הפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון,  מרצה בקורסים "חשבונאות ניהולית מתקדמת" ו"בקרת עלויות".

מחבר הספר: "רווחה בעולם קפיטליסטי" Welfare in a Capitalist World, אשר יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס.

תהליך הלבנת הון

הלבנת הון  (Money Laundering) הינה פעולה פיננסית או פעולה ברכוש אשר מקורו בפשיעה הנעשית תוך ניצול יעילות הגלובליזציה ושימוש במערכות פיננסיות עולמיות למען הסתרת זהות מקור ויעד הכסף או הרכוש המועבר בפעולה האמורה לעיל.

המטרה הינה להטמיע את הכסף ה"שחור" ברכוש וכסף לגיטימיים ולהכינם לשימוש חוזר למימון טרור ולשימוש כל סוג עברייני אחר (סחר בסמים, סחר בנשק, סחר בבני אדם וכד').

הגדרת הלבנת הון כעבירה, הינה התפתחות חדשה יחסית לעבירות פליליות קלאסיות כמו רצח, גניבה וכד', לא רק בישראל, אלא בעולם כולו. בישראל נחקק חוק הלבנת הון בשנת 2000.

המלחמה בהלבנת הון בישראל

רשויות הנלחמות בפשיעה במדינות רבות הגיעו למסקנה שלשם מלחמה בפשע מאורגן, בארגוני טרור ובעבירות רבות אחרות ישנה חשיבות לפתח סטנדרטים בינלאומיים שיאפשרו שיתוף פעולה בין המדינות. כחלק ממלחמה זו ישנה חשיבות לחסימת מקור הכספים לעבריינים על ידי ביטול האפשרות להלבנת הכסף. כתוצאה מכך, בסוף שנות ה-80 נכתבה האמנה הבינלאומית הראשונה לשיתוף פעולה. מדובר באמנת האו"ם נגד הסחר הלא חוקי בסמים נרקוטיים וחומרים פסיכותרופיים (אמנת וינה, 1988), בה לראשונה הוזכר איסור הלבנת הון והוקם כוח משימה בינלאומי.

בשנת 2000 נחקק בישראל החוק לאיסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן יקרא: החוק), כחלק מהמלחמה העולמית בהלבנת הון. על פי החוק, המבצע פעולה של הלבנת הון דינו מאסר עשר שנים או קנס פי עשרים מהקנס העומד כיום על 226,000 ש"ח. כמו כן, ובהתאם למקובל בעולם, החוק כולל חובות דיווח על כל העברת כספים בעת הכניסה והיציאה מישראל. בנוסף, מוטלים חובות דיווח על גופים פיננסיים ותאגידים בנקאיים מכוח צו איסור הלבנת הון ואיסור מימון טרור (חובות זיהוי, חובות דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים), התשס"א-2001.

יתר על כן, החוק  מורה על הקמתו של מאגר מידע, אשר יכלול דיווחים המגיעים לרשות, במטרה ליצור כלי עבודה מרכזי לצורך אכיפת איסור הלבנת הון ואיסור מימון טרור. מכוח החוק הוקמה רשות מוסמכת, הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור, שתנהל ותאבטח את המידע הנמצא במאגר. לשם הגנת המידע במאגר הוטלו על בעלי התפקידים ברשות המוסמכת חובות סודיות בהתאם להוראות הסודיות שבדיני המס וכן נקבע עונש מאסר של 3 שנים או קנס העומד על סכום של 75,300 ₪ על מי שמפר חובות אלה (קנס בהתאם לס' 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977).

מטרת החוק לאיסור הלבנת הון

המטרה העיקרית של החוק לאיסור הלבנת הון הינה: איתור כסף שמקורו בפשע, צמצום הפשע העתידי ומניעת שימוש עברייני נוסף בכסף שהושג על ידי עסקאות עברייניות. החוק הישראלי מהווה חלק ממלחמה העולמית בפשע מאורגן, סחר בסמים וכד' וחלק מההסכמה הבינלאומית על שיתוף פעולה.

עבירה על פי חוק הלבנת הון

חוק איסור הלבנת הון כולל בתוכו 3 עבירות מרכזיות המעוגנות בסעיפים 3 ו-4 (טשטוש מקור של רכוש אסור, עשיית שימוש ברכוש אסור והפרת חובות דיווח). העבירות דנות ברכוש אסור שמוגדר כרכוש שהיה מעורב בעבירה (רכוש שמקורו בעבירה, ששימש לביצוע עבירה, שאיפשר את ביצוע עבירה או שנעברה בו עבירה). החוק מתייחס לעבירות ספציפיות בלבד שמפורטות בתוספת הראשונה לחוק  ומהוות רשימה סגורה.

עבירות המנויות בתוספת הראשונה נקראות בשם "עבירות מקור" ומשמשות עוגן להוכחת עבירת הלבנת הון. כמו כן, ניתן להאשים יחיד בעבירת הלבנת הון לפי דיני מדינת ישראל אם בוצעו עבירות (מהרשימה האמורה לעיל) בחו"ל  והן מהוות עבירה גם באותה מדינה אשר בה בוצעו.

בעבירת הלבנת הון מדובר ב-3 שלבים:

שלב השמה (Placement) – חדירה של כסף שמקורו בפשע למערכת הפיננסית, שלב הריבוד (Layering) – פעולה להסתרת מקור האמיתי של הכסף, שלב ההטמעה (Integration) – שלב בו נעשה שימוש רגיל ולגיטימי באותו כסף.

קיים בלבול בין עבירות מס לבין עבירות החוק לאיסור הלבנת הון על אף שמדובר בשתי מערכות שונות. בעבירות מס מדובר לרוב בכסף שלא דווח לרשויות המס אשר נקרא כסף "שחור". מנגד, עבירת הלבנת הון מהווה תהליך בו כסף שמקורו בעבירות המפורטות בתוספת הראשונה לחוק (עבירות מקור) או כסף שהשתתף בעבירות מקור, נחזה להיות כסף לגיטימי.

 כיום, ברשימה של עבירות מקור נכללות רק שלוש עבירות מס – ס' 117(ב)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 וס' 211 ו-212 לפקודת המכס [נוסח חדש], התשי"ז-1957.

פטור מאחריות פלילית

סעיף 6 לחוק איסור הלבנת הון מעגן בתוכו פטור מאחריות פלילית. אולם, לא מדובר בפטור מלא אלא בפטור מאחריות פלילית לפי ס' 4 לחוק. הסעיף מאפשר מתן פטור למי שדיווח בהתאם לחובות דיווח החלות עליו לפי סעיפים 7 או 8(א), מי שדיווח על פעולה שהוא עומד לעשות ברכוש אסור או שכבר עשה ברכוש אסור (הדיווח אחרי הפעולה חייב להיות סמוך ככל הניתן לביצועה).

חילוט רכוש

מדובר בסנקציה המוטלת בנוסף לעונש על עבירת הלבנת הון ומעוגנת בחוק איסור הלבנת הון בס' 21 לחוק – חילוט פלילי, זאת במקרה בו אדם הורשע בעבירות לפי ס' 3 או ס' 4 לחוק. במקרה בו הרכוש קשור לעבירות לפי סעיפים 3 או 4 אך לא קיימת אפשרות להעמיד את העבריין לדין פלילי מכיוון שלא נמצא בישראל או לא ניתן לאתרו, או מסיבה אחרת, או שהרכוש התגלה לאחר ההרשעה תבוצע הסנקציה על פי ס' 22 לחוק – חילוט אזרחי.

עיצום כספי

פרק ח' לחוק דן בעיצום כספי הדומה במהותו לתשלום כופר וניתן להטילו בשל עבירות דיווח. אמנם, תשלום עיצום כספי לא תמיד מונע הליך פלילי, אלא אם מדובר בעבירת אי דיווח על כספים בכניסה או ביציאה מישראל, כפי שנקבע בס' 15 לחוק. החלטות על עיצומים כספיים מתקבלות בוועדה להטלת עיצום כספי המוקמת מכוח ס' 13 לחוק ומורכבת  משלושה חברים.

בהחלטה על גובה עיצום כספי הועדה צריכה להתחשב באמות המידה שנקבעו בתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי), התשס"ב-2001 בתקנה 9, כגון: האם מדובר בהפרה ראשונה, האם זו הפרה חוזרת, ומהו ההיקף הכספי של ההפרה וכו'.

בפס"ד 47023-02-12 צ'אנג הכיכר בע"מ נ' ועדה להטלת עיצום כספי נקבע, כי ניתן להטיל עיצום כספי גם בגין עבירה שהתיישנה, מאחר וחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 לא חל על הליך מנהלי של הטלת עיצום כספי. אולם, חלים כאן דיני השיהוי המנהלי וקיימת משמעות לחלוף הזמן והתמשכות ההליכים, כשיקול בהחלטה על גובה העיצום.

חובות דיווח

1. כניסה ויציאה מישראל

בהתאם לס' 9 לחוק איסור הלבנת הון על כל אדם הנכנס או היוצא מישראל חלה חובת דיווח על כספים שהוא נושא עימו, אם סכום הכסף עולה על סכום הקבוע בתוספת הרביעית לחוק  העומד על 100,000 ₪. את הדיווח בעת כניסה לישראל יש למסור בתחנת הגבול הנקראת "מסלול אדום". בעת היציאה מישראל יש לדווח לפקיד המכס בשער היציאה.

חובת דיווח זו חלה לא רק בנמלי התעופה או בנמלי הים, אלא גם אם הכסף מועבר באמצעות הדואר או בכל דרך אחרת למעט אם נעשה שימוש בשירותי תאגיד בנקאי. במקרים אלו ישנה חובה לדווח לפקיד המכס במקום המשלוח. ניתן לעשות זאת על ידי טפסים לדיווח הנמצאים בתחנות הגבול, בבתי המכס או באתר האינטרנט של אגף המכס ומע"מ או לבקש את הטופס במוקד הטלפון הארצי.

הפרת חובת דיווח הינה עבירה של אחריות קפידה והעבירה נוצרת ברגע שלא דווח על כסף שהיה חייב בדיווח ללא הבדל אם מדובר בכסף ממקור חוקי או אם היחיד שלא דיווח לא ידע על חובת הדיווח. אם לא הושלמה חובת הדיווח ניתן לתפוס את הכסף העולה על הסכום המותר בהעברה, ללא דיווח.

העובר על עבירת אי-הדיווח, דינו מאסר שישה חודשים או קנס בשיעור העומד על 226,000 ₪ או קנס העולה על פי עשרה מהסכום שלא דווח, לפי הסכום הגבוה יותר.

מקובל שאם עובר עבירה נתפס במעבר גבול עם סכום כסף שלא דווח, הוא נחקר במקום והסכום הלא מדווח (העולה על הסכום המותר) נתפס במעמד החקירה ועל פי ס' 11 לחוק איסור הלבנת הון ניתן להחזיק את הכסף במשך 10 ימים.  אם לא הוגש כתב אישום או לא הוטל עיצום כספי תוך תקופה של 10 ימים, הכסף יוחזר לאותו יחיד.

הועדה לעיצומים כספיים רשאית להטיל עיצום כספי בהתאם לס' 15(א) לחוק שלא יעלה על מחצית מהקנס שנקבע בס' 61(א)(4) לחוק העומד כיום על 226,000 ₪ או עד פי חמישה מהסכום שלא דווח עליו, לפי הגבוה. שר המשפטים קבע בתקנות איסור הלבנת הון (עיצום כספי) הקלות מסוימות לעניין הסכום שיש להטיל בעיצום הכספי. בתקנה 12 נקבע שבמידה ואי דיווח היה בפעם הראשונה והסכום שלא דווח עליו היה נמוך, אזי סכום הקנס לא יעלה על מחצית מהעיצום הכספי הקבוע בס' 15(א) לחוק. כמו כן, הועדה יכולה לחרוג מסכומי הקנס שנקבעו לחומרא או לקולא מטעמים מיוחדים שיירשמו.

בכל מקרה של ספק מומלץ מאוד להיוועץ עם רשויות המס כדי להימנע מתשלום קנס גבוה. לדוגמא, נושא של "הבניה" (Structuring) בו אדם במתכוון לא מדווח על סכומים שאינם מחייבים בדיווח כשלעצמם, אך חיבורם (סכומם הכולל) היה חייב בדיווח. פעולה זו, בהתאם לאמור בפס"ד שם טוב, מהווה עבירה חמורה גם אם מקור הכספים הינו חוקי וגם אם הדבר נעשה ללא מחשבה פלילית.

"דרך נפוצה ופשוטה לשיבוש חובת הדיווח על תנועות כספים ולהערמה על המערכת היא בביצוע מהלך הקרוי הַבְנָיָה (Structuring). המושג הבניה, הינו פיצול הפקדת כספים להפקדות מספר על דרך זו שבכל הפקדה מופקד סכום כסף הנמוך מן הסכום החייב בדיווח. ללא ההבניה היה הסכום הכולל חייב בדיווח, וההבניה מביאה לפיצול הסכום לסכומים קטנים הפטורים מדיווח. הבניה היא אפוא אמצעי ליצירתו של מיסוך בין הכספים הגדולים לבין חובת הדיווח, ומטרתה שיבוש היכולת לעקוב אחרי אותם כספים גדולים". 9796/03 שם טוב נ' מ"י (עליון).

2. גופים פיננסיים ותאגידים בנקאים

פרק ג' של חוק איסור הלבנת הון מטיל חובות בדיקת זהות הלקוח וחובות דיווח על תאגידים בנקאיים וגופים פיננסיים שונים המפורטים בתוספת השלישית לחוק בכדי למנוע ניצול של המערכת הפיננסית בתהליך של הלבנת הון. חובות דיווח כוללות דיווח על פעולות רגילות, המדווחות באופן אוטומטי בהתאם לקריטריונים שנקבעו, ודיווח על פעולות בלתי רגילות בחשבון הלקוח שרק פקיד המתרשם באופן ישיר מן הלקוח ומן המידע בחשבונו יכול להפעיל את שיקול הדעת ולקבל החלטה האם יש צורך בדיווח. על פי ס' 3(ב), הפרה של חובות דיווח מהווה עבירה על איסור הלבנת הון ואחריות בגינה מוטלת הן על תאגיד בנקאי והן על עובדי הבנק ללא קשר לשאלה האם הייתה מטרה מסוימת בהפרת החובה או לא, או האם מדובר בפעולה ברכוש אסור.

ניתן להטיל את האחריות הפלילית בגין הפרת חובת הדיווח גם על בנק כתאגיד, גם על עובד בנק וגם על הלקוח אם גרם בהתנהגותו להפרת הדיווח, זאת משום שפקידי הבנק הם אלה שמתרשמים באופן ישיר מן הלקוח וללא דיווח שלהם גם תאגיד בנקאי לא יוכל לעמוד בחובות הדיווח המוטלות עליו.

בס' 7(ג) לחוק ובת' 12 לתקנות איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), התשס"א-2001 המחוקק מטיל על עובדי התאגידים הבנקאיים חובות סודיות בפני לקוחות על העברת הדיווח לרשות או על מהות חובות הדיווח המוטלות על הבנקים. הפרה של חובות אלה מהווה עבירה פלילית בפני עצמה.

כל המידע המדווח על ידי גופים פיננסיים מועבר למאגר מידע מרכזי האוסף מידע גם ממקורות נוספים על מנת שהרשות לאיסור הלבנת הון תוכל לקבל תמונת מצב מקיפה. הרשות לאיסור הלבנת הון הינו גוף מודיעיני בלבד ולכן במקרה של חשד לעבירת הלבנת הון, הרשות מעבירה את כל המידע המצוי בידיה למשטרת ישראל לשם חקירה.

"מבלעדי דיווח מאת פקידי הבנק, לא יוכל הבנק למלא אחר חובותיו שלפי החוק. בהינתן הנחה זו, כשההצדקה לחיובו של הפקיד, הינה לאפשר לבנק לעמוד בחובתו, אין זה צודק להחמיר עם הפקיד יותר מאשר עם הבנק עצמו". 344/04 מ"י נ' שור (מחוזי).

"פוטנציאל הנזק בפעילותם העבריינית של פקידי בנק ונותני שירותי מטבע הינו עצום ורב. הם 'שומרי-הסף'". 344/04 מ"י נ' שור (מחוזי).

"מסקנתנו היא אפוא זו, כי גם לפי תכליתו נועד סעיף 3(ב) לחול על כל רכוש שהוא, בין רכוש אסור בין רכוש שלא הוכח כי רכוש אסור הוא". 9796/03 שם טוב נ' מ"י (עליון).

"מסקנתו של בית-משפט קמא הייתה כי המושג "רכוש" בהוראת סעיף 3(ב) פורש עצמו גם על רכוש תם וישר, רכוש שאינו "רכוש אסור", ודעתנו כדעתו". 1542/04 מ"י נ' טובה אדר (עליון).

3. עורכי דין, רואי חשבון, יועצי מס ונותני שירות אחרים

ביום 11.05.2012 נתקבלה בקריאה ראשונה הצעת חוק איסור הלבנת הון (תיקון מס' 11) (נותני שירות עסקי), התשע"ב-2012. הצעת החוק קובעת כי יש להטיל חובת דיווח על כל מי שעוסק במתן שירותי נאמנות, כגון עורכי דין, רואי חשבון, יועצי מס ומתווכי נדל"ן. חובת הדיווח תחול במקרה של חשד שייוצר לנותני השירות נגד הלקוחות בנוגע לפעולות פיננסיות מסוימות. כמו כן, הוצע לאסור על נותני השירות לקבל במזומן תמורה העולה על 50,000 ₪.

הפעולות הפיננסיות הרלוונטיות מפורטות בהגדרת "נותן שירות עסקי", בהתאם לסוג מקצוע מסוים. למשל, לגבי עורכי דין, רואי חשבון ויועצי מס, פעולות הרלוונטיות הינן קנייה, מכירה או חכירה לדורות של נכסי דלא ניידי, קנייה או מכירה של עסק, ניהול נכסי הלקוח ועוד.

הצעת החוק האמורה, פוגעת בצורה קשה בחיסיון הקיים ביחסי עורך דין-לקוח האמור לחול בצורה גורפת על כל המידע המתגלה ביחסים אלה. בדברי הסבר להצעת החוק, מוסברת פגיעה זו על ידי ריבוי מקרים שנתגלו בשנים האחרונות של שימוש בנותני שירות עסקי בפעולות הלבנת הון. ניצול לרעה של נותני שירות עסקי בהלבנת הון, גרם לארגון הבינלאומי שתפקידו לקבוע סטנדרטים בין-לאומיים לצורך מלחמה בהלבנת הון (FATF), להמליץ למדינות להטיל חובות שונות על מגזר של נותני שירות עסקי. אומנם, חובות הגילוי אינן גורפות ובס' 2 (2)(ב1)(2) נקבע חריג הקובע שחובות דיווח לא יחולו על פעולות שעליהן חל חיסיון או חובת סודיות.

 בפועל, חובת דיווח תחול רק במקרים בהם לנותן שירות נוצר חשד בביצוע הלבנת הון ורק אם לא חלים חיסיון או חובת סודיות. כמו כן, לא תחול חובת דיווח אם מדובר במידע שהועבר תוך בירור לפני מתן שירות ובסופו של דבר השירות לא ניתן.

הוספת עבירות מס לעבירות מקור

בהתאם לאמור לעיל, חוק איסור הלבנת הון מכיל רק שלוש עבירות מס ברשימת עבירות מקור בתוספת הראשונה לחוק שהינה רשימה סגורה. ניתן לראות נטייה להוסיף עבירות נוספות, שהן עבירות מס, לרשימה זו, כפי שהיה בהצעת תיקון מס' 7 לחוק.

מפרוטוקול מס' 1 מישיבת ועדת משנה לוועדת החוקה, חוק ומשפט לעניין הצעת חוק איסור הלבנת הון עולה במפורש המטרה שלשמה חוקק החוק – להילחם בהלבנת הון ולא בניסיון לתפוס עבירות מס.

רק עבירות מס שהוכנסו ברשימה המופיעה בתוספת הראשונה לחוק מהוות עבירות מקור. נטען שכמעט כל עבירת מס ניתן לראות כ"קבלת דבר במרמה" מאחר ומס שהיה אמור להיות משולם לרשויות המס נותר בידי הנאשם.

מעשים אלה מאפשרים להטיל עונשים חמורים יותר בעבירות מס וזאת ללא תיקון של עבירות המס הרלוונטיות, אלא תוך שימוש עקיף בחוק איסור הלבנת הון. יתר על כן, מהלך זה מאפשר למדינה לגבות מס בדרך קלה יותר תוך שימוש בסנקציית החילוט, האפשרית על פי חוק איסור הלבנת הון. מהלך זה הינו פסול והוא נוגד ומסכל את מטרת החוק אשר צוינה לעיל.

הערה:  כל האמור במאמר זה הינו תקציר ואינו משקף את עמדת מוסדות המדינה.

רק הוראות רשויות המדינה המטפלות בהלבנת הון, הכוללים את החוק, התקנות והפסיקה הינם הקובעים.

הכותב: ד"ר איתמר כוכבי, הינו מרצה בפקולטה הנדסת תעשייה וניהול בטכניון בחיפה כ-16 שנה, בקורסים חשבונאות ניהולית מתקדמת ובקרת עלויות. ד"ר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. במקצועו רואה חשבון וכלכלן (כ-21 שנה) , וכן עורך דין. בעל משרד עריכת דין (רואה חשבון), בקריית הממשלה בחיפה. תחום התמחותו דיני מיסים, משפט מסחרי ,דיני עבודה ובנקאות.

מחבר הספר: "רווחה בעולם קפיטליסטי" Welfare in a Capitalist World , אשר יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס.

מיקום המשרד: קריית הממשלה פל ים  7, חיפה, טל: 8621350- 04, פקס: 8621349- 04, פל': 5443671- 050

 e-mail: [email protected]