רווחה בעולם קפיטליסטי

ד"ר איתמר כוכבי

רואה חשבון ועורך דין

מרצה בפקולטה הנדסת תעשיה וניהול בטכניון בקורסים:

"חשבונאות ניהולית מתקדמת" ו"בקרת עלויות".

הספר רווחה בעולם קפיטליסטי עוסק בתוכניות החברתיות להשגת צדק חברתי על ידי חלוקת זכויות, חובות ומשאבים חברתיים, שהפעילה מדינת ישראל במהלך השנים, ואת השפעתן הניכרת לביסוס הדין הנהוג במדינה. ניסיונות שונים שנעשו במדינת ישראל במטרה להביא לצמצום העוני ולהקטנת הפערים ההולכים וגדלים בין פלגי האוכלוסייה, טרם השיגו את מטרתם במלואה.

ברבות השנים הפעילה המדינה תוכניות שונות להפחתת העוני ולצמצום הפערים החברתיים, אך   הללו לא צלחו וממדי העוני הוסיפו להעמיק. הסיבות לכך מגוונות: החל בסכומים הזעומים  שהממשלה הייתה מוכנה להשקיע בפרויקטים השונים, וכלה באי יעילותן של תוכניות הרווחה (עקב מתן תעסוקה בלבד לאוכלוסייה ענייה וחלשה, ללא טיפול בחסם ההון האנושי הנמוך).

הגישה הרווחת כיום הינה הגישה המכונה "מרווחה לעבודה", שהיא מדיניות אקטיבית המתנה

מתן גמלות בהצטרפות לשוק העבודה, בניגוד לגישה של מדינת הרווחה הפסיבית, המעניקה גמלות ללא תנאי ואשר יוצרת תלות כלכלית.

בחנתי כמה תוכניות אשר הופעלו במדינת ישראל במהלך השנים: תוכניות ויסקונסין, מהל"ב ואורות לתעסוקה שבהן ניסתה המדינה להפריט את שירותי הרווחה.

על מנת שהתוכניות המופרטות תצלחנה, היה על המדינה לקבוע מטרות ראויות ומנגנונים לצמצום מרבי של פגיעה אפשרית במשתתפים בתוכניות, תוך הגברה מרבית של יעילותן.

בסופו של דבר התוכניות לא נחלו הצלחה ומסוף אפריל 2010  הן לא הוארכו, על אף ניסיונות של ראש ממשלת ישראל,  בנימין נתניהו, להאריכן בשלושה חודשים, עם סיום תחולת החוק.

תכניות ויסקונסין, מהל"ב ואורות לתעסוקה

סקרתי את המרכיבים הבסיסיים של התוכניות "מעבר מסעד לעבודה" שהינם: ויסקונסין, מהל"ב ואורות לתעסוקה (התוכניות המכונות במדינות אירופה בשם "מדיניות הפעלה").

למרות ההבדלים בין תוכניות המופעלות במדינות שונות, ובמיוחד ההבדלים בין התוכניות בארצות הברית (הקשורות למסורת הכלכלית הניאו-ליברלית במדינה זו), לאלו שבמדינות אירופה (מדיניות סוציאל-דמוקרטית), בכל התוכניות מסוג "מרווחה לעבודה" קיימים כמה מרכיבים מרכזיים:

1.      חיוב: התוכניות מתנות את המשך קבלת הגמלות והמענקים בפעולות שמטרתן הברורה היא השתלבות בשוק העבודה. יחיד שאינו מוכן לקחת חלק בפעולות אלו, אינו זכאי לקבלת הגמלות והמענקים.

2.      הצעת מגוון פעולות שמטרתן עידוד וסיוע בהשתלבות בשוק העבודה.  עם פעולות אלה נמנות השמה בעבודה, רכישת כלים לחיפוש עבודה, השלמת ההשכלה והרחבתה, הכשרה מקצועית, תעסוקה במסגרת הקהילה, הכשרה פנים-מפעלית ותעסוקה מסובסדת.

3.      התוכניות מרכזות תחת קורת גג אחת את מלוא הטיפול הנדרש למשתתפים בהן, ומדגישות את הטיפול האינדיבידואלי והמתמשך ביחיד. מכאן שכל המערכות המטפלות ביחיד הנתמך בגמלות ובמענקים (בטחון סוציאלי, שירות תעסוקה, שירותי הכשרה וטיפול סוציאלי) מרוכזות במקום אחד.

במקביל מציעות התוכניות למשתתפים מערכות תומכות תעסוקה, כגון טיפול בילדים קטנים, הסעות, מימון רכישתם של בגדי עבודה, סיוע בביטוח בריאות והנחות מס.

תוכניות הרווחה  במדינת ישראל

תוכנית ויסקונסין

מודל התוכנית לקוח מהתוכנית "מרווחה לעבודה" שהופעלה במדינת ויסקונסין שבארצות הברית בשנת 1992 ומכאן שמה. כתוצאה מעלייה במספר מקבלי גמלת הבטחת הכנסה בישראל ושיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה, הפוגעים במשק הישראלי, החליטה ממשלת ישראל בישיבתה מיום 16.08.2000 לבצע ניסוי של תוכנית ויסקונסין.

מטרת התוכנית היתה להעביר אוכלוסיות ממעגל האבטלה למעגל התעסוקה באמצעות התניית מתן הסעד ביציאה לעבודה או על ידי נקיטת צעדים פעילים המובילים להתפרנסות עצמאית.

לצורך עמידה ביעדי התקציב קבעה הממשלה, בחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004, הפחתה של 600 מיליון שקל בקצבת הילדים – פעולה שפגעה בעיקר במשפחות הגדולות. כך לדוגמה נקבע כי עד שנת 2009 תהפוך קצבת הילדים אחידה לכלל הילדים.

שיאו של התהליך במסגרת התוכנית מצא ביטויו בהחמרת התנאים המזכים בקבלת גמלה להבטחת הכנסה ודמי אבטלה. על מנת להיות זכאי לקבלת הגמלה היה על המועסק לעמוד לפחות באחד משלושת התנאים החדשים:

1. עבודה רגילה, בדומה לעובד בשוק העבודה – מי אשר נמצא עבורו סידור עבודה איבד את זכאותו לגמלה אך קיבל בתמורה תמיכה זמנית במעונות יום, תלושי מזון, ביטוח בריאות ואף החזרי מס.
2. עבודה מסובסדת – במסגרתה המדינה משתתפת בהכנסה של המועסק בחודשים הראשונים. המועסק השתתף בעבודה קהילתית, הכוללת עבודות התנדבות אשר מקנות למועסק בהן הרגלי עבודה והכשרה מקצועית. בהכשרה המקצועית מוענקים למובטל כלים המאפשרים לו ידע לשיפור כושר השתכרותו.
3. עבודה מוגנת – מיועדת למי שאינו מסוגל להשתלב בעבודה ויש להתאים עבורו עבודה בתנאים מיוחדים.

תשלומי הגמלות היו מותנים בהשתתפות בעבודה בהיקף של 28 שעות בשבוע, או בהשתתפות בתוכניות חינוך והכשרה מתאימות. למסרבים להשתתף בתוכנית נשללה הגמלה לתקופה בת חודשיים ולאחר מכן, אם עמדו בתנאים, המשיכו לקבל את הגמלה.

היתרונות והחסרונות בתוכנית ויסקונסין

התוכנית הייתה ניסיון מצד ממשלת ישראל למצות את כושר ההשתכרות של מקבלי גמלות העבודה תוך שיתופם באחריות לכך, על מנת שיעברו מתלות בגמלות לעצמאות כלכלית וחברתית. אפשרויות התעסוקה שנפתחו בפני מקבלי הגמלה לא פתרו את בעיית העוני, וזאת מכמה סיבות: תקופת הזמן שיועדה לתוכנית הייתה קצרה מדי, ההכשרות שהציעה התוכנית לא היו רלוונטיות לתקופת זמן קצרה לאוכלוסיית יעד כה בעייתית, מרבית העבודות שהוצעו במסגרת התוכנית התאפיינו בהכנסה נמוכה ובחוסר קביעות, והמשתתפים לא הצליחו להגדיל את הכנסתם ולא שיפרו את רווחתם. במקומות שבהם נחלה התוכנית הצלחה, לא היה ברור אם ההצלחה נבעה מביצוע הרפורמה או מצמיחה כלכלית במשק בכלל. כמו כן, הייתה עלולה לחול הרעה בתנאי העבודה ובמשכורות של כלל העובדים בשל הרחבת כוח העבודה, מצב העלול ליצור מעגל מובטלים חדש.

תכנית מהל"ב

תכנית מהל"ב (מהבטחת הכנסה לתעסוקה בטוחה) הוקמה באוגוסט 2005 לתקופת ניסיון בת שנתיים, כגרסה משופרת לאחר תוכנית ויסקונסין. התוכנית הופעלה בעקבות המלצות ועדת תמיר (בראשותו של פרופ' יוסי תמיר, לשעבר מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי).

מטרת התוכנית הזו, כמו קודמתה, הייתה החזרתם של מקבלי גמלת הבטחת הכנסה לשוק התעסוקה. העניין הכלכלי שעמד לנגד עיניהם של תומכי התוכנית היה ברור:

עידוד האוכלוסייה שאינה עובדת להצטרף למעגל העבודה ובכך להפחית את תשלומי ההעברה, דבר שבטווח הארוך יחסוך למדינה מיליוני שקלים.

התוכנית הופעלה בהדרגה, תחילה בנצרת ונצרת עילית, בחדרה וסביבותיה, בירושלים, באשקלון ובשדרות. לצורך הפעלת התוכנית התקשרה ממשלת ישראל עם ארבע חברות עסקיות, חברות למטרות רווח ומוסדות ללא כוונת רווח. ההתקשרות הראשונית בין הממשלה לחברות המפעילות נקבעה לשנתיים והייתה קיימת אופציה להארכה.

בתוכנית השתתפו, בכל ארבעת האזורים יחד, כ-15,000 משקי בית, המונים כ-18,000 יחידים ומהווים מדגם מייצג של מקבלי הבטחת ההכנסה בישראל, ביניהם נשים וגברים, ותיקים ועולים, יהודים ושאינם יהודים, ובהם דורשי עבודה, מועסקים בעלי הכנסה נמוכה  המקבלים השלמת הכנסה, הורה יחיד או אם נשואה עם ילד בגיל שנתיים ומעלה. כ-75% מהמשתתפים בתוכנית היו מתחת לגיל 54 וממוצע השנים שלא עבדו קודם לכן עמד על שלוש שנים ומעלה.

בתוכנית מהל"ב חויבו משתתפים לא עובדים להתייצב בכל יום (למשך 40-30 שעות שבועיות) ולהשתתף בתוכנית האישית שהוכנה להם ואשר מטרתה הייתה לשלבם מחדש בשוק העבודה. כך למשל נכללו בתוכנית האישית מגוון קורסים לצורך הקניית כלים לקידום  ההשתלבות בעבודה. סירוב להשתתף בתוכנית או אי-מילוי תנאי התוכנית גררו שלילת גמלות לתקופת זמן נתונה. במקביל הוקמו ועדות ערר שבפניהן ניתן היה לערער. דוגמה לערעור מעין זה ניתן בפס"ד יעחקו פיסחוב סימיונוביץ.

היתרונות והחסרונות בתוכנית מהל"ב

בדו"ח מיוחד של מבקר המדינה פורטו היתרונות והחסרונות של תוכנית מהל"ב:

תוכנית מהל"ב הייתה בעלת "פוטנציאל חיובי", קבע המבקר, מאחר שהיא כללה מרכיב של ליווי אישי, מתן תשומת לב והשקעה בטיפוחו של דורש העבודה באמצעות הכשרות איכותיות. השירותים תומכי העבודה נועדו לשמש כלי אפקטיבי לשילוב המובטלים במעגל התעסוקה. שילוב של מקבלי הגמלות המשתתפים בתוכנית בשירות בקהילה עשוי היה להעלות את הלגיטימציה הציבורית למתן גמלות הבטחת הכנסה לזקוקים להן.

תפיסת משרד האוצר הייתה כי תכנית מהל"ב תביא לצמצום נטל ההוצאה הציבורית ולהגדלת שיעור ההשתתפות בעבודה, ובכך תסייע בצמיחה הכלכלית.

הביקורות העיקריות על תכנית מהל"ב הושמעו בין היתר בעניינים הבאים:

ראשית, ההכשרות המקצועיות סיפקו מענה חלקי בלבד ולא היה בהן די, הפתרונות שניתנו ליחידים בעלי צרכים מיוחדים לא היו הולמים ולא ניתן מענה לשחרור משתתפים שאינם מסוגלים לעבוד.

שנית, החסמים שמנעו מן המשתתפים לעבוד טופלו באיחור.

שלישית, על פי דו"ח המוסד לביטוח לאומי, תשלום הגמלה הופסק (עקב השמה בעבודה), לשיעור

קטן של 40%-30% מכלל המתייצבים במרכזים בחודשים אוגוסט 2005 עד אפריל 2006.

החיסרון העיקרי של התוכנית היה שההשמות לא היו איכותיות, והביאו לכך ש-52% מהמשתתפים שהו למעלה משנה במרכזים מבלי שהושמו באופן קבוע לעבודה. הגורם לכך נבע מהעובדה שמטרתם המידית של מנהלי התוכנית הייתה מציאת עבודה למשתתף, בלי שבדקו אם העבודה שאליה סווג ונשלח אכן מתאימה לאותו משתתף.

הליקויים האמורים לעיל הוזכרו גם בדו"ח ועדת דינור.

תוכנית אורות לתעסוקה

בעקבות הביקורת הקשה על תוכנית מהל"ב הוחלט לשנות את התוכנית ולהפעילה כמתכונת ניסיונית הדומה במאפייניה וביעדיה לקודמתה, אך יעילה יותר ומשופרת. המהדורה החדשה  נקראה אורות לתעסוקה, וניתן לה ביטוי באמצעות חוק (להלן ייקרא: "חוק אורות לתעסוקה"). 

תכנית אורות לתעסוקה יצאה לדרך באוגוסט 2007 וכללה סיוע ומתן כלים לחיפוש עבודה בגופים ציבוריים בקהילה לצורך רכישת מיומנויות עבודה, הכשרה מקצועית, השלמת השכלה, סבסוד תעסוקה ליצירת מקומות עבודה חדשים ותוכנית שיקום למשתתפים בעלי צרכים מיוחדים שכושר עבודתם מוגבל. כמו כן, ניתנה האפשרות לקבל סיוע בטיפול בילדים ולהיעזר במערכות תומכות נוספות. אוכלוסיית היעד של התוכנית הייתה מקבלי הבטחת הכנסה באזורים שנבחרו. נוסף על כך נקבע כי יוקמו מרכזי תעסוקה שתפקידם לקדם את שילובם של מקבלי גמלות בעבודה.

השינויים העיקריים בתוכנית אורות לתעסוקה

בתוכנית אורות לתעסוקה הורחבו האזורים שבהם הופעלה התוכנית, ונוספו היישובים עין מאהל, מועצה מקומית בסמ"ה (מועוויה, ברטעה ועין א-סאלה) ונתניה. גיל המשתתפים היה נמוך יותר, שכן התוכנית יועדה בראש ובראשונה לצעירים מתחת לגיל 45, והרעיון היה כי שירותים "תומכי עבודה", יאפשרו את השבתם של הללו אל שוק העבודה. בנוסף הושם דגש על השתתפות מרצון של בני 45 ומעלה המקבלים גמלת הבטחת הכנסה.

כן נקבע כי בעלי מוגבלויות, עולים, נכים, אקדמאים ואלו המצויים מזה זמן רב בתוכנית, לא יחויבו עוד להשתתף בה, אך יידרשו להתייצב בשירות התעסוקה לשעה בשבוע.

אותם יחידים אשר שוחררו מן התוכנית עדיין יהיו זכאים ליהנות משירותי התוכנית.

לדוגמה, בני 45 ומעלה שעברו מתוכנית אורות לתעסוקה לשירות התעסוקה, עדיין יכולים היו לקבל שירותים מן המרכזים של התוכנית, אם חפצו בכך. השינוי העיקרי אשר הוכנס בתוכנית אורות לתעסוקה ביחס לקודמתה היה ש"אורות לתעסוקה" נבנתה על תמרוץ של מפעיליה כך שישלבו את המשתתפים במשרות איכותיות.

התמרוץ נעשה על ידי תגמול של המפעילים על הצלחתם ביישום בעבודה איכותית ומתמשכת.

כמו כן, התוכנית כללה מסלולים שונים בהתאם לקבוצות האוכלוסייה השונות, לשם התאמת התוכנית והיעדים לכל אחת מהן. נוסף על כך, מידת שביעות הרצון בקרב המשתתפים בתוכנית נאמדה באמצעות סקרים.

ההפרטה בתוכנית אורות לתעסוקה

הפרטה בזירה הציבורית משמעה העברת האספקה של שירותים ציבוריים באמצעות עובדי ציבור לאספקה באמצעות גופים עסקיים או באמצעות מלכ"רים (מוסדות ללא כוונות רווח).

למעשה, הפרטה הינה החלפת חוזה העבודה בין המדינה לבין עובד הציבור, בחוזה לאספקת שירותים בין ספק השירות לבין המדינה.

בתוכנית אורות לתעסוקה נקבע כי הפעלת מרכזי תעסוקה תיערך באמצעות תאגיד שהמדינה התקשרה איתו, ולמעשה בהתקשרות זו הופרטו שירותי הרווחה על פי ס' 38 לחוק אורות לתעסוקה.

הביקורת על ההפרטה

דו"ח מבקר המדינה קבע כי הפעלת התוכנית, בעיקר בשנה הראשונה לניסוי, התאפיינה בכשלים מגוונים. כשלים אלה נבעו בחלקם מהיעדר התאמה בין מאפייני התוכנית לצורכי המשתתפים ולמגבלות שוק העבודה. ניתן להניח שהכשלים נבעו גם עקב יכולתם המוגבלת של מפעילי המרכזים והמנהלים, אשר באחריותם הטיפול בפועל במשתתפים, ליישם את היעדים התעסוקתיים.

הסיבה לכשלי התוכנית ולביקורת הציבורית שהופנתה כלפיה נעוצה בבעיות תכנון, הקשורות לעובדה שהוחלט להפקיד את הפעלת התוכנית בידי חברות הפועלות למטרות רווח, ולתגמל אותן בעיקר בתמורה לצמצום מספרם של מקבלי גמלות ושילובם בשוק העבודה. תגמול מן הסוג הזה הביא לכך שהחברות הללו פעלו לצירוף מהיר של משתתפים לשוק העבודה, בלי שנעשו מאמצים מספקים להבטיח כי המשרות יאפשרו שיפור לאורך זמן במצב התעסוקתי וברמת החיים. המגמה שאפיינה את התוכנית הניסיונית היא הכללתם בתוכנית של כל מקבלי גמלת הבטחת ההכנסה, בלי למיינם ובלי לוודא כי קיים סיכוי סביר לכך שהמשתתפים אכן יוכלו להשתלב בשוק העבודה, והתוכנית לא כללה מנגנון שיאפשר לשחרר משתתפים שאין סיכוי סביר לשלבם בשוק העבודה. העובדה שכמחצית מהמשתתפים בתוכנית שהו למעלה משנה במרכזים בלי שנמצאה תעסוקה עבורם מלמדת על מגבלה ברורה במבנה התוכנית.

כשל נוסף הינו מגבלת הכלים העומדים לרשות מפעילי התוכנית: התפיסה שעמדה לעיני המתכננים הייתה שעדיף להביא לשילובם המהיר של המשתתפים בשוק העבודה, מתוך הנחה ששילוב מהיר וצבירת ניסיון מספקים אמצעי חשוב למי ששהו זמן רב מחוץ לשוק העבודה. כתוצאה מכך, האמצעים שעמדו לרשות המשתתפים היו בעיקר חיפוש עבודה אינטנסיבי וקורסים קצרי מועד ללימוד הדרכים לחיפוש עבודה ולכתיבת קורות חיים, וכן קורסים בסיסיים בעברית ובמחשבים וכיו"ב.  הדרך היחידה כמעט שעמדה לרשות המרכזים לטיפול במי שנותרו בהם הייתה שירות בקהילה – מעין עבודות יזומות במסגרות ציבוריות שונות. אף שאפשרות זו נועדה במקור לספק ניסיון תעסוקתי לחסרים אותו, נעשה שימוש נרחב באמצעי זה לצורך מתן מענה לאלה שהמרכז לא הצליח להעסיקם. מגמה זו עוררה תרעומת גדולה, בקרב המשתתפים ובקרב ארגונים חברתיים. זאת ועוד, ניכר היה כי יוזמי התוכנית במשרד האוצר ראו בה כלי לצמצום מספרם של מקבלי הגמלות ולהקטנת ההוצאה הציבורית, וכי הם לא הביאו בחשבון את ההשלכות השליליות האפשריות על יחידים ומשפחות.

ההתעקשות להפעיל את התוכנית על ידי חברות פרטיות (ולא על ידי מלכ"רים או גורמים ציבוריים) רק העצימה תחושה זו בקרב מבקרי התוכנית.

היתרונות והחסרונות של תוכנית אורות לתעסוקה

המדינה השקיעה סכום נכבד במשתתפי התוכנית בתחומים שונים כגון:

1. טיפול אישי על ידי מתכנן יעדים תעסוקתי הכולל ייעוץ, הכוונה ועזרה במציאת עבודה.

2. מתן הדרכות, הכשרות, קורסים מקצועיים, השתלמויות וכיו"ב.

3. מתן התייחסות לכל סוגי האוכלוסיות.

ההשקעה של המדינה במרכזי התעסוקה יצרה מקומות עבודה חדשים בערים שבהן פעלו המרכזים. באופן ישיר עבדו בכל מרכז 100-50 אנשים, ואחרים הועסקו כדי לספק את השירותים העקיפים.

במסגרת התוכנית העניקה המדינה למשתתפי הניסוי עזרה במיצוי זכויותיהם במוסד לביטוח לאומי, ועדות הערר היו זמינות ובלתי תלויות במרכזים התעסוקתיים והמשתתפים זכו לקבל סיוע משפטי מטעם המדינה.

אף על פי כן, הביקורת אשר העריכה את התוכנית מצאה כי רק מעטים מצאו עבודה במשרה מלאה.

רק 36% מסך השמות כוח האדם ו-28% מכלל משתתפי התוכנית בשנים 2009-2007 מצאו עבודה או הגדילו את אחוזי המשרה. כמו כן נרשם פער בין מספר ההשמות הרשומות לבין מספר האנשים שהושמו בפועל, דבר שהעיד על איכותן הירודה של ההשמות הללו. בנוסף, לא היה בתוכנית כדי לשפר את סיכויי ההשתלבות בעבודה בקרב משתתפים מעוטי השכלה, קבוצה אשר בעיקר למענה נועדה התוכנית מלכתחילה. הכנסתם של המשתתפים אשר הושמו בתוכנית הייתה נמוכה ולא חילצה אותם מעוני, ועל פי מכון ברוקדייל, בקרב הקבוצות שהופנו לתוכנית בדצמבר 2007 לא נמצא שינוי בסך ההכנסה המשפחתית.

השגות בהפעלת תכנית אורות לתעסוקה

ועדת הכספים של הכנסת התכנסה (בסמוך לתום תקופת התחולה של החוק) לדיון בנושא הפעלתה של תוכנית אורות לתעסוקה. הוועדה התנגדה להצעה להרחיב את התוכנית בשנה נוספת ובפריסה כלל ארצית, וחברי הכנסת המליצו שלא להאריכה. להלן השגותיהם:

1.      התוכנית הופעלה בידי חברות שפעלו למטרת רווח אישי, ומטרתן העיקרית הייתה להעביר את מקבלי הגמלות לשוק העבודה בכל מחיר.

2.      מטרת התוכנית לא הוגדרה כמעבר לתעסוקה ראויה של המשתתפים בה.

3.      עלות התוכנית הייתה גבוהה ביחס למידת יעילותה. כך למשל היה בארץ מחסור במקומות עבודה חדשים, ועל הממשלה היה להקצות כספים ליצירת מקומות עבודה חדשים ולא להשמת עובדים.

4.      הטיפולים במרכזים לא כללו את הגדלת ההון האנושי של המשתתפים, למשל השלמת השכלה והכשרה מקצועית לזקוקים לכך.

5.      לא הוקם מנגנון למיון המשתתפים, אשר יכול היה למנוע שהות ארוכה ומיותרת של משתתפים במרכזי התעסוקה.

6.      התוכנית ייצרה כוח עבודה זול שלא אִפשר למשתתפיו קיום בכבוד.

7.      התוכנית אפשרה לממשלה להתנער מאחריותה לדאוג לרווחת אזרחיה, בהפריטה את שירותי התעסוקה.

ד"ר איתמר כוכבי, רואה חשבון ועורך דין, כלכלן ומומחה למיסים.

תואר הדוקטור הוענק לו בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, שם גם השלים את לימודיו כרואה חשבון וככלכלן. מאז שנת 1996 מכהן כמרצה בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון, מלמד את הקורסים "חשבונאות ניהולית מתקדמת" ו"בקרת עלויות" ועומד על התמודדות עם אתגרים כלכליים, חשבונאיים ומשפטיים במדינת ישראל ובעולם. חוברת בקרת עלויות שכתב להרצאותיו, נוסף על חוברות התרגול במיקרו כלכלה ובחשבונאות ניהולית, מלוות שנים ארוכות את לימודיהם של סטודנטים רבים במקצועות החשבונאות והכלכלה.

למעלה משני עשורים מוביל איתמר כוכבי, משרד עצמאי בתחום התאגידים, החשבונאות והמיסים.

רס"ן (מיל.), מתגורר בחיפה, נשוי לנגה ואב לאפרת, נמרוד ויותם.

הספר רווחה בעולם קפיטליסטי פותח צוהר אל התוכניות החברתיות של מדינת ישראל בשנים האחרונות. הספר עוסק ביעילותו של מודל מס הכנסה שלילי, תוך השוואה למודלים הקיימים במדינות נוספות בעולם. חלוקה מחודשת של זכויות, חובות ומשאבים חברתיים, עולה בקנה אחד עם משנתו של המחבר ומציעה התבוננות מחודשת בשכבות החלשות והחזקות של החברה הישראלית.

הספר: רווחה בעולם קפיטליסטי יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס במרס 2013.

מיקום המשרד: קריית הממשלה פל ים  7, חיפה, טל: 8621350- 04, פקס: 8621349- 04, פל': 5443671- 050

 e-mail: [email protected]