תאונות דרכים עם הרוגים תאונות דרכים קטלניות מסתיימות לעיתים גם במוות של אנשים שהיו מעורבים בתאונה. במאמר זה ננסה להסביר ולהעריך את סכום הפיצויים ואת מרכיבי הפיצויים אשר נפסקים במקרה של מוות בתאונת דרכים. סכום הפיצוי משתנה ממקרה למקרה והוא תלוי בגורמים רביםלרבות גיל הנפטר, מצבו המשפחתי, מספר ילדיו וגילם, גובה השתכרותו לפני התאונה ועוד... חישוב הפיצויים להרוגים מתאונות דרכים מתחלק לשני מסלולי תביעה: א. פיצוי לבני משפחת המנוח אשר היו תלויים במנוח לפרנסתם ונקראים "תלויים". ב. פיצוי לו זכאים היורשים שלא היו תלויים בפרנסת המנוח כגון הורים של קטין שנפטר. חשוב לציין, שלעיתים קרובות בפועל היורשים הם גם תלויים ובמקרה זה הפיצוי הגבוה יותר הוא זה שמשולם למשפחת המנוח. עד שנת 2004 הפערים בין שני מסלולי התביעה היו גדולים ולא הגיוניים במסלול התביעה הראשון - כשנשארו תלויים, היה מדובר בתיקי נזיקין גדולים והאלמנה ו/או היתומים היה זוכים לקבל פיצוי הוגן בסדר גודל של בן מאות אלפי שקלים למיליוני שקלים. במסלול התביעה השני - כשהמנוח לא הותיר תלויים, הפיצוי שהיו מקבלים היורשים היו זעומים ואפילו משפילים והגיעו לסדר גודל של כ-50,000 ₪. רבות דובר על העוול שבגישה זו, ועל הצורך בשינוי חקיקה אך כמעט ששום דבר לא נעשה והבעיה נותרה באינה. לבסוף, הגיע העניין לפתחו של בית המשפט העליון שפסק בנושא בפסק דין אטינגר כי יש לפצות את משפחת הנפטר בכל החיסכון העתידי שהמנוח היה יכול לחסוך במשך כל ימי חייו לו לא היה נהרגבתאונת הדרכים. פסק דין זה מכונה בקרב עורכי הדין "הלכת השנים העבודות" חשוב לציין שלמעשה גם היום קיימים אותם שני מסלולי תביעה שעל פיהם ניתן לתבוע את חברת הביטוח של הרכב אך הפערים בין שני המסלולים אינם חד משמעיים, במרבית המקרים הפיצוי במסלול תביעת העיזבון הוא הגדול יותר ואך לעיתים הפיצוי במסלול תביעת התלויים הוא הגדול יותר. תביעת התלויים המרכיבים העיקריים של תביעת התלויים הם: א. הפסדי התמיכה הכלכלית של הנפטר באלמנה וביתומים. הבסיס לחישוב הפיצוי בגין מרכיב נזק זה הוא הכנסתו של הנפטר לפני התאונה. החישוב נעשה על בסיס ההכנסה נטו, ובתנאי שמס ההכנסה לא יעלה על 25%. במילים אחרות, אם לדוגמא בתקופה שלפני התאונה הכנסתו ברוטו של המנוח הייתה 20,000 ₪ ומס ההכנסה שניכו לו היה 8000 ₪ כך שהכנסתו נטו היתה 12,000 ₪, החישוב יהיה על בסיס 15,000 ₪ מאחר וכאמור לא מנכים על פי החישוב יותר מ25% מיסים על ההכנסה. לאחר שהוסברה דרך חישוב בסיס השכר של המנוח, יש להבין כיצד מחשבים את הפסדי התמיכה באלמנה וביתומים: ניקח לדוגמא מקרה בו האדם שנהרג השאיר אחריו אלמנה וילד בן 5, הוא השתכר שכר נטו של 8,000 ₪ ואלמנתו לא עבדה. עפ"י נתונים אלה לפני התאונה עמדו לרשות משפחת המנוח 8,000 ₪. האם האלמנה והיתום הפסידו את כל 8,000 השקלים? כמובן שלא! הבעל שנפטר צרך בחייו רק חלק מה8,000 ₪, שהרוויח וחשוב לציין שקרוב לוודאי שהאלמנה והיתום יקבלו מהמוסד לביטוח לאומי קצבת שארים, שתמתן במידה מסויימת את הפסדי ההשתכרות של המשפחה. אז כיצד יחושב בכל זאת הפסד התמיכה בפועל באלמנה והיתום? בפרקטיקה המשפטית התפתחה שיטה שנקראת "שיטת הידות". על פי שיטה זו פוסקים את הפסדי התמיכה, שנגרמו לאלמנה וליתומיםלפי העקרונות הבאים: לכל אחד מבני המשפחה יש חלק בצריכה שנקרא "ידה" ויש ידה אחת שמשותפת לכל המשפחה (מאחר ולכל משפחה יש הוצאות שלא ניתן לשייך אותן לבן משפחה ספציפי כמו למשל עלות אחזקת המקרר, דמי השכירות של דירת המגורים וכו'..). במקרה שלפנינו מדובר ב- 4 ידות (מספרם של בני המשפחה כולל הנפטר + הידה המשותפת). לאחר מכן מחלקים את ה-8,000 ₪ לארבעה חלקים וכך יוצא שכל חלק / ידה שווה 2000 ₪ כדלקמן: למנוח - 2000 ₪ ליתום - 2000 ₪ לאלמנה - 2000 ₪ הידה המשפחתית - 2000 ₪ על פי שיטה זו ההפסד של היתום עד הגיעו לגיל בגרות יהיה 2000 ₪ לחודש ושל האלמנה 4000 ₪ מאחר והיא מקבלת גם את הידה המשפחתית. לאחר שהיתום מגיע לגיל בגרות מחלקים את ה8000 ₪ לשלוש ידות (מאחר והיתום הוא כבר לא חלק מהנטל הכלכלי) וכך כל ידה שווה סך של 2,666 ₪. לפי חישוב זה האלמנה אמורה לקבל כל חודש 5,333 ₪ (שתי ידות). חשוב לציין שבחרתי לצורך ההסבר במקרה פשוט ביותר ולצורך הפשטת ההסבר התעלמתי מגורמים שונים לרבות תקופת השירות הצבאי של היתום. אם היו לנפטר יותר ילדים היו כמובן יותר ידות, ואם האלמנה הייתה אישה עובדת יש לקחת בחישוב שיטת הידות גם את ההכנסות שלה. בנוסף יש לציין, שבמרבית המקרים של תיקי מוות מתאונה, המוסד לביטוח לאומי מעניק לתלויים קצבאות שונות לרבות קצבת שארים או תלויים. בדרך כלל מדובר בקצבאות נמוכות אך עדיין יש לקזז אותן מהסכום שהיתום או האלמנה זכאים לקבל מחברת הביטוח של הרכב. ב. הפסד שירותים נוספים כמו הפסד שירותי אב או שירותי בן זוג בתביעת התלויים קיים סעיף שהתפתח הקרוי "אובדן שירותי בן זוג" או "אובדן שירותי הורה". בחלק זה אנו מביאים לידי ביטוי את כל אותם שירותים שהנפטר נתן לבני משפחתו, הן שירותים חומריים (כגון: תיקונים ושיפוצים בבית) והן שירותים ריגשיים וזוגיים כאב לילדיו וכבעל לאשתו. בדר"כ נפסקים סכומים בסדר גודל של מאה אלף ₪ או מאתיים אלף ₪. לעיתים משתכנע בית המשפט שיש להעניק פיצוי גבוה יותר בגין מרכיב נזק זה והסכום יכול להגיע גם לפי שניים מהסכומים שצויינו לעיל. ג. הוצאות הלוויה, קבורה ומצבה: בכל מקרה של מוות מתאונה יש הוצאות נילוות בסדר גודל של 10,000 - 15,000 ₪ לצורך סידורי ההלוויה, הקבורה והמצבה. רצוי לשמור במקרים אלא על כל הקבלות, לרבות הקבלה של האוטובוס שהסיע את החברים והמשפחה בלוויה וכן את ההוצאות לחברה קדישא ולבונה המצבות. מומלץ שלא להתפתות להצעות לבצע את העסקאות ללא חשבונית כי אז קשה יותר לקבל את הפיצוי המלא מבית המשפט.