סעיף 36 לחוק הנוטריונים קובע שרק היועץ המשפטי לממשלה ונציגיו רשאים להגיש קובלנה לבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין ערב עבירה משמעתית שביצע נוטריון, ורק לאנשי היועץ המשפטי יש את הסמכות להתייצב בדיונים ולטעון טענות בהליך המשפטי.
בשונה מדיני המשמעת של עורכי הדין, להם מוסמכים לדון גם אישים נוספים, הסמכות להגשת קובלנות נגד נוטריון המעניק תרגום מסמכים או אישורי נוטריון מוטלת על היועץ המשפטי ונציגיו בלבד. למרות שהדיון נערך בבית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין, הלשכה עצמה איננה רשאית להגיש את הקובלנות נגד נוטריון המספק תרגום מסמכים.
ברוב המקרים בהם נידון מקרה של תרגום מסמכים או אישורי נוטריון שעליו הוגשה הקובלנה, היועץ המשפטי לממשלה אינו מופיע באופן אישי כקובל בפני בית הדין של הלשכה - במקום זה, הוא מסמיך תחתיו קובלים מתוך רשימה המוגשת לו ע"י הלשכה, והם אלה המוסמכים לייצג אנשי נוטריון בהליך המשפטי.
לאחרונה הושמעה ביקורת רבה מצד נוטריונים המספקים אישורי נוטריון ואנשי מקצוע אחרים מהתחום, לפיה גם הלשכה צריכה להיות רשאית להגיש קובלנות וכן למנות מטענה עורכי דין שיופיעו בפני בית הדין. הטענה מסתמכת על כך שההליך הנהוג כיום נחשב למסורבל, ודורש עבודה בירוקרטית רבה.
ואולם, לדעת כותב שורות אלה, השיטה כיום אינה מסורבלת אלא פשוט לא קיימת. כלומר, לא קיימת מערכת של הפעלת סנקציות בגין עבירות משמעת של נוטריון המספק תרגום מסמכים או אישורי נוטריון. באם מערכת האכיפה תופעל ביום מן הימים, ניתן יהיה לדון בשאלה מי יהיה הקובל בבית הדין.
כמו כן, עקב התחרות הפקועה בין נוטריון לעורכי דין, אין אפשרות לתת להם את הסמכות להגיש קובלנות. המצב הקיים, לפיו היועץ המשפטי לממשלה הוא זה שאחרי על הגשת הקובלנות, הוא הדרך הרצויה כיוון והוא נדרש לנהוג לפי אמות מידה מחמירות במיוחד, כפי שנדרש מכל איש מקצוע בתפקיד בכיר. בשונה מעורכי דין, היועץ המשפטי לממשלה נמצא באור הזרקורים כך שהוא גם נתון לביקורת ופיקוח מחמירים יותר.