רוב היוצרים, המפיקים ובעלי הזכויות הראשונים מתייחסים אל זכויות יוצרים בהיבט המשפטי בלבד. עם זאת, המטרה של הזכויות היא לספק הגנה ליוצר או לבעלים של יצירה מפני שימוש בלתי מורשה בקניין רוחני ולכן כדאי לזכור גם את ההיבט המוסרי. יתרה על כך, חוק זכות יוצרים, התשס"ט-2007 מגדיר גם הוא את הזכות המוסרית ואינו מתעלם ממנה.

על פי החוק, ליוצר של יצירה אמנותית, דרמטית, מוסיקלית או ספרותית מחזיק בזכות מוסרית אישית שאינה ניתנת להעברה. הזכות המוסרית לא חלה רק על תוכנת מחשב או תקליט וזאת מכיוון שהם נוצרים במסגרת תאגידית. הזכות עומדת לרשות היוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים, או אם העביר את הזכות, כולה או חלקה, לאדם אחר.

מהי זכות מוסרית?

הזכות המוסרית נובעת מהקשר המיוחד בין היוצר ליצירתו. המחוקק מכיר בקשר הזה ומבין את משמעותו, גם אם כאמור היוצר בוחר להעביר את הזכות המקורית שלו לאדם אחר. למרות שהיא נקראת מוסרית, זכות זו היא משפטית לחלוטין וניתן להגיש בגינה תביעות או תובענות.

הזכות המוסרית באה לידי ביטוי בשתי נקודות מרכזיות. הנקודה הראשונה היא הזכות של היוצר לכך ששמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין. הנקודה השנייה היא שלא יוטל פגם ביצירה, לא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה ולא תיעשה בה אף פעולה פוגענית, כל עוד פעולות אלו מהוות פגיעה בכבודו או בשמו של היוצר.

אם אתם מתלבטים אם קיים קשר מיוחד כזה ומדובר בזכות מוסרית שאפשר לדבר עליה כממשית – בדקו בפורומים ברשת שבהם פעילים עורכי דין בתחום ואל תהססו לשאול אותם. פורומים הם ללא עלות ועורכי דין שמבינים בתחום משיבים. נסו למשל את הפורום של זכויות היוצרים בLAWFORUMS.

הכפפת הזכות לסייג של סבירות

החוק משנת 2007 חידש את הנושא של הכפפת הזכות המוסרית לסייג של סבירות. באחד מסעיפי החוק מצוינים שיקולים שעל בית המשפט להתחשב בהם בעת קביעת הסבירות של הפעלת הזכות המוסרית. משמעות הסייג נקבעת בבית משפט, אולם המטרה העיקרית היא למנוע מצבים בהם יצירות אדריכליות לא משתנות או מתחדשות עקב חשש לפגיעה בזכות המוסרית או טענה של "פגיעה בשלמות היצירה". במילים אחרות, ההיבט המוסרי של זכויות יוצרים מורכב ומסועף לא פחות מסעיפים אחרים בחוק, אך הוא גם חשוב ומהותי בדיוק כמוהם.