19. אדם מבצע עבירה רק אם עשאה במחשבה פלילית, זולת אם –

(1) נקבע בהגדרת העבירה כי רשלנות היא היסוד הנפשי הדרוש לשם התהוותה; או

(2) העבירה היא מסוג העבירות של אחריות קפידה.

יְסוֹד הַחֲשִׁיבָה – הַיְּסוֹד הֲנַפְשִׁי, הַמּוּדָעוֹת, הַהֲבָנָה – (MENS REA):

כעולה מהאמור לעיל, נקבע בסע' 20 לחוק העונשין כי על מנת להטיל אחריות פלילית ולהרשיע בעבירה הפלילית נדרש היסוד הנפשי הכולל אחת מאלה: מודעות למעשה, כוונה וכן פזיזות – אדישות, או קלות דעת, או עצימת עיניים, העשויים להיחשב כמודעות לתוצאות המעשה.

יְּסוֹד הֲמַעֲשֵׂה – הַיְּסוֹד הֲעוּבְדָּתִי, הַפְּעוּלָה, הַבִּצּוּעַ – (ACTUS REUS):

כעולה מהאמור לעיל, נקבע בסע' 18 לחוק העונשין כי היסוד העובדתי כולל את הרכיבים הבאים: הרכיב ההתנהגותי – התנהגות העבריין (במעשה או במחדל), הרכיב הנסיבתי – הנסיבות הדרושות להפיכת ההתנהגות לאסורה והרכיב התוצאתי – המבטא את התוצאה שגורמת ההתנהגות העבריינית. "אין עבירה ללא מעשה" – "nullum Crimen sine Actus" מהאמור עולה כי כוונה או מחשבה פלילית אשר אינה מגיעה לידי מעשה, אין מענישים עליה.

אין עונשין על מחשבה בלבד. בתלמוד הבבלי (מסכת קידושין דף מ"ט עמוד ב'), נקבע: "דברים שבלב אינם דברים". העונש נקבע רק כאשר הוא מגיע לידי מעשה. משמעות הכלל היא שכדי לבצע הליך בעל תוקף משפטי, כוונת היחיד/ה לא מספיקה ויש צורך במעשה מפורש. "דברים שבלב אינם דברים" הוא עיקרון הקובע שאין כל תוקף לכוונה שלא בוטאה בפירוש או על ידי מעשה מאחר ואין אנו יודעים מה היה בליבו או בראשו של האדם.

הָעוֹנָשִׁים וְהִתְיַישְּׁנוּתָּם בְּגִין הָעֲבֵירוֹת הַפְּלִילִיּוֹת

סיווג העונשים לצידן של העבירות הפליליות נקבע בסע' 24 לחוק העונשין, בהתאם לחומרתן,

מן הקל אל הכבד:

חטא – עונש מאסר אשר ניתן להטיל בגינה אינו עולה על תקופה של שלושה חודשים.

עוון – עונש המאסר אשר ניתן להטיל בגינה עולה על שלושה חודשים אך לא עולה על שלוש שנים.

פשע – עונש המאסר אשר ניתן להטיל בגינה, עולה על שלוש שנים.

התיישנות העבירה והעונש:

התיישנות הינה פקיעתה של זכות חוקית לאחר שעבר פרק זמן מוגדר שנקבע על ידי החוק לשם הגשת תביעה, ושלאחריה אין עוד אפשרות לתבוע את אותה זכות בפני ערכאות משפטיות.

מהאמור כולה כי במקרים בהם הוגשה תלונה במשטרה בחלוף תקופת ההתיישנות האמורה לעיל, לא יידונו בפני בית המשפט ולא יוגש כתב אישום, מאחר ופקעה הזכות החוקית שנקבעה בחוק.

תקופת ההתיישנות על העבירות, נקבעה בסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב – 1982 כדלהלן:

אין להעמיד אדם לדין בשל עבירה אם עברו מיום ביצועה –

(1) בפשע שדינו מיתה או מאסר עולם – עשרים שנים;

(2) בפשע אחר – עשר שנים;

(3) בעוון – חמש שנים;

(4) בחטא – שנה אחת.

הרציונל העומד מאחורי התיישנות העבירה, הינו אילוץ רשויות השלטון לנהוג ביעילות ובזמן סביר בהעמדה לדין. המטרה בהתיישנות העבירה היא שלא ניתן לרדוף אחר הנאשם זמן רב לאחר ביצוע העבירה כאשר חומר הראיות מתיישן, אינו בנמצא או אינו נגיש. כמו כן, זכרונו של הנאשם וזיכרון העדים מטעם ההגנה ומטעם התביעה, מטשטש.

תקופת ההתיישנות על העונש, נקבעה בסעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב-1982:

"עונש שהוטל לא יתחילו בביצועו, ואם נפסק ביצועו לא ימשיכו בו, אם מיום שפסק הדין נעשה לחלוט, או מיום ההפסקה, הכל לפי המאוחר יותר, עברו -

בגין עבירת חטא ההתיישנות הינה 3 שנים,

בגין עבירת עוון ההתיישנות הינה 10 שנים,

בגין עבירת פשע ההתיישנות הינה 20 שנים."

הרציונל העומד מאחורי התיישנות העונש הינה שאי ביצוע העונש גורם לזילות מערכות החוק. ואולם, לא ניתן להשאיר את המורשע תלוי באוויר והרשות צריכה לפעול לביצוע העונש במהירות, לאכיפת החוק.

סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי, קובע את העבירות אשר אין עיקרון ההתיישנות חל עליהן: עבירות בגין פשע השמדת עם, עבירות לפי חוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, תש"י-1950, עבירת רצח וניסיון רצח, ובעבירה של קשר לפי סעיף 499 לחוק העונשין לעבור עבירה מהעבירות האמורות, שבוצעו לפי מי שכיהן כראש הממשלה בעת ביצוע העבירה.

מן האמור עולה, כי בעבירות הללו (השמדת עם או עשיית דין בנאצים ועוזריהם, רצח, ניסיון לרצח, ועבירת הקשר), ניתן יהיה לפתוח בהליך משפטי בכל מועד לכל אורך תקופות החיים.

אֲכִיפָה מִנְהָלִית

ההעמדה לדין הפלילי לעתים מוגבלת. הכלי הפלילי אינו מאפשר לרשויות השונות להתמודד עם התנהגויות שליליות שאינן מגיעות לרף הפלילי, ולפיכך קיים השימוש בכלי "ביניים" שהינו האפשרות להתמודד עם התנהגות שלילית בכלי הנמצא בין המשפט הפלילי למשפט האזרחי. כלי "הביניים" הינו, האכיפה המנהלית.

אכיפה מנהלית ננקטת ע"י הרשות המבצעת, כאשר הסיבה המרכזית לכך הינה אי יכולת להוכיח את אחת מהיסודות העיקריים של המשפט הפלילי, היינו המחשבה הפלילית ה-((MENS REA כפי שהוגדר לעיל. הקושי להוכיח את המחשבה הפלילית מוציאה את הגורם המבצע את ההתנהגות השלילית מההליך הפלילי. זאת בזמן שבמישור של האכיפה המנהלית לא נדרשת הוכחה של מחשבה פלילית אלא די באלמנט הרשלנות. (לדוגמא, בנושא ניירות ערך: כוונת הגורם להרוויח משימוש במידע הפנים, פעילות בהשפעה על שערי ניירות הערך, פעולות המשפיעות על מחזורי המסחר, פעילות המתמקדת בניירות ערך דלי סחירות),

מנגנון האכיפה המנהלית של הרשות לניירות ערך נועד לטפל בהפרות של חוקי ניירות ערך שהיסוד הנפשי הנדרש בהן הוא של רשלנות ולא של כוונה פלילית.

חוּקֵּי אֲכִיפָה מִנְהָלִית

הוראה כי בגין מעשה המהווה הפרה של חוק ניתן לנקוט אמצעי אכיפה מנהלי, על אף שהוא יכול להוות הפרה של חוקים שונים שבאחריות גורמים מנהליים שונים.

קיימים חוקים שונים העוסקים באכיפה מנהלית כגון:

חוק ייעול הליכי אכיפה ברשות ניירות ערך (תיקוני חקיקה), התשע"א-2011. האכיפה המנהלית מתבצעת באמצעות הרשות לניירות ערך שהינה הממונה לצורך פיקוח ואכיפת החוק האמור.

חוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב-2011. האכיפה המנהלית מתבצעת באמצעות מנהל ההסדרה ואכיפת חוקי עבודה הפועל ליישום הוראות חוקי העבודה במדינת ישראל, באמצעות משרד הכלכלה.

חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952. האכיפה המנהלית מתבצעת באמצעות משרד הפנים, הפועל ליישום הליך מנהלי של אחזקת שוהה בלתי חוקי במשמורת עד להרחקתו מישראל.

חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. מדובר בחוק המסדיר אכיפה מנהלית ולא רק אכיפה פלילית. האכיפה המנהלית מתבצעת באמצעות החקיקה אותה הסדיר המחוקק בהליך מנהלי של הוצאת צו הריסה לבניה בלתי חוקית בפקודת העיריות [נוסח חדש], סע' 247.

חוק להסדרת הפיקוח על כלבים, התשס"ג2002- מדובר באכיפה מנהלית בצורת כללי פיקוח מצד העיריות המוסמכות לאכוף הליך מנהלי על מחזיקי כלבים וחיות מחמד.

לעניין אכיפה מנהלית מול עבירות פליליות, עמד כב' הנשיא גרוניס בסע' 32 ו-33 לפסק דינו, בדנ"פ 8062/12 מדינת ישראל המשרד לאיכות הסביבה נגד חברת נמלי ישראל – פיתוח ונכסים בע"מ, (בהרכב 7 שופטים). כדלהלן:

"בהקשר זה ראוי להעיר, כי ייתכן שרשויות מנהליות האמונות על פיקוח ואכיפה בתחומים רבים בהם פועלים תאגידים, כמו תחום הפיננסים, איכות הסביבה, הפיקוח על מזון ותרופות ועוד, מתאימות ומצוידות טוב יותר לפיתוח מנגנוני אכיפה יעילים ביחס לתאגידים לעניין עבירות בתחומים אלה. למנגנון הנשען על "רגולציה שיפוטית" במסגרת ההליך הפלילי אין כל יתרון, נוכח פערי המומחיות והמשאבים השיפוטיים המוגבלים (ראו, למשל, קרמניצר וגנאים, בעמוד 77 וההפניות שם. עמדתם בעניין זה שונה, וראו שם, בעמודים 79-78; כן ראו, Wray, בעמודים 2039-2038). לא למותר לציין, שהמגמה בשנים האחרונות היא להעביר עבירות רבות, ובפרט עבירות אסדרתיות (רגולטוריות) האופייניות לתאגידים, למסלול של אכיפה מנהלית (בעניין זה, ראו פסק דינו של השופט ע' פוגלמן בעניין שבתאי, פסקאות 29-24; מרדכי קרמניצר "האם המשפט הפלילי – ידו בכל?" ספר דניאל 935, 954-953 (2008)).

לבסוף, לצד השיקולים הנוגעים לתכלית המבחן והשירות לתועלת הציבור ולתפקידו של בית המשפט, אף הועמדה בספק אפקטיביות הגישה המבקשת להחיל על תאגידים מבחן או שירות לתועלת הציבור. עלתה בספרות הטענה, כי מדובר בענישה לא מדויקת, שעשויה להיות רחבה יתר על המידה ולהתערב שלא לצורך בענייניו הפנימיים ובפעילותו העסקית של התאגיד. זאת, בניגוד לקנס או פיצוי המשקפים, לפחות בקירוב, את הנזק שגרמה העבירה (ראו, למשל, Wray, בעמודים 2020-2019, וההפניות שם)."

בפסק הדין האמור לעיל (דנ"פ 8062/12), מציין כב' השופט רובינשטיין (בפסקה יז' לפסק דינו) בעניין אכיפה מנהלית מול עבירות פליליות ומסביר, כי אכיפה מנהלית מבקשת להתמודד עם עבירות במדרג חומרה נמוך וליצור תמריצים בתחומים שבהם נמצא שהיא אפקטיבית יותר בהתחשב בטיב העבירות ובאופי הנאשמים להלן:

"חברי ממשיך ומסביר, כי רשויות מינהליות האמונות על הפיקוח והאכיפה מתאימות יותר לפיתוח מנגנוני אכיפה יעילים ביחס לתאגידים לעניין עבירות בתחומים שונים. הוא מוסיף, שהמגמה בשנים האחרונות היא להעביר עבירות רבות למסלול של אכיפה מינהלית. טיעון זה יותר מאשר הוא עוסק בהתאמה של צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור לישות התאגידית ובאפשרות להטילו, מעלה שאלה כללית, שאינה במחלוקת בדיון הנוסף, והיא ההתמודדות במישור הפלילי עם עבריינות תאגידית. פרופ' קרמניצר וד"ר גנאים ("האחריות הפלילית של תאגיד" ספר שמגר (תשס"ג), כרך ב', 33, 78 (להלן קרמניצר וגנאים)) טוענים, כי תמוה בעיניהם שהטיפול בתופעה מתחום המשפט הפלילי הופקע והועבר אל המשפט האזרחי-מינהלי, אשר איננו האכסניה המתאימה מבחינה עניינית, שכן המשפט האזרחי אינו עוסק בהטלת סנקציות, וההרתעה ממלאת בו תפקיד משני בלבד. יתר על כן, הם מסבירים, ההרתעה מתקיימת בצורה הטובה ביותר בדין הפלילי, ולא האזרחי–מינהלי, וזאת שכן הדגש בדיני העונשין מושם על ההרתעה והגינוי, הואיל והפגיעה בכבודו החברתי ובמוניטין של התאגיד הם איום "בעל משמעות קיומית" לגביו, כלשון המחברים (ראוV.S. Khanna, Corporate Criminal Liability: What Purpose Does it Serve? 109 Harv. L. Rev. 1447, 1500 (1996); כן ראו א' לדרמן "מודלים להטלת אחריות פלילית על תאגידים: מהתאמה וחיקוי לצירוף ולחיפוש זהות עצמית" מגמות בפלילים-עיונים בתורת האחריות הפלילית (תשס"א), 279). אכיפה מינהלית מבקשת להתמודד עם עבירות במדרג חומרה נמוך, וליצור תמריצים בתחומים שבהם נמצא שהיא אפקטיבית יותר בהתחשב בטיב העבירות ובאופי הנאשמים (ראו למשל דברי ההסבר לפרק ד' 2 להצעת חוק הגנת הפרטיות (תיקון מס' 12) (סמכויות אכיפה), תשע"ב); לרוב אין מדובר בעבירות שהיסוד הנפשי שלהן הוא מסוג כוונה (ראו למשל סעיף 52 טו(ב) לחוק ניירות ערך, תשכ"ח-1968; סעיף 50ד לחוק ההגבלים העסקיים, תשמ"ח-1988; סעיף ב(8) לגילוי דעת 2/12 – שיקולי הממונה על הגבלים עסקיים בקביעת גובה עיצום כספי מיום 24.7.12), שכן אחרת יצא חוטא נשכר ונמצאנו מקלים עם תאגידים, חרף חומרת מעשיהם והכוונה שנלוותה להם. לדידי, נוכח האמור קיים קושי בקביעה מראש, המציעה להתמודד עם עבריינות תאגידית במישור המינהלי ובעדיפות לו. חברי הנשיא (בדימ') הוסיף בהקשר זה, כי ענישה הכרוכה בצו מבחן או בצו שירות לתועלת הציבור, אינה "מדויקת" ואינה מייצגת בקירוב את הנזק שגרמה העבירה. דומה כי טענה זו יכול שתישמע גם בהקשר של הטלת צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור ביחס לבני אנוש, ואין היא ייחודית למתכונת ענישה זו ביחס לתאגידים. לא ב"מתמטיקה" ובלחיצת קלידי מחשב עסקינן בהקשר דנא, אלא במסר כלפי העבריין וכלפי כולי עלמא. מעבר לכך יאמר, כי גם עונש מאסר אינו מתיימר לייצג במדויק את הנזק שגרמה העבירה, וזהו אך אחד מן השיקולים כאשר נגזר הדין ומושת העונש (ראו סימן א1 לחוק העונשין – "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" – שהוסף במסגרת חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012)."

הערה: המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים. רק הוראות החוק, הפסיקה או הוראות המוסד המטפל, מחייבות וקובעות. בכל מקרה בו נכתב לשון זכר הכוונה גם ללשון נקבה, וכן להיפך, אלא אם נאמר במפורש אחרת.

הכותב: ד"ר איתמר כוכבי, הינו מרצה בפקולטה הנדסת תעשייה וניהול בטכניון בחיפה כ-20 שנה, בקורסים חשבונאות ניהולית מתקדמת ובקרת עלויות. כמו כן, מרצה באוניברסיטת חיפה, בפקולטה למשפטים של אונ' חיפה בקורס "עקרונות החשבונאות וניתוח דוחות כספיים", לתואר מוסמך במשפטים LL.M עם התמחות במשפט עסקי מסחרי וכן בפקולטה לניהול – מנהל עסקים, לתואר MBA, בקורסים "חשבונאות פיננסית" ו"עקרונות החשבונאות".

ד"ר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה. Dr. Faculty of Law, University of Haifa, ISRAEL.

במקצועו רואה חשבון וכלכלן (כ-23 שנה), וכן עורך דין ונוטריון. בעל משרד עריכת דין (רואה חשבון), בקריית הממשלה בחיפה. תחום התמחותו דיני מיסים, משפט מסחרי ודיני עבודה.

מחבר הספר: "רווחה בעולם קפיטליסטי" Welfare in a Capitalist World, אשר יצא לאור בהוצאת ספריית גלובס.

מיקום המשרד: קריית הממשלה פל ים 7, חיפה, פל': 5443671- 050 טל: 8621350- 04,

e-mail: [email protected] פקס: 8621349- 04