השאלה של מי האחריות בתאונת עבודה עולה חדשות לבקרים בבית המשפט, ולא תמיד הגבולות ברורים די צורכם.

נהוג לתבוע את כל מי שקשור בביצוע העבודה או הקשור לתאונה, גם אם הקשר הוא עקיף ורחוק. יישנם מקרים שהאחריות הוסדרה במסגרת החקיקה, כך למשל: בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודה על גגות שבירים או תלולים), תשמ"ו-1986 וכן בתקנות הבטיחות בעבודה (עבודת בניה). בע"א 4510/07 מ.ד. פדול בע"מ ואח' נ' בתריס מטאנס ואח', נדונה שאלה מי האחראי לפציעתו של העובד שנפל בבניין ונפגע בקרסול.

חב' פדול העסיקה את העובד בעבודת בנייה וביצעה עבודות עבור עמידר. בין עמידר ופדול נחתם חוזה, על פיו התחייבה חברת פדול לשאת בכל הנזקים שייגרמו לעובדיה. למרות זאת הטיל בית המשפט בערכאה ראשונה את האחריות לפציעת העובד 30% על עמידר ו- 70% על פדול. עמידר ערערה על כך למחוזי. המחוזי בחן את החוק ואת עובדות המקרה וקבע כי "מבצע הבניה" הוא זה שיהיה אחראי על נזקים שייגרמו כתוצאה מרשלנות בעבודה.

נשאלה השאלה מי ייחשב "מבצע הבנייה" במקרה של עמידר וחב' פדול. יש לציין כי חב' פדול היתה קבלן ראשי אחד ויחיד, ואילו עמידר היתה מזמינת העבודה. בית המשפט ניתח את תקנה 6 (א) לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודת בניה) תשמ"ח-1988 וקבע, כי מקום בו מבוצעות עבודות הבניה על ידי קבלן ראשי אחד ויחיד, יהיה הקבלן הראשי אחראי לנזקו של העובד ולא המזמין "מבצע הבניה".

עוד קבע כי מדיניות משפטית ראויה, צריכה לראות את המעביד כאחראי ראשון ועיקרי לבטיחותם של עובדיו, גם אם "מבצע הבניה" הוא המזמין. בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור עמידר וקבע כי עמידר פטורה מחבות ופדול חבה במלוא הנזק לעובד. מפסק דין זה ניתן כמובן ללמוד על מקרים אחרים דומים, בהם יש מזמין עבודה וקבלן ראשי.