להלן המקרה : התובעת הגיעה אל בית מלון במסגרת פעילות שנעשתה מטעם עבודתה, במהלך שהייתה, נקלעה לתקרית בה היא החליקה ונפצעה. בתום המאורע, התובעת גמלה בליבה לתבוע את בית המלון ואת חברת הביטוח שלו בכדי לקבל פיצויי נכות בגין רשלנותם. בנוסף לכך, התובעת פנתה לבית הדין לעבודה בבקשה להכיר בפציעתה כתאונת עבודה. את התביעות האלו הגישה בייצוגו של עו"ד א'. עו"ד א' ערך הסכם חתום מול התובעת כי שכר הטרחה שלו יהיה על בסיס הצלחה בלבד ואיננו כולל ערעורים. 

פסיקת בית הדין אישרה את ההכרה בתאונה כתאונת עבודה, אולם את קבלת הפיצויים דחתה. התובעת החליטה לערער על החלטת בית המשפט ותיאמה זאת מול עו"ד א' בתוספת של שכר טרחה בעבור פנייה לערר. בהמשך התובעת החליטה לנתק את קשרי העבודה עם עו"ד א' ופנתה לעו"ד ב' להמשך הליכי בקשת הערעור.

לאחר בגשת הערעור בייצוגו של עו"ד ב' , התובעת קיבלה סכום נאה ביותר של פיצויים וזכתה בתביעה. מנגד,  עו"ד א' תבע מאת לקוחתו לשעבר את האחוזים המגיעים לו כשכר טרחה על בסיס הצלחה, ומשזו לא הסכימה לכך העניין הועבר לטיפולו של בית משפט השלום בתל אביב.

עו"ד אורי דניאל, הבקיא בענייני חוזים, עבר על פרטי ההסכם אשר נחתמו בין הלקוחה לעו"ד א'. "הפסקתו של קשר העבודה החתום בחוזה ללא סיבה הוגנת ולפני תום הליכי עריכת הדין נחשב להפרת הסכם, על הלקוחה להוכיח לבית הדין כי הייתה לה סיבה הולמת לעצירת עבודתו של עו"ד א'" כך סיכם עו"ד אורי דניאל את המקרה ואת כתבי ההגנה של התובעת. ואכן, מאחר ולא הוכחה סיבה הוגנת, או לפחות ראיות לסיבה – החלטת התובעת מהווה הפרה של הסכם על פי החוק. לפיכך, בית משפט השלום קבע כי על הלקוחה לפצות את עו"ד א' ולשלם שכר טרחה שבית משפט יקבע.