המטרה של חוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996 הוא לקבוע את זכויות האדם המבקש או מקבל טיפול, להגן על כבודו ולשמור על פרטיותו. עקרונות חוק זכויות החולה הם נגזרת של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ולכן חשוב מאוד להכיר אותם. חוק זכויות החולה הוא אחד הכלים החשובים ביותר לאזרחי המדינה הדמוקרטית. הסעיפים המרכזיים של חוק זכויות החולה יכולים לעזור למטופלים לזהות רשלנות רפואית, למצות את הדין בעקבות טיפול כושל ולהגיש קובלנה למשרד הבריאות וגופים רשמיים נוספים.
הזכות לטיפול רפואי בשגרה ובמצבי חירום
הסעיפים העיקריים של חוק זכויות החולה נוגעים בזכות לטיפול רפואי. על פי החוק, כל אדם שנזקק לכך זכאי לקבל טיפול רפואי נאות. החוק קובע כי הטיפול יינתן בשגרה על פי הנהוג ובמצבי חירום ללא תנאי או אפליה. הבחנה זו שמבצע החוק מופיעה גם בסעיפים נוספים המרכיבים את מערכת המשפט בישראל.
זהות המטפל ופגיעה באוטונמיה של החולה
עוד סעיף שחשוב להכיר בחוק זכויות החולה קובע כי מטופל זכאי למידע מלא בדבר זהותו ותפקידו של המטפל בו. המטופל יכול לקבל חוות דעת נוספת לעניין הטיפול בו, לעבור למטפל או מוסד אחר ולדרוש שיתוף פעולה מהגוף המטפל הקודם. סעיף זה מהווה את הבסיס לרשלנות רפואית מסוג היעדר הסכמה מדעת או פגיעה באוטונומיה. מבחינה פרגמטית קובע חוק זכויות החולה כי מטופל מאושפז זכאי לקבל מבקרים וכל עובדי המוסד הרפואי מחויבים לשמור על כבודו ופרטיותו.
החשיבות של הסכמה מדעת על פי החוק
חוק זכויות החולה מקדיש חלק גדול מהסעיפים אל הנושא של הסכמה מדעת לטיפול רפואי. החוק אומר כי טיפול רפואי יינתן רק לאחר קבלת הסכמה מדעת מהמטופל ומגדיר מהם ההליכים הדורשים הסכמה מדעת בכתב. על פי החוק כל מטופל רשאי למנות בא כוח ממשרד עורכי דין נבו מולסון שיקבל את ההחלטות במקומו. בנוסף, המטפל חייב לנהל רשומה רפואית ולהציג אותה בפני המטופל. לבסוף נוגע החוק בהגדרה של ועדות בדיקה, ועדות בקרה ואיכות וועדות אתיקה הפועלות במסגרת תהליכי בקרה ופיקוח של משרד הבריאות הממשלתי.