מיקי שחם, מביא את סיפורו של: המטופל קלאס ברטלדס, בן 28, נכה ברגליו בשל תאונת ספורט

תאריך לידה: 1978

מקצוע: מהנדס חשמל, טכנאי IT

מצב משפחתי: לא נשוי

נכה ברגליו בשל תאונת ספורט מים

כיצד זה קרה

זה קרה ביום נפלא ביוני 2002. חבר ואני עשינו חיים בסקי-מים. עוד סיבוב אחד ואז היינו סוגרים את היום. ניסיתי להתקרב לחוף בגלל שאם הייתי קופץ בקירוב לחוף לא הייתי צריך לשחות רחוק מדי. אך לפתע הייתה מהמורה גדולה, משהו הכה בי ועפתי באוויר. עם הראש קודם, נפלתי על הקרקע בחבטה. החבטה הייתה כה קשה שעפתי בחזרה למים. כל זה קרה בזמן שהייתי לגמרי בהכרה. חשתי שלא יכולתי לנוע יותר ומיד ידעתי ששברתי את עמוד השדרה שלי.

חברי התקשר מיד לאמבולנס וצוות האמבולנס הגיע רק שש דקות לאחר השיחה. כאשר הם ניסו להוציא אותי מהמים הם שמו קרש מתחת לגב שלי כדי לייצב אותו וכדי להימנע מנזק נוסף. למרבה הצער הניסיונות שלהם היו לשווא. אז הם קראו למכבי האש שישלחו את הסירה שלהם אך למרבה הצער לסירה היה כשל במנוע. זה מדוע לקח זמן כה רב עד שמכבי האש הוציאו אותי מהמים. הייתי בדרכי לבית החולים בערך 45 דקות לאחר התאונה. למרות שלבשתי חליפה תרמית טמפרטורת הגוף שלי הייתה די נמוכה ועמדה על 32 מעלות. הרופאים ביחידה לטיפול נמרץ העלו באיטיות את טמפרטורת הגוף שלי, ביצעו סריקות CT ו-MRI, וחשפו את האבחנה: שתי חוליות צוואריות שבורות, c6 וגם c7. אבל עדיין לא ידענו את חומרת השבר.

כמו כן, מבהיר מיקי שחם, כי הוא היהי צריך לעבור ניתוח באורך שש שעות שבו הרופאים ייצבו את החוליות הצוואריות השבורות על ידי הכנסת מוט. הם חיברו אותי למנשים מלאכותי למשך 24 שעות. למרבה הצער קיבלתי דלקת ריאות וטמפרטורת הגוף שלי עלתה ל42 מעלות. הריאות שלי היו מלאות בליחה והתקשיתי לנשום. הרופאים שלי החליטו להסיר את הליחה העודפת, אבל אז איבדתי את ההכרה והלב שלי נעצר. חזרתי להכרה די מהר והנשימה הייתה קלה יותר אך הריאות שלי עדיין היו מלאות בליחה. הרופאים הזריקו לי דיו כדי שיעזור להם לזהות את המיקום המדויק של הליחה. שתי האונות הנמוכות של הריאות שלי היו דחוסות. כאשר הם הסירו את הליחה הפעם חשבתי שאני הולך להיחנק. לאחר בערך 15 דקות הכל נגמר ויכולתי לנשום נורמאלי שוב. מרגע זה ואילך העניינים החלו להשתפר. לאחר עשרה ימים הועברתי מהיחידה לטיפול נמרץ למחלקה סדירה.

התוצאה

הייתי משותק לגמרי מתחת לחוליה הצווארית C6 - כלומר הייתי נכה למחצה. יכולתי רק להרים את זרועותיי קצת. האם הייתה לי תחושה כלשהי בגוף? בכלל לא! לא יכולתי אפילו להבדיל בין חום לקור. ומה שהיה אף קשה יותר עבורי הוא שהרגשתי כמו תינוק, לא יכולתי לשלוט בתנועת המעיים או בשלפוחית שלי. איך הייתי אמור להמשיך?

לאחר ששהיתי בבית החולים למשך שלושה חודשים התחלתי טיפול שיקומי אינטנסיבי למשך שבעה חודשים. המשפחה שלי וחבריי היוו תמיכה עצומה עבורי. העידוד הלא-פוסק שלהם גרם לי להתחיל התעמלות חסונה. למדתי גם כיצד להשתמש בכיסא הגלגלים ולכן להתנייד מספיק כדי לפגוש מטופלים אחרים. כאשר דיברתי איתם וראיתי אותם הבנתי שהגורל הכה בהם מכה אכזרית ושאני הייתי בר המזל. לאחר שנשאתי ברכה, המשכתי להתעמל אף יותר.

נמסר על ידי מיקי שחם, כי דם טבורי מהווה את המקור היישומי המועדף, שכן תאי גזע מדם טבורי ראשוניים יותר – אינם נושאים עדיין מערכת חיסונית. עשרות מחלות וטיפולים באמצעות תאי גזע מדם טבורי נחקרים ומצויים בניסויים קליניים במסגרת רפואת חידוש האיברים והריפוי התאי. בשל היות תאי גזע שמקורם בדם טבורי בעלי יכולת התמיינות לסוגים שונים של תאי גוף, עשויים גם הם לשרת השתלות רפואת חידוש איברים דוגמת הטיפול באוטיזם,  שיתוק מוחין, פגיעות נוירולוגיות, ראיה, שמיעה, סוכרת וכיוב'.

התפתחות מפתיעה

שלושה חודשים לאחר התאונה הרגשתי לפתע את הבוהן הגדולה שלי בכף רגלי השמאלית. אפילו יכולתי להזיז אותה! זה עדיין הרגיש מוזר בגלל שלא יכולתי להבין כיצד התנועה התרחשה. זה היה מעורפל. עם זאת, כמובן מאליו לא הייתי משותק לגמרי. הייתי צריך לעבור הכשרה מיוחדת כדי לחזק את תפקוד הגוף שלי. ולאט לאט שחזרתי שליטה מסוימת ברגלי השמאלית. חודשיים נוספים של אימון קשה נתנו לי שליטה מסוימת בכל הצד השמאלי של הגוף שלי. זה הרגיש נהדר! לבסוף, יכולתי לעמוד על שתי כפות רגליים. למרות שעדיין הייתי תלוי בעזרה של הליכון, התאמנתי כמו משוגע עד שנאמר לי שהשיקום לא יעזור לי יותר ממה שעזר עד עכשיו.

עברתי לדירה שהותאמה לי במיוחד בפברואר 2003 - שבעה חודשים לאחר התאונה. המשכתי לחפש אחר תוכניות אימון נוספות ופעילויות שיקום. אז, ביולי התחלתי ללמוד ללכת שוב. שלוש פעמים בשבוע התאמנתי הכי קשה שיכולתי. בהתחלה הייתה לי התקדמות טובה אך בספטמבר כל שיפור הגיע לעצירה כאשר שיפורים נוספים לא נראו באופק. הייתי צריך להיות מרוצה מההתקדמות שביצעתי עד עכשיו מכיוון שלא הייתה לי בעיה עם כיסא הגלגלים ועם העזרה של ההליכון המיוחד, קב בעל 4 רגליים, אפילו יכולתי ללכת כמה צעדים קטנים. למרות שלזוז בדירה עדיין היה קשה, היכולת לעמוד הקלה על הקשיים שניצבתי מולם כל יום. יכולתי גם להיכנס למכונית שלי ולהכניס אליה את כיסא הגלגלים שלי מבלי להצטרך את עזרתו של מישהו. עדיין, ההרגשה העמומה והמעורפלת בגופי נותרה בעינה.

לא נראו שיפורים נוספים באופק? אולי אפילו כמה קטנים?

חרף העובדה שלא הייתה לי ברירה, פשוט לא יכולתי לקבל את העובדה שנאלצתי לבלות את שארית חיי בכיסא הגלגלים. נעלמו להם הימים של טיולים ארוכים עם הכלב שלי טיגו. גם נאלצתי למצוא עבודה חדשה. עבודות של תיקון ואחזקה בספינות לבטח לא היו מעשיות מכיסא גלגלים. החלטתי להיות עצמאי והתחלתי לתקן מחשבים וסוגים אחרים של מכשירים טכניים. בשביל הסחה וכדי להישאר בכושר המשכתי להתאמן במרכז השיקומי, למרות שללא הרף חיפשתי אחר אפשרויות טיפול חדשות.

היה זה בשנת 2005 בזמן שגלשתי באינטרנט וביקרתי באתר www.dwarslaesie.nl שגילית לגבי טיפול בעזרת תאי גזע עבור נכים ולגבי המטפלים של Cells4health.למרות שכבר ידעתי שחקר טיפול תאי הגזע כבר החל את דרכו בארה"ב ובאסיה, לא ידעתי שהטיפול כבר היה זמין באירופה. לכן שאלתי את הנוירולוג במרכז השיקומי. הוא המליץ לי לבקר באתר www.ncbi.nlm.nih.gov - אתר שמגיש את ההתפתחויות הרפואיות החדשות ביותר. שם מצאתי מידע על טיפול בעזרת תאי גזע אך למרבה הצער לא יכולתי למצוא משהו ספציפי עבור מטופלים עם פציעה בעמוד השדרה. לכן החלטתי ליצור קשר עם Cells4health. עברתי סריקת MRI ומבדקים נוירולוגיים. ציסטה שלחצה על עמוד השדרה שלי הסבירה את הבעיות בתפקוד הגוף שלי. המבדקים גם חשפו שהחוליות השבורות החלימו, אבל שתעלת השדרה גם הוצרה.

לאחר שהמבדקים הושלמו שלחתי את כל הנתונים לאתר Cells4healths, שביקשו מידע נוסף כדי לקבוע האם הייתי זכאי לטיפול. התשובה שלהם הייתה חיובית ואכן הייתי זכאי לטיפול. הם הסבירו כל צעד בטיפול ונתנו לי תיאור מפורט של כל החוויות שלהם עם מטופלים אחרים שלקו בפציעה בעמוד השדרה. חרף המידע הנרחב שלהם עדיין היו לי שאלות. ברגע שכל השאלות שלי נענו החלטתי לעבור את הטיפול בעזרת תאי גזע.

טיפול תאי גזע ראשון באוגוסט 2005

הטיפול החל באוגוסט. מח עצם הוצא מעצם הירך שלי תחת הרדמה מקומית. בספטמבר הם אמרו לי שהדגימה הכילה מספר מספק של תאי גזע. לאחר מכן, נכנסתי לרשימת המתנה עד נובמבר, רק אז הייתי עובר את ההזרקה המחודשת. אבל ראשית הייתי צריך להחליט האם התאים יוזרקו ישירות לרקמה שסובבת לחוליות השבורות או האם הם צריכים לבצע פרוצדורה מונחית נוירו-ניווט ולהזריק מחדש את התאים בקירוב לחוליות השבורות. החלטתי לבחור באפשרות הראשונה, שמשמעותה הייתה ניתוח והזרקה מחודשת של התאים ישירות לחוליות השבורות.

כאשר התעוררתי מההרדמה הרגשתי כאב נורא. לכן, קיבלתי מורפיום כדי לשלוט בו. לאחר זמן מה התחלתי לראות אם היו שינויים כלשהם בגמישות שלי אך לא היו. תחילה הבדיקות שעברתי לאחר הניתוח התרחשו כל שעה. ביום השני הם הסירו את הסד לצוואר שהושם כדי לוודא שהחוליות הצוואריות שלי במקומם הנורמאלי. זה הפך את השכיבה במיטה לנוחה יותר ולא עברתי בדיקות על בסיס שעתי יותר, אלא כל שעתיים. ביום השלישי שלאחר הניתוח יכולתי לשבת בכיסא הגלגלים למשך 45 דקות, למרות שעדיין היו לי בעיות להשאיר את ראשי מורם כאשר לא שמתי את הסד לצוואר. הבדיקות לאחר הניתוח נמשכו במרווחים של שעתיים. תהליך ההתאוששות עבר חלק והרופאים שחררו אותי ביום למחרת.

התוצאה

תחילה לא יכולתי להרגיש דבר מלבד הרגשה מוזרה מסוימת של חוסר מנוחה בגופי. ההרגשה העמומה והמעורפלת בתוך גופי נעלמה במהלך הארבעה-חמישה חודשים הראשונים, במיוחד נעלמה מהבטן ומהרגליים. בפעם הראשונה יכולתי לחוש מאיפה באה התנועה בבוהן הגדולה שלי והתחלתי להיות בטוח יותר ויותר על כך שיכולתי ללכת שוב יום אחד אם רק היה לי את הכוח. לכן, התחלתי להעלות את אימון המשקולות שלי ואת תרגילי ההליכה שלי בהליכון. פונקציות גופניות שחסרו לי לא חזרו אך הקיימות נהפכו לחזקות בהרבה. לבסוף, התחלתי לחוש חום וקור. לעולם לא נהניתי מטמפרטורות החורף הקרירות שלי כל כך! ורק לחשוב על האריחים החמים במקלחת מתחת לכפות הרגליים העירומות שלי! ידעתי לבטח שאנסה טיפול שני.

טיפול תאי גזע שני במאי 2006

הפעם תאי הגזע הוזרקו מחדש באמצעות דיקור מותני בקירוב לחוליות השבורות.

התוצאה

הפעם מצאתי כי באופן מיידי תפקוד המעיים והשלפוחית שלי השתפר ויכולתי לחזור לחיים אישיים מגשימים. כל זה הניע אותי רבות להמשיך להתעמל. ההתקדמות המשיכה טוב למשך חודשיים עד שיכולתי להרים את שני רגליי מהקרקע. ההתכווצויות פחתו משמעותית ושמירה על האיזון שלי נהפכה לקלה בהרבה. אך לא משנה כמה המשכתי להתעמל, עדיין ניצבו מולי כמה מגבלות. זה גרם לי להיות עצוב ומדוכא והחליש את הנחישות שלי. אז הייתי מתעורר מהדיכאון ושוב מרגיש גאה בכל מה שיכולתי לעשות. כיום אני מקבל את הנכות שלי ואני כבר לא מתמקד כל כך על הגוף. אני נהנה מלחיות חיים עצמאיים. לאחר שהשלמתי עם ההשלכות של התאונה, אני כעת מחפש אחר אתגרים חדשים שיעסיקו אותי בזמני הפנוי. מכיוון שהרווחה שלי תלויה בתמיכה ובעידוד אני הולך לוותר על העסק שלי ולהתחיל לנסות להתקבל למשרות אשר יאפשרו לי לעבוד ביחד עם אנשים אחרים.

העצה שלי

לעולם אל תוותרו! תנסו כל דבר!

עוד נמסר כי מיקי שחם הוא שפיתח את טכנולוגיית ומכשיר הסיטוג'ן - הטכנולוגיה הראשונה בעולם באמצעותה ניתן לאסוף מספר תאי גזע מדם טבורי הגבוה משמעותית (בכ- 80%) שיכול לשרת גם:

· השתלות במבוגרים ולא רק בילדים כפי המצב עד היום.

· סדרות השתלות של רפואה רגנרטיבית / רפואת חידוש איברים, הדורשות במצטבר מספר תאים גבוה.

· טיפול במספר מחלות שונות במהלך החיים.

לפי מיקי שחם, בארץ, הטכנולוגיה זמינה ללקוחות בנק דם טבורי "בנק החיים", בלבד ובקרוב מתחיל שיווקה גם בעולם.