הגנטיקה וההשמנה

     ההשמנה הינה מצב חדש וחריג בהיסטוריה האנושית. עד לפני מאה - מאתיים שנה אנשים שמנים היו תופעה יוצאת דופן, טעונת לגלוג ונדירה. אנשים אלה תוארו בסיפורים ובמחזות כדמויות יוצאי דופן, למשל גרגנטיוה של ראבלה או בלואון של ירוסלב גאשק.

במשך מיליוני שנים חיו בני האדם במחסור של אוכל וברדיפה מתמדת אחרי מזון, כמו כל בעלי החיים בטבע. מזוננו היה בעיקר צמחי ומעט מן החי, הוא היה בסיסי, גס ודל קלוריות. מבחינה גנטית זהו האוכל הרגיל והטבעי עבורנו. במשך מיליוני שנים הסתגלנו לסוג המזון הזה מבחינה גנטית. יש לנו מנגנון גנטי של חילוף חומרים המפעיל תוכנות הפעלה של מערכות עיכול, מערכות הורמונאליות ומערכות אחרות בגוף האדם שנוצרו במשך מיליוני שנים. הגנים של האדם אינם משתנים בדור אחד או בשניים או אפילו במאה דורות. השינוי בגנום של האדם נמשך מיליוני שנים בדרך של מוטציות.  

      אין לאיש מאיתנו סיבות אישיות להיות שמן ואין בעולם מבנה גנטי שמחייב השמנה. לעומת זה, יש לכולנו מבנה גנטי נוקשה ובלתי משתנה בתקופת שמתאים לאוכל גס, צמחי ומצומצם. הגנטיקה שלנו מכתיבה מחלות והרס במידה ונחשף לאוכל רב ועתיר אנרגיה. הרזייה זה צו השעה לכול אחד שחפץ לחיות שנים מאושרות וארוכות.

        משום שהסיבות לאכילת יתר הם התנהגותיות, תרבותיות ותודעתיות, תהליך הרזייה חייב להיעשות בקבוצות הרזייה או במסגרת סדנאות הרזייה כאשר השיח בהם אמור להיות חינוכית-פסיכולוגית-רפואית.   
       תירוצי גנטיקה משמשים בדרך כלל כתירוץ קל ומדעי לכאורה על-מנת להצדיק את חוסר הנכונות להתמודד עם בעיית ההשמנה ולהמשיך את שגרת החיים המסיחה  את הדעת מהאסון שבהשמנה. הרי לכולנו ברור שמול הפגם הגנטי לא ניתן לעשות דבר.
בניגוד לגנטיקה לקויה, הרגלי אכילה פגומים ניתן לשנות ולשפר.   גנטיקה היא בסך הכול סיפור כיסוי נפלא כדי להישאר צודק, אבל שמן וחולה.