עיתונות מפלגתית

מה שאפיין את אירופה להבדיל מארה"ב מתחילת המאה שעברה, שחלק גדול מהעיתונים היו מפלגתיים. (המו"ל היה המפלגה+ העורך התמנה ע"י המפלגה). רוב הקוראים היו חברי המפלגה ולכן מובן גם שהעיתון ביטא את עמדת המפלגה (מזכירות מפ"מ- ממנה את עורך העיתון שיהיה פעיל מאוד במפלגה). בעיתונים אחרים- ראש המפלגה הוא העורך הראשי או אחד מצמרת המפלגה. העיתון רואה עצמו כשליח של המפלגה לחברי המפלגה וגם לציבור ה רחב. בחברה אידיאולוגית ויש בה הבנה לחשיבות המפלגות זה דבר מאוד חיובי.  יש קשת של דעות פוליטיות שבאה לידי ביטוי. העיתון הוא במדינה דמוקרטית ועושה הבחנה בין דעות לעמדות. מאמר המערכת תמיד יבטא את העמדה הרשמית של המפלגה. לא יתפרסם ביקורת נגד המפלגה ולכן זה בעייתי. יש ריבוי של עיתונים כמס' המפלגות (פלורליזם). בארץ, העיתונים האלה הלכו ונעלמו- הסיבה היא שפחות אנשים רוצים לקרוא עיתון שכזה כי אנשים מעדיפים לקרוא ביקורת על השלטון וביקורת על אימון אישי וקשת רחבה של דעות. לכן, העיתונות המפלגתית אף פעם לא  כלכליות. קיים רק בסקטור הדתי עיתונים מפלגתיים (שערים, יתד נאמן). זאת מכיוון שבסקטור זה המפלגות נשארו הכי דומות לאלו של העבר. המפלגות מבטאות קבוצת תרבות מסויימת. העיתון הוא חלק מחיים כמו שעון יד של קבוצת תרבות כפי שהיה בעבר אצל כל המפלגות. המלגות כקבוצות תרבות כבר לא קיימות יותר. העיתונים הללו היו עיתונים פנימיים ולא במקרה האירועים שגרמו להרחבת התפוצה היתה פרשת לבון (העיסקה את החברה הישראלית במשך 30 שנה, חוליית ריגול במצרים בוצעה פעולות טרור ונתפסה ובישראל נשאלה השאלה מי נתן להם לפעול. פרשה זו הפכה להיות נושא מרכזי שהעסיקה את צמרת מפא"י והמאבק על השלטון בתוך המפלגה התמקד סביב פרשה זו היתה גם פרשה בעניין חישוב משכורת). סביב נושא זה היו הרבה אירועים, משברים ותהליכים. בתקופה זו, לא התפרסם על זה כלום.  פעם ראשונה שהעניין נחשף היה ב-1961, אז התחילו הדלפות ראשונות ומי שפרסם את ההדלפות היו הארץ ומעריב. (http://www.knesset.gov.il/lexicon/heb/lavon.htm). לכן אין משמעות לכך ש"דבר" מקורב לשלטון אך הוא לא מפרסם דברים כאלו על השלטון. הציבור מחפש עיתון שייתן לו גיוון של דעות ושייתן יותר ביטוי.
איך מכסה עיתון מפלגתי דיונים בכנסת- מה היתה העמדה של המפלגה באותו דיון מבלי להזכיר דברים אחרים שהתנהלו שם. לימים, החליטו שכן צריך להכניס בכל זאת דברים על השלטון. העיתונות המפלגתית היתה קיימת באירופה והיום כבר בקושי נשארו עיתונים כאלו. היום בהחלט רואים את החסרונות של העיתון: הוא משעמם ואין קשת של דעות גם אין מגוון של שפות כמו אנגלית , הוא כמו עלון פנימי של מאבק בין האליטות היום ניתן לקרוא עיתון דרך מחשבים ניידים. הציבור הרחב לא כל כך תורם לעניין הזה. מי שקובע על מה לכתוב זה הדרג הפוליטי הנבחר.