ניתוח ביקורתי על תוכנית ויסקונסין הישראלית (תוכנית מהל"ב) מאת ג'ונתן סבג
ג'ונתן סבג בעל תואר מוסמך במדיניות ציבורית מטעם אוניברסיטת ת"א (התוכנית למנהלים) מציע מבט ביקורתי על תוכנית ויסקונסין הישראלית - תוכנית מהל"ב - מהבטחת הכנסה להבטחת תעסוקה.
רקע - הקמת ועדת תמיר
ב-1 במרץ 2000, מינה שר העבודה והרווחה אלי ישי ועדה לרפורמה במדיניות הטיפול בבלתי מועסקים המתקיימים מגמלת קיום מתמשכת.[1] הוועדה, שבראשה ישב פרופ' יוסף תמיר, הגישה את המלצותיה באוגוסט 2001.
הקונטקסט והמניעים למינוי הוועדה קשורים בשני גורמים:
עיקרי הרפורמה שגובשה עוסקים בהקמה של מרכזי תעסוקה ניסיוניים שיפעלו על-פי עקרון "רצף שירותים". לפי עיקרון זה בכל מרכז יהיה אפשר לקבל את כל השירותים הנדרשים למחוסר עבודה לקיומו ולהשבתו לעבודה. המלצות הוועדה כוללות מגוון מכשירי מדיניות שמטרתם להניע מקבלי גמלאות להשתלב בעבודה: קביעת זכאות לגמלה, שירותי תיווך עבודה וסיוע בחיפוש עבודה, חיזוק כישורי המשתתפים - הכשרה מקצועית, השלמת השכלה ושירותים משלימים - נטרול חסמים המעכבים השתלבות בעבודה (סבסוד שירותי תחבורה והשגחה על ילדים). כיום שירותים אלו מפוצלים בין משרדי ממשלה שונים. מצב זה, טענה ועדת תמיר, פוגם ביכולת של הרשויות להשיב את אוכלוסיית הבלתי מועסקים לעבודה ולשלבם בה.[2]
תמצית "תוכנית ויסקונסין"
תוכנית ויסקונסין אמורה לצאת לדרך בעוד שנה וחצי. מדובר בתוכנית כוללת ומפורטת, שתפעיל מרכזי תעסוקה לכ-14 אלף מובטלים, בשיטה שראשיתה במדינת ויסקונסין שבארה"ב.
מטרת התוכנית לחלץ ממעגל האבטלה את הגרעין הקשה של המובטלים, שחסרים משאבים וכלים מספיקים כדי להשתלב בשוק העבודה המשתנה. לפי התוכנית יוצמד לכל משתתף מנחה אישי, שיבחן את כישוריו והשכלתו ויבנה עבורו מסלול פעילות. המשתתפים יצטרכו להקדיש 30 עד 40 שעות שבועיות לתוכנית - להכשרה מקצועית, עבודה התנדבותית או עבודה בשכר - בתמורה לקצבאות. עקרונות התוכנית:
(1) המשתתף ומרכז התעסוקה ייעשו מאמץ משותף ע"מ לשלב את המשתתף בעבודה. מי שלא יהיה מוכן לעמוד בקריטריונים ע"מ להשתלב בשוק העבודה, לא יוכל להמשך לקבל גמלה. (2) מטרת קצבת הבטחה הינה מתן פתרון זמני בדרך לעצמאות כלכלית ולא פתרון קבוע. (3) האפשרות להשתלב בעבודה עדיפה על קבלת גמלאות מהמדינה, לפיכך מי שמבקש גמלת הבטחת הכנסה צריך לבחון כל הזדמנות לתעסוקה. הממשלה מעוניינת לסייע לו בכך אך הדבר אינו גורע מאחריותו של המשתתף בניסוי.
הימצאותה של הרציונאליות הערכית
ג'ונתן סבג: "הרציונאליות הערכית היא רציונאליות מוסרית - פוליטית לא טכנית. תחום המימוש של המוסר הוא בתחום הרציונאליות האינסטרומנטאלית. "בבסיס" התוכנית הישראלית, עומדים ערכים ושאיפות מוסריות - חברתיות בהגשמת התוכנית, אך על אף זאת לא תופסים ערכים אלו מקום מרכזי במימוש התוכנית:
הוועדה מניחה הנחת יסוד שבראיית האזרחים ישנה העדפה ברורה של שוק העבודה על פני כל שוק אחר. למשל, עבודה והגשמה עצמית מעיסוק בבית או חוסר עבודה בכלל.
הנחה זו סותרת את ההפרטה הצפויה על פי התוכנית של שירות התעסוקה והפקדתו בידיים פרטיות".
ניתוח הרציונאליות האינסטרומנטאלית
ג'ונתן סבג: "אסכולת פרנקפורט הציגה בפנינו את העיסוק ברציונאליות האינסטרומנטאלית, והדגישה כי מה שהופך להיות מרכזי בחברה המודרנית הם האמצעים שהפכו למטרות. השאלות המוסריות והפוליטיות לא נשאלות, ובמקומם עוסקים במה שנוח - ברציונאל האינסטרומנטאלי, ואז, אנו הופכים לנטולי ערכים, אובייקטיבים ושקופים. לראייה מס' דוגמאות מניתוח "תוכנית ויסקונסין" הישראלית לרציונאליות האינסטרומנטאלית:
שכלול מרבי של מבחן הזכאות לגמלאות קיום; מיצוי יעיל של משאבי המדינה ומנגנוני השוק הקיימים; על מנת לאפשר את ביצוע הניסוי יש לבצע תיקוני חקיקה; הפעלת תמריצים כלכליים.
(1) חיוב מקבל הגמלה לנוכחות במרכז התעסוקה - "הדפסת כרטיס" שמהווה שליטה ובקרה של המדינה על מקבל הגמלה; (2) הכנת תוכנית אישית לקידום תעסוקת המובטל ע"י Case Manger בשיתוף הלקוח עצמו; (3) סטנדרטיזציה - אספקת רצף השירותים באמצעות תחנת שירות אחת One Stop Center. המרכזים יספקו למשתתפים בניסוי שירותים להשבחה של יכולות וכישורים עצמיים בתעסוקה. במסגרת הניסוי יוגדרו כללים ונהלים ברורים במסגרת ספרי הפעלה מפורטים למרכזי התעסוקה".
"אלה שקולם נשמע"...- שימוש במומחים ובבירוקרטים
ג'ונתן סבג: "בראיית התיאוריות הביקורתיות בתחום הניהול אנו מוצאים שיח רב של מומחים. גוף חשיבה פורמאליסטי, תיאוריות פורמליסטיות וסטנדרטיזציה. במהלך ניתוח הטקסט עולים קולות שמראים לנו כי למומחים ולבירוקרטים סדר יום משלהם השונה מסדר היום החברתי, ונראה כי אלו הופכים את השאלות המוסריות חברתיות לסטנדרטיזציה ניהולית אידיאולוגיות". במהלך ניתוח התוכנית נשמעו קולות אלו ביתר שאת:
קריאה מחודשת - מבט ביקורתי על הטקסט
לאור הפרסומים הרבים אודות התוכנית, שרובם מוזמנים על ידי הממשלה, ולאור המטרות שהוצגו לעיל, אציג להלן בחינה ביקורתית מחודשת של "תוכנית ויסקונסין הישראלית".
ג'ונתן סבג: "גם מבקרי התוכנית, החריפים ביותר מסכימים על מס' עקרונות: עבודה ראויה יכולה להעניק תגמול כספי, תדמיתי וחברתי, שקצבאות לא יוכלו להעניק; מצב שירות התעסוקה בשפל, וה"שירות" שהוא מעניק לאוכלוסיית מקבלי הבטחת ההכנסה הוא מתחת לכל ביקורת; שיקולים תקציביים ככלל, הם לגיטימיים - מכאן אפשר להגיע להסכמה, כי יש מקום לרפורמה מהותית במערך הרווחה. אבל מכאן ועד תוכנית ויסקונסין כפי שהוצגה לעיל המרחק רב".
"אלה שקולם אינם נשמע"...:
ג'ונתן סבג טוען כי הניסיון לחקות תוכנית ממדינות מעבר לים והריצה לעבר "תוכנית מוצלחת מחו"ל", אינה לוקחת בחשבון מס' הבדלים בסיסיים מובנים בישראל. התנהלות התוכנית בארץ מזכירה את השיטה האמריקאית, אך שנים של יישום התוכנית במדינות שונות בארה"ב מלמדות שהמציאות היא לא סרט אמריקאי.[7]
סיכום
לדעתו של ג'ונתן סבג, "ועדת תמיר" לא הציעה תוכנית לצמצום האבטלה, אלא דרכי כפיה אינסטרומנטאליות חדשות השוללות את זכויות המובטלים ומחזקות את הרושם כי הם האשמים ולא המדיניות הכלכלית - חברתית שאימצו ממשלות ישראל.
האסטרטגיה הכלכלית המבססת את המשק הישראלי על עבודה זולה היא הראויה לביקורת; המדיניות הכלכלית השמרנית המעדיפה את המאבק באינפלציה על המאבק באבטלה היא זו הצריכה לעמוד במוקד הדיון.
ספיקת הכפיים של הפוליטיקאים נוכח התוכנית, כאילו אי אפשר לקדם כל מדיניות דרך המגזר הציבורי וחובה עלינו להפריט את שירותי הרווחה, מעידה יותר מכל על יכולותיהם ומנהיגותם ולא על חולשה טבועה של האנשים העובדים במגזר הזה.
רפורמה בתחום הרווחה נדרשת בישראל כמו בכל מדינות המערב. אך עם זאת, היה אפשר לבחור ברפורמה הומאנית, המתחשבת בצורכי מחפש העבודה, במאווייו, במצב המשפחתי והתעסוקתי. התוכנית הייתה צריכה להכיל בתוכה נציגי הסתדרות העובדים, מובטלים, אמהות-חד הוריות, נציגי הנכים וכל אלו שקולם אינם נשמע, כך נעשה במדינות מסוימות. ישראל, החוסכת במתן שירותים אך מעתירה קיצוצים, יכולה להתגאות באחת הרפורמות האכזריות שבהן; ולהציג בפנינו שליטה רעיונית ומעשית של ה"בירוקרטים" וה"מומחים" במדיניות הרווחה הישראלית ולספק לנו Case Study נוסף ב"אקטיביזם ניהולי".
ביבליוגרפיה
•× מרכז אדווה, "שילכו לעבוד": השלכותיה של "תכנית ויסקונסין" האמריקנית, יולי 2003.
אוכלוסיית היעד שהוגדרה בהמלצות ועדת תמיר: מקבלי גמלאות במסגרת תוכנית הבטחת הכנסה, נכות כללית ומקבלי דמי אבטלה החוזרים למערכת בכל כמה חודשים (פרק א' סעיף ב' בהמלצות).
[2]ראה המלצות ועדת תמיר (דוח ביניים), פרק א'.
[3]דו"ח ביניים של הוועדה לרפורמה במדיניות הטיפול בבלתי מועסקים במתקיימים מגמלת קיום מתמשכת.
[4]שם.
[5]סבירסקי ברברה, מה קרה לתוכנית ויסקונסין הישראלית?, מרכז אדווה, ספטמבר 2002
[6]מחויבות - התנועה לשלום וצדק חברתי, מסמך הסתייגויות לקראת דיון בהצעת החוק בועדת העבודה והרווחה, 25.11.03
[7]Ynet: צח רונית ופישביין עינת, "עבודה בעיניים", 11.02.05
[8]ג' לארי. בראון ולארי ו. ביפרמן, "תוכנית ויסקונסין" האמריקאית נכשלה, בית הספר למדיניות חברתית וניהול, אוניברסיטת ברנדייס, ארה"ב דצמבר 2001
[9]הארץ: פז-פוקס אמיר, לא די ב-45 שניות, 16.02.05
ג'ונתן סבג