האם הקביעה של המחוקק, כפי שקיבלה הבהרה והתייחסות מצד כותב הספר, "דיני הנוטריון ותולדותיהם", הנכבד, עורך הדין והנוטריון יונה דה לוי, נכונה?
מוזר שמצד אחד מעניקים לנוטריון מעמד מיוחד, ורואים בתפקידו, במעמדו, משום "רמה גבוהה ביותר", אך מצד שני לא סומכים עליו.
הכיצד, אם נתנו לנוטריון סמכויות כשל שופט, היש חשש כי ימעל בהוראות החוק בעבור בצע כסף? בעבור העלאת שכר או הפחתה מצד המעביד שלו? ואם יש למישהו חשש כזה, אזי האם לא היה ראוי כי כל מועמד לתפקיד נוטריון, יצטרך לעבור ועדה, בדומה למינוי שופטים, ובמסגרת דיוני הועדה, ייבדקו כישוריו, המוניטין, הרקורד והיושר הבסיסי שלו?
האם לחילופין או בנוסף, לא היה ראוי להטיל על מעביד של נוטריון, מעביד "פעיל", "מעורב", לאמור השואף להגיד או ללחוץ על הנוטריון מה לאשר ומה לעוות, האם לא ראוי היה להטיל על מעביד מתערב כזה ענישה הקבועה בחוק, או בכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין? מדוע צריך היה לשלול מנוטריון, שאיננו מעוניין להיות עצמאי, איננו מעוניין בהעסקת צוות ובשכירת משרד ושאר הוצאות למיניהן- מדוע לאסור עליו את בחירתו החופשית כיצד יתפרנס? מדוע הקביעה הגורפת, האומרת שאם אתה רוצה להיות נוטריון, גש ופתח תיק במס הכנסה, במע"מ, העסק רואה חשבון ( אם אינך מסוגל לנהל בעצמך את העניינים מול מס הכנסה ומע"מ ) וכיו"ב? מדוע לא לקבוע כי כל מעביד, המתערב, משפיע, לוחץ וכיו"ב על הנוטריון, יהיה עונשו שנת מאסר?
ולחילופין, מדוע לא לסמוך על הנוטריון, כי ינהג על פי הדין? הרי זהו קרדיט שמוענק לכל אדם, לאמור, שכולנו בחזקת חפים מפשע, זכים וטהורים, עד שתיקבע אשמתנו?
היה ראוי כי הסעיף הזה ימחק.