החוק מציין שורה ארוכה של פרטים העשויים להיחשב לשון הרע ולזכות את הנפגע בפיצוי כספי. אופיו של החוק מושפע מהזכויות לכבוד, לקניין לפרטיות המעוגנות כולן בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בנוסף, החוק מצליח לאזן במידה סבירה בין חופשי הביטוי והעיתונות לבין הזכות לכבוד ולשם טוב. זהו דגש מרכזי של החוק ואליו גם נדרש בית המשפט להתייחס בכל סוגיה או דילמה.

עו"ד גיל קראוס, העוסק בלשון הרע מבהיר כי ההגנה על כבודו ושמו הטוב של אדם על פי חוק איסור לשון הרע היא באמצעות הטלת איסור פרסום על פרטים העלולים להשפילו. ברמה המשפטית, החוק מגדיר פרסום לשון הרע בתור עוולה אזרחית בנזיקין אך לעיתים היא יכולה להיחשב כעבירה פלילית. במידה ובית המשפט מכיר בתביעה כעבירה פלילית, התוצאה עלולה להיות הטלת עונש של עד שנת מאסר על הנתבע. לדברי עורך הדין רון לוינטל, יו"ר ועדת לשון הרע בלשכת עורכי הדין, הרי שאנשים לא נאסרו לשנה גם לאחר הרשעתם, אך הרשעה בלשון הרע גררה לא פעם תביעה אזרחית נגררת וכן מאסר על תנאי.

מה אפשר ללמוד מנוסח החוק?

סקירה קצרה של נוסח חוק איסור לשון הרע מגלה מספר נקודות מעניינות. ראשית, החוק עוסק רבות בשאלה מהי לשון הרע ומהן דרכי הבעת לשון הרע על ציבור ועל מת. שנית, החוק מטיל אחריות ומגדיר תרופות כמו גם פיצוי ללא הוכחת נזק. החוק קובע את האחריות המוטלת על אמצעי תקשורת בשל פרסום דבר דיבה והוא כולל פרק המבהיר מהם פרסומים מותרים.

חלק בלתי נפרד מהחוק מאפיין את ההגנות העומדות לנתבעים. אדם יכול לטעון להגנת אמת הפרסום ולהגנת תום לב. ישנם גם כמה מקרים שבהם יש הגנה מוחלטת – אפילו אם האמירה הייתה שלא בתום לב או אינה אמת (לדוגמא, דברים הנכתבים בכתב התביעה או כתב ההגנה מוגנים כך, וכן גם לדוגמא אמירות של חברי כנסת). הפרכה של טענות הגנה מחייבת לפי החוק אסטרטגייה משפטית מורכבת. זו הסיבה שכדאי להתייעץ עם עורך דין לפני שמגיעים תביעה או מכינים כתב הגנה מפני תביעות הקשורות לתחום של הוצאת דיבה ולשון הרע.

לא פחות מתשעה תיקונים הוכנסו לחוק מאז התקופה המנדטורית ועד היום, אבל, לדברי עורך הדין רוןלוינטל: "רובם עוד בשנת 1967. תיקונים אלו אינם מעודכנים ובקושי רב מביאיםבחשבון את האפשרות של הוצאת דיבה באתרי אינטרנט ועוד גורמים נוספים המשפיעים עלהאיזון בין חופש הביטוי לבין הזכות לכבוד. מדובר בעיקר בפיתוחים של הפסיקה, שרקבזכותם אפשר להגיש תביעות גם על סמסים, הודעות ווטס-אפ, פייסבוק, דירוג בגוגלוכדומה. לכן, אזרח תמים הלוקח לידיו את החוק וקורא אותו, עשוי להיות חסר בהמוןמידע שהוא תולדה של פסיקה בבתי המשפט לאורך השנים, שידוע לשופטים ולעורכי הדיןהעוסקים בתחום, ולא לקורא התמים הקורא את החוק כפשוטו.

בחוק, לדוגמא, לא מוזכר כלל האינטרנט ולא אתר האינטרנט. בחוק לא מוזכרים מושגים כמו פורטל, פורום, בלוג, פייסבוק, קיר, סמס, ווטס-אפ ודומיהם, ועדיין – ניתן לתבוע את כל אלה בבתי המשפט, על בסיס פסיקה עניפה".

לדברי לוינטל, יוצא לא פעם כי לקוחות פוטנציאליים סבורים כי די בקריאת החוק כדי להבין את המותר והאסור בתחום, ואי ידיעת הפסיקה העניפה בת חמישים השנה האחרונות, פוגעת ביכולתם להבין את התמונה הכוללת.