בעת הגלובליזציה המודרנית, אפשרות של הגירה ממדינה למדינה היא אפשרות פשוטה עבור אזרחי רוב המדינות. העידן המודרני פותח אפשרויות נרחבות של פיתוח קריירה בינלאומית, שטומנת בתוכה מעבר למדינה אחרת.

כיום לכל איש יש את חופש הבחירה ואם ברצונו להגר מהארץ, האפשרות פתוחה לפניו, אך כשמדובר בזוג גרוש, שלהם ילדים משותפים, העניין נהיה מסובך וקשה יותר.

מהי הגירה?

הגירה היא מעבר מגורים למדינה אחרת. לביצוע הגירה של ההורה המשמורן עם ילדיו הקטינים, נדרשת הסכמת ההורה השני, מאחר ושני ההורים מהווים אפוטרופוסים טבעיים של ילדיהם. באם אין הסכמה בין ההורים לעניין ההגירה, ביהמ"ש יידרש להכריע בנושא, כשהשיקול העיקרי והמכריע, הוא טובת הקטינים.

מתי לקיחת ילדים לחו"ל תוגדר כחטיפה?

ביצוע הגירה ללא קבלת צו בית המשפט אשר מתיר את המעבר לחו"ל או ללא קבלת הסכמה של ההורה השני, מהווה חטיפת ילדים, אשר מנוגדת לחוק.

בהקשר של המאמר שלפניכם, מדובר אך ורק על חטיפת ילדים על ידי אחד ההורים.

כיום האמצעי היעיל והעיקרי למניעת חטיפת הילדים, הוא הוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ, כנגד אותו ילד ע"י אחד ההורים, בדרך כלל ע"י ההורה שחושש מחטיפת הילד ע"י ההורה השני.

נוכח העידן החדש, ועת התבררה הקלות בה יכול הורה לחטוף את ילדו מעבר לים, מספר מדינות חתמו על אמנת האג, אשר כל מטרתה להגן על הילדים, ולמנוע את הרחקתם ממקום מגוריהם הקבוע ומההורה השני, מבלי לקבל את ההסכמה הנדרשת לכך מההורה השני ו/או מבימ"ש מוסמך. אמנת האג קובעת מפורשות, כתרופה ראשונה למצב של חטיפת ילדים, החזרת הילדים למקום מגוריהם הטבעי והקבוע, דבר אשר הפחית משמעותית את חטיפות הילדים, עת ההורים הבינו כי המסלול החוקי הפך להיות הפשוט, הנגיש, והיחיד, להגר עם הילדים לחו"ל ולא להסתבך.


חטיפת ילדים פוגעת בעיקר בהם

תופעת חטיפת הילדים פוגעת בעיקר בילדים שהוריהם גרושים או עוברים הליך גירושין, ילדים שכבר נפגעו מעצם פרידת הוריהם. חטיפתם ממקום מגוריהם הטבעי, הרחקתם וניתוקם מההורה השני, מהווה טראומה נוספת וקשה. בנוסף לפגיעה הקשה בילד הנחטף, נפגע ההורה שנשאר מנותק מילדו, עת אין לו כל אפשרות לבקרו, להיות במחיצתו, או לשמור על קשר רציף עמו, ולעתים אף אין לו כל מידע אודות מיקומו ושלומו של הילד.

ומה קובע החוק בישראל ?

חשוב להדגיש כי בדין הישראלי אין חוק ספציפי המסדיר את נושא ההגירה לחו"ל עם הילדים, הסעיף היחיד שיש לו קשר כלשהו לסוגיה, הינו בסעיף 25 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962. הסעיף קובע כי בהיעדר הסכמה בענייני אפוטרופסות, המחלוקת תוכרע ע"י בית המשפט, כשעקרון טובת הילד יהווה גורם מרכזי בהחלטה.

סעיף 15 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 קובע כי קביעת מקום מגוריו של קטין, הינו מענייני אפוטרופסות, וסעיף 14 לחוק הכשרות והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962 קובע כי שני הורי הקטין הינם אפוטרופוסים טבעיים של ילדיהם הקטינים. לאור האמור לעיל, קביעת מקום מגוריו של הקטין, היא עניין המשותף לשני ההורים, קרי גם הורה שאינו משמורן על ילדיו, הוא עדיין האפוטרופוס הטבעי שלהם, ולכן נדרשת הסכמתו על מנת להגר עם הילדים לחו"ל.

תמיד כדאי להיעזר באנשי מקצוע

למשרד עורכי דין קוהלי ניסיון רב בהכנת הסכמים בתחום דיני המשפחה בכלל, ולעניין הגירת ילדים קטינים לחו"ל בפרט. פניה לגורם מקצועי, אשר יהווה מקור מידע אמין וישמור על טובת כל המעורבים, תחסוך עגמת נפש, טראומות, וכספים. בעידן המודרני קשה שלא לאפשר לאנשים לממש את רצונם להגר, אך יש אפשרות להפוך את ההליך לקל יותר, עת הצדדים יגיעו להסדר מוסכם. במשרד עורכי דין קוהלי, עומדת לרשותכם מחלקת גישור מקצועית, ויחד עם ידע משפטי רב, יש לה את הכלים הטובים ביותר להביא לסיום המחלוקת בצורה הטובה ביותר.