הגעת להחלטה שאת/ה רוצה להתגרש, אבל בן/ת הזוג מסרב לכך. את/ה מנסה לשכנע, להסביר, אבל הצד השני פשוט לא בקטע של גירושין. האם ניתן להכריח את בן/ת הזוג להתגרש? האם יש הבדל בין הבעל לאשה בשאלת ההסכמה לגירושין? ומהי תופעת סרבנות גט? על כך במאמר שלפניכם.
גירושין של בני זוג יהודים בישראל נערכים אך ורק בבית הדין הרבני. בית הדין הרבני פוסק על פי ההלכה היהודית, ומשכך, הדין הקובע לגבי גירושין בישראל הוא הדין העברי.
על פי הדין העברי הקדום, גבר יכול לגרש אשה בעל כורחה, אך אשה לא יכולה להתגרש מגבר בעל כורחו. אולם, לפני כאלף שנה, קבעו חכמי היהדות כי גם גבר לא יכול לגרש אשה בעל כורחה, וגירושין חייבים להיות בהסכמה של שני הצדדים.
עם זאת, ישנה אפשרות להתגרש ללא הסכמה של בן הזוג כאשר מתקיימות 'עילות' גירושין. עילות גירושין הן רשימה סגורה של מקרים, בהם ההלכה רואה את הגירושין כמוצדקים ומאפשרת להתגרש ללא הסכמת בן הזוג השני ומייתרת את ההתלבטות סביב השאלה האם להתגרש.
עילות גירושין
אלו הן העילות המצדיקות גירושין:
העילות העומדות לאשה להתגרש מבעלה:
א. אם יש לבעל מום מסוכן העלול להדביק את האשה בקיום יחסי המין.
ב. אם הבעל אינו מסוגל לקיים יחסי מין.
ג. אם הבעל עקר, כלומר: איננו מסוגל להביא ילדים לעולם.
ד. אם הבעל מסרב לקיים יחסי מין [מכונה: "מורד"].
ה. אם הבעל אלים ומכה בצורה סדרתית.
ו. אם הבעל נרקומן.
העילות העומדות לבעל להתגרש מאשתו:
א. אם יש לאשה מום מסוכן שיכול להדביק את הבעל בשעת קיום יחסי המין.
ב. אם האשה לא הצליחה ללדת לאחר עשר שנות נישואין [מכונה: "עקרות"].
ג. אם האשה גורמת לו בכוונה תחילה לעבור על דיני הדת [מכונה: "עוברת על דת"].
ד. אם האשה עשתה מעשים הנחשבים בעיני בית הדין ל"מעשי כיעור".
ה. אם האשה שכבה עם גבר זר [במקרה כזה הבעל חייב לגרש ואסור לו להמשיך לחיות איתה].
בנוסף לעילות אלה, ישנה עילת 'מאיס עלי'. עילה זו מתקיימת כאשר הבעל או האשה טוענים כי בן/בת הזוג שלהם מאוס עליהם כל כך, עד כדי שאינם מסוגלים לקיים עמו/ה יחסי מין. עילה זו בדרך כלל אינה מספיקה כשלעצמה, וכדי שהיא תצדיק גירושין – יש להראות לבית הדין סיבות אובייקטיביות שיסבירו מנין נובעת תחושת המאיסות הלזו.
גירושין שלא בהסכמה – באמצעות תביעת גירושין
כאשר שני בני הזוג מעוניינים להתגרש, עליהם להגיש "בקשה משותפת לגירושין". במקרה כזה, בית הדין בדרך כלל לא יעמוד בדרכם של בני הזוג, אלא יאפשר להם להתגרש.
אולם, אם אחד מבני הזוג אינו מעוניין להתגרש, בן הזוג המעוניין להתגרש צריך להגיש "תביעת גירושין" לבית הדין. תביעת הגירושין צריכה לכלול עילה מוצדקת לגירושין; ללא עילה מוצדקת לגירושין – בית הדין לא יאפשר לבני הזוג להתגרש.
סרבנות גט
כל האמור עד לכאן נוגע לשאלה האם בית הדין יורה לבני הזוג להתגרש או לא. אולם, עצם ההוראה של בית הדין להתגרש - אינה מסיימת את הנישואין. בכדי לסיים את הנישואין, על הבעל והאשה לבצע את טקס נתינת הגט. על פי ההלכה, אי אפשר לאלץ את הבעל והאשה בצורה אלימה להשתתף בטקס הגט; האקט של הגירושין חייב להתבצע מרצונם החופשי.
למרבה הצער, הלכה זו יוצרת את התופעה המכוערת של 'סרבנות גט'. בעל או אשה יכולים לסרב להשתתף בטקס הגט, ועל ידי כך לעגן את בן הזוג במשך שנים רבות ולמנוע ממנו להמשיך לפרק ב' בחייו. כנגד הסרבן מופעלות סנקציות שונות אך לא ניתן לאלץ אותו באמצעות הפעלת כוח פיזי לבצע את טקס הגירושין.