מבינים למה חשוב שהארוחה הראשונה שלנו ביום תהיה כמה שיותר קרובה לשעה 7 בבוקר וכן הגדולה ביותר מבין ארוחות היום ולחילופין למה חשוב לא לאכול אחרי 7 בערב.
אין הגוף שלנו שונה משום מכונה אחרת במובן שכאשר אנו מיעדים לה עבודה רבה וארוכה במשך היום יש צורך במילואה תחילה בדלק לה היא זקוקה על מנת לפעול, במקרה של גופינו לדלק שהוא זקוק לו קוראים אוכל.
ו) שתייה בזמן הארוחה: נושא השתייה היא מאד פשוט אך חשוב. כאשר המזון מגיע לקיבה הוא עובר תהליך הרכבה ופרוק על ידי המיצים שנמצאים בקיבה, על מנת שכאשר הוא יגיע למעיים יהיה להם קל ונוח לבצע את תהליך הספיגה של המרכיבים החיוניים. כאשר אנו שותים בטווח של 15 דקות לפני ועד שעה אחרי האכילה אנו גורמים לדילול מיצים בקיבה וכתוצאה מכך אנו מקשים על הקיבה בתהליך ההרקבה והפרוק ועד לתהליך הספיגה במעיים.
אם כבר אנו מחליטים לשתות בטווח הזמן הנ"ל והמשקה אינו מים אנו גורמים לדבר נוסף לקרות והוא הפיכת המיצים בקיבה לסמיכים ודביקים וזאת מאחר וכל משקה שאינו מים מכיל מרכיבים כימיים אשר אינם מתקבלים בברכה ע"י הקיבה מאחר והיא אינה יודעת איך לפרקם ומה לעשות איתם,הם גורמים למיצים להפוך לדבר דומה לתהליך לישה של בצק.
אם שותים משקה קר בזמן האוכל דבר שלישי קורה והוא ירידה של הטמפרטורה במערכת העיכול וכמו שכבר הבנו כאשר הטמפרטורה במערכת יורדת הדבר מקשה ואף מעכב את העיכול מאחר והמערכת צריכה להשקיעה אקסטרה מאמץ בהחזרת הטמפרטורה לחצויה לעיכול.
בטווח הזמן הקצר הדבר יגרום לרעב וצריכת מזון לשם החזרת האנרגיה העודפת שהושקעה, ובטווח הזמן הארוך, אם השתייה הקרה נמשכת, לעייפות ושחיקה של המערכת דבר שיגרום לעליה במשקל.
ז) שינה: השינה היא חלק בלתי נפרד מחיינו בדיוק כמו הערנות.
עד המצאת החשמל היה ברור ובלתי נמנע שכאשר מחשיך הולכים לישון. זה נכון שכבר מאז האדם הקדמון בני האדם משתמשים באש, אך בכל זאת ההתנהלות היתה מסורבלת ולא אפשרה את עשיית מרבית הדברים, מה שאומר שהשימוש באש היה בעיקר במטרה להאיר את הסביבה.
בזמן השינה גופינו בונה את עצמו מחדש על מנת לאפשר לנו המשך התנהלות בשעות היום ולכן כאשר אנו לא ישנים בלילה אנו לא מאפשרים לגוף לעשות את עבודת הבניה שכל כך חשובה בשמירה על האיברים ותפקודם במשך היום.
כל עוד אנו ערים, גופינו ממשיך לצרוך עוד מזון על מנת לאפשר תפקוד.
ח) פעילות גופנית: זה דבר שצריך לעשות בכל שלב בחיים !!! לא צריכה להיות סיבה מיוחדת כגון: רצון לרזות או לשפר את הכושר הגופני, צריך להבין שכאשר אנו עושים פעילות גופנית אנו עוזרים לגוף לשמור על חוסננו וכפועל יוצא להאריך את חיינו!
משהו קטן לסיום על מנת שתבינו כמה זה קל לשמור על משקל בריא בעזרת פעילות גופנית ולו הקלה ביותר כגון הליכה:
בסקר גם נמצא כי כשהקניון היה קרוב למקום המגורים ולא דרש נסיעה במכונית כדי להגיע אליו, היה הסיכוי להשמנה קטן ב- 7% לעומת המשתתפים שנאלצו לנסוע לקניות.
ט) אכילה: פחות פחמימות, יותר ירקות טבעיים!!!
באכילה טבעית מדובר גם על אכילת מוצרים בצורתם הטבעית וגם איזון נכון של אבות המזון: 60% פירות וירקות. 20% מוצרי חלב ובשר. 20% פחמימות סוכרים וקטניות (רצוי פחמימות מלאות כגון:אורז מלא, לחם מלא, פסטה מלאה וכ"ו).
אכילת תזונה דלת קלוריות איננה מבטיחה בריאות טובה וירידה במשקל ואף יכולה לגרום להשמנה ולצבירת כולסטרול אם שילוב מרכיבי המזון אינם נעשים בצורה נכונה.
שילובי המזון הם מהדברים החשובים ביותר כאשר חושבים על תזונה נכונה:
1) חלבון על מנת להתעכל זקוק לסביבה חומצית ופחמימה זקוקה לסביבה בסיסית ולכן כאשר אנו אוכלים אותם יחדיו נוצרת סביבה ניטראלית, מה שמונע את העיכול התקין גם של הפחמימות וגם של החלבונים, דבר הגורם לריקבון של החלבונים ולסימפטומים כגון: גזים, צרבות, עצירות... ולתסיסה של הפחממות,ועמילנים ולסימפטומים כגון: בחילות, כאבי ראש, גרד....
2) רצוי לא לערבב חלבונים מסוגים שונים באותה ארוחה מאחר וזמן התחלת הפרוק של כל סוג הוא אחר: בשר בתחילת העיכול, ביצים באמצע וחלב בסוף, אפשר לאכול אכול חלבונים דומים אך ממקורות שונים יחדיו כגון: בשר בקר עם כבש... דג טונה עם סלמון....
3) אכילת פירות בסמיכות או בזמן ארוחה לא רצויה ואין זה משנה אם אוכלים
פחמימות או חלבונים מאחר והפירות הופכות את סביבת העיכול לחומצית מה שכאמור מונע את עיכול הפחמימות שצריכות סביבה בסיסית ובמקביל הוא מונע גם עיכול החלבונים, למרות שהם צריכים סביבה חומצית על מנת להתעכל אך הסביבה החומצית שהפירות והחלבונים צריכים שונה!
הפרי היחיד שאפשר לאכול בארוחה פחמתית הוא תפוח מאחר ואיננו הופך
את הסביבה הבסיסית לחומצית.
4) לשומן יש השפעה מדכאת הפרשת מיצי קיבה ולכן כאשר אנו אוכלים שומנים וחלבונים יחדיו החלבונים מתחילים להתעכל רק שעתיים – שלוש לאחר אכילתם, משמע בזמן שהם מחכים להפרשת מיצי הקיבה שיביאו לפירוקם הם מרקיבים ולסימפטומים כאמור בסעיף א. אם אין בררה ובכל זאת אוכלים שומנים וחלבונים באותה ארוחה יש לאכול ירקות במקביל על מנת שאלו יעזרו במידת האפשר לעיכול.
5) לא רצוי לאכול סוכרים עם חלבונים ו\או פחמימות מאחר ולסוכרים כמו לשומנים יש השפעה מדכאת הפרשת מיצי עיכול בקיבה, ולכן מונעים את עיכולם של המרכיבים האחרים ואז החלבונים נרקבים והפחמימות תוססות בקיבה. כמן כן הסוכרים נתקעים בקיבה במקום לעבור ישירות למעי הדק מה שמביא לתסיסתם וליצירת בקטריות.
6) אין לאכול מוצרי חלב באותה ארוחה עם כל מרכיב אחר וזאת ממספר סיבות:
· חלב מיד לאחר כניסתו לקיבה מקריש. קרישי החלב מתגבשים סביב מרכיבי המזון השונים ומבודדים אותם מחשיפה למיצי העיכול דבר שמביא לעיקוב בעיכולם ולכן לריקבונם.
· החלב הנפוץ ביותר הוא חלב פרה וזהו גם החלב הכי שונה במרכיביו מבין כל סוגי החלב הקיימים מחלב אם, ולכן הוא גם הקשה ביותר לעיכול.
· ככל שאנו מתקרבים לבגרות רמות אנזימי הלקטז, האנזים שמפרק את החלב, הגוף מאותת לנו שיש פחות ופחות צורך במוצרי חלב. ולכן המחשבה שצריך לאכול 3 מוצרי חלב יום איננה נכונה לפחות לא במובן הבריאותי(אולי במובנים כלכליים לחברות מסוימות היא נכונה) ישנם עוד מספר רב של דרכים לצריכת סידן מלבד חלב: אגוזים, סרדינים, שומשום, שקדים, מולסה....
· לא די בכך שיותר ויותר קשה לנו לעכל חלב עם חלוף הזמן ,אמור בסעיפים 2,3, כיום מקובל לשתות חלב מפוסטר עובדה זו מקשה עוד יותר על העיכול מאחר ובמהלך תהליך הפסטור נפגעים האנזימים שנמצאים בחלב ועוזרים לעיכולו דבר שעוד יותר מקשה על העיכול.
· מוצרי חלב הם בעלי אופי קר וכן גורמים ליצירת ליחה, שני עובדות אלה גורמים לירידת הטמפרטורה, להחלשות מערכת העיכול, מאחר וזו אוהבת סביבה חמימה ויבשה, עובדה זו יכולה לגרום לסימפטומים כגון: גזים, בחילות.... ואף השמנה.
אין לראות סעיף זה כהמלצה על השמתת מזונות או הפרדת מזונות כזו שאוסרת אכילת אב מזון זה או אחר לפרקי זמן כל שהם, אלא כצעד ראשון בהבנת שילובי המזון נכונים בארוחה.
להלן מספר דברים שלא כדאי לאכול:
כמויות מלח גדולות, תיבול חזק או חריף מדי, סוכר לבן, קמח לבן, קפה, תה, שתייה קלה (קולה, מיצים לא טבעיים וכד'), ממתקים וחטיפים, מזון מעובד\מטוגן\שמן, חומרים משמרים ומייצבים, מונוסודיום גלוטמט, מרגרינה, צבעי מאכל וחומרי טעם וריח. בכלל כדאי לבדוק תמיד מה מוצרים מכילים, חומרים סינטטיים או כאלו שאתם לא מכירים הם לרוב מזיקים.....
טל סמברג מטפל ומרצה ברפואה סינית וצמחי מרפא. www.tal-samberg.com