חברה שלי, אורית, בעלת סטודיו מצליח בהרצליה הפועל בשיטת הפילאטיס המיוחסת ליוסף פילאטיס מספרת לי מידי פעם על חברי המועדון הותיקים שלה, על החידושים בעולם זה ועדיין מנסה לשכנע גם אותי שאצטרף. ביום שלישי האחרון כשניפגשנו שוב לקפה כבכל שבוע על שפת הים בעיר תל אביב, סיפרתי לה כי אני מרגישה מוכנה לנסות את השיטה ולהצטרף למעגל המתאמנים, כמובן שנשאלתי מה גרם לי להחלטה ואמרתי לה כי לאחרונה אני מרגישה את העומס בחלק התחתון של הגב וזה לא מוצא חן בעיני, בנוסף לזה אני עושה הליכות פעמיים בשבוע לערך ואינני מגיע למשקל רצוי, חשיבה פשוטה אמרה לי כי אולי השיטה תוכל לעזור לי בדרכיה לבעיותיי, ראי היא אמרה לי, השיטה דורשת בראש ובראשונה התמדה, פעמיים בשבוע ובכל פעם שיעור של שעה, בעשרת השיעורים הראשונים לאדם מתחיל יהא זה סבל גדול מאוד, כאבים, עייפות, מאמץ גדול, בעשרת השיעורים הבאים אחר כך, תורגש הקלה אך עדיין לא רזון או ירידה ממשית במשקל, את השלב השלישי והאחרון אפשר יהיה לראות במראה בצורה אחידה, להרגיש בכל אחד מן האיברים ולהפוך להיות חופשייה ואחרת. למרות כל זאת גם בשעות בהם לא מתקיימת פעילות, פעילות הפה צריכה להיות אחידה ובעלת שליטה גדולה כדי שהגוף יהפוך להיות מאוזן גם בזמן אימוני פילאטיס בסטודיו. כל אלו הם רק חלק מן החבילה שכוללת בתוכה עוד תוספות של אימונים במהלך השבוע בין אם של הליכה, ריצה או שחיה להעצמה של השירירים ולהרגשה כללית טובה יותר ומביאה לתוצאות מהירות כבר תוך שלושה שבועות. נשמתי לרווחה ואמרתי כי אין לי מושג אם כי אישה בגילי תוכל לעמוד בזה, דבורה, היא אמרה לי, את הכח יש לך, השאלה מה עם הרצון. וכבר ביום שישי הפתעתי והופעתי אצלה בסטודיו לשיעור ראשון.