אין עוררין כי השלכת פסולת אלקטרונית מהווה מטרד סביבתי ופגם מוסרי: יצרניות המכשירים האלקטרוניים משווקות את מרכולתן לצרכנים, אלה עושים בהם שימוש של מספר שנים ולבסוף משליכים אותם אל פח האשפה. אך מה קורה לציוד האלקטרוני שנזרק חודש לאחר מכן? שנה? עשור?
ראשית, כדאי לזכור כי פסולת אלקטרונית נבדלת מרוב סוגי הפסולת האחרים בשני מובנים: האחד, היא כמעט שאינה מתכלה, הווה אומר: כפי שהפסולת האלקטרונית נזרקת אל המזבלה, כך היא נשארת במשך עשרות שנים כמעט ללא התפרקות כימית. סוגי פסולת אחרים עשויים מחומרים הנוטים במידה רבה יותר להתפרק במשך החודשים והשנים.
השני, הפסולת האלקטרונית בכלל וציוד מחשוב בפרט נוטה לטפטף חומרים מרעילים המצויים בתוכה, כגון: עופרת, כספית ובריליום. החומר שזולג מתוך הפסולת נשאר על פני הקרקע או מחלחל אל תוך הקרקע. כאשר הוא נשאר על פני הקרקע, הוא עשוי לפגוע בריאותית בשוהים בסביבתו ואילו כאשר הוא מחלחל אל תוך הקרקע, הוא עשוי להגיע אל מי התהום או לפגוע בפוריות הקרקע.
מה ניתן לעשות כדי להפחית את היקף הבעיה? אפשרות אחת - לתכנן את המכשירים האלקטרוניים כך שיהיה צורך בפחות חומרי גלם על מנת לייצר אותם. אם יהיה ניתן להשתמש בפחות חומרי גלם, גם נפח הפסולת האלקטרונית ייקטן.
אפשרות שניה - להחזיר אל הייצרן את המכשירים האלקטרוניים מיד עם סיום השימוש בהם כדי שהוא ייפרק מתוכם את החלקים שניתן למחזר, ואז ישליך אל האשפה את שאר רכיבי המכשיר האלקטרוני.
אפשרות שלישית - מרחיבה את האפשרות השניה: לבצע פירוק של חלקים בעלי ערך כלכלי מתוך המכשיר האלקטרוני הישן ובנוסף לכך - להצע טיפול מיוחד לנטרול החומרים המרעילים המצויים בתוך המכשיר. מטבע הדברים, זו האפשרות העדיפה, אלא שהיא מחייבת תמיכה כלכלית של השלטונות בתהליך נטרול החומרים המרעילים, שכן בד"כ אין לגורמים מסחריים אינטרס לממן אותו.
קריאה נוספת באתר אי-גרין http://e-green.co.il